בארבעת השבועות האחרונים, שוקי (62), אחיו הגדול של רון בנימין מרחובות, מתרוצץ בין מקומות ואנשים, מפגישות לשיחות, בכבישים ובקיבוצים, ומנסה יחד עם בני המשפחה ללקט כל פרט מידע, ולו הקטן ביותר, שישפוך אור על מה שקרה לו מאז 7 באוקטובר.
יותר מחודש מפרוץ המלחמה, רון (53), נשוי לאיילת ואביהן של שי (25) וגיל (21), לא מופיע בשום תיעוד, ועם זאת גופתו לא נמצאה ואין סימנים לכך שנרצח. בזמן שבמשפחה אומרים כי נאמר להם על ידי הצבא "להתכונן לאפשרות שלעולם לא נדע מה קרה לרון", האחים הגדולים שלו, שוקי ואיריס, אשתו ובנותיו משוועים למידע, כואבים בגעגוע – ובטוחים שהוא מוחזק כעת בשבי חמאס בעזה.
מה ידוע לך עד כה על מה שקרה לרון ב-7 באוקטובר?
"רון אוהב לטייל לרכוב על אופניים, בכל הארץ, בכל פעם הוא יוצא לרכוב במקומות אחרים. באותה שבת הוא קבע עם קבוצת הרכיבה שלו לרכוב יחד בדרום. הם קבעו להיפגש בשעה 06:30 בבוקר ליד קיבוץ בארי, ומשם לצאת למסלולי רכיבה. אני יודע שהחברה האחרים הקדימו קצת, וכשרון הגיע הם כבר הספיקו לפרוק את האופניים. באותו זמן נשמעו התרעות 'צבע אדום' והחלו שיגורי הטילים במקום. הוא אמר לחברים שהוא לא רוצה להסתכן ושהוא חוזר הביתה. הוא הקליט הודעה קולית לבתו שי, שהייתה בחו"ל בזמן הזה, סיפר לה על ההתרחשויות, ויצא לדרך. החבר'ה שהיו איתו, שהיו כבר על אופניים, נשארו ותפסו מחסה. להבנתי, כולם חוץ מרון חזרו הביתה בשלום", אומר אחיו.
בהקלטה האחרונה שרון שלח לבתו, שומעים היטב את הפיצוצים באזור. "אני לא יודע לאן ללכת, זה מעל הראש, תשמעי את הבומים פה", רון אומר, "זה בא מעזה, טילים מעל הראש שלנו. אני בבארי שזה מול עזה. טוב, אני אצא לדרך. לא יודע, אני מקווה שיהיה בסדר, ביי".
"לפי המידע שיש לנו, הרכב שלו כבה בשעה 07:30, כ-400 מטר לפני צומת מפלסים. הרכב עמד שם במשך כמה ימים, אני נסעתי לראות אותו. הצלחתי להיכנס לאזור שהוא שטח צבאי סגור בליווי הצבא וחיפשתי ממצאים, כל דבר אפילו הכי קטן", אומר שוקי. "סיכנתי את החיים שלי ונסעתי לשם. בדקתי מצלמות, צפיתי בחומרים, דיברתי עם אנשים, עם משפחות בקיבוצים".
מה ראית בשטח, מה מצאת בסביבה של הרכב?
"הרכב היה ירוי, היו סימני ירי אבל מסביב, לא בכיוון הנהג. הזכוכיות היו שבורות. לפי כל הממצאים, שלא נוכל לפרט את כולם - ברכב, על הרצפה ובסביבה - רון בחיים. שום דבר אחר הוא לא הגיוני".
מבחינתנו רון חטוף
החקירה בשטח כאמור הובילה את בני המשפחה לחשוב שרון נחטף בידי מחבלי חמאס לרצועת עזה. "החוק היבש אומר שאם אין אינדיקציה לכך שהוא בעזה, סרטון של חמאס בטלגרם, או סרטונים ממצלמות הגוף של המחבלים , אז הוא לא, אבל גם אין שום סימן אחר". אומר האח, "חוסר האונים הוא גדול מאוד. כמה אפשר עוד לחכות למידע? כל יום שעובר מרגיש כמו שנה".
את רון, מספר שוקי, הוא וחלק מבני המשפחה ראו בפעם האחרונה פחות מיומיים לפני מתקפת הטרור בעוטף. בתו שי, שהייתה בטיול בפיליפינים לפני השבת השחורה, לא ראתה את אביה כבר יותר מחודש.
"הבן שלי התחתן וחגגנו יחד כל המשפחה באירוע בחמישי בערב. רון שמח והיה מאושר. אי-אפשר להאמין שזה מה שחיכה לנו. אני מתגעגע לרון, וכולנו דואגים לו מאוד. אמא שלנו, בת 93, שומעת את הסיפורים הקשים ובוכה על אחרים. אנחנו מתאמצים כל כך כדי להסתיר ממנה את האמת, אנחנו רוצים כבר לדעת מה קרה עם רון, ולספר לה. ברור לנו שהוא לא יחזור כפי שהיה, ושהוא לעולם לא יהיה אותו דבר, אבל אנחנו רק רוצים שהוא יחזור הביתה. זה לא הגיוני, וזה בלתי-נסבל".