דובר צה"ל הודיע ביממה האחרונה על מותם של שישה לוחמים שנפלו בקרבות ברצועת עזה ובדרום לבנון. סרן יהונתן (ג'וני) קרן (22), סמ"ר ניסים מיטל (20), סמ"ר אביב גלבוע (21) וסמ"ר נאור חיימוב (22) מהיחידה הרב-ממדית (יחידת רפאים 888) נפלו בקרב בג'באליה. רס"ר ידידיה בלוך נפטר אתמול (שלישי) מפצעיו שבוע לאחר שנפגע בקרב בדרום לבנון, ושלשום הלך לעולמו גם רס"ן גיא יעקב נזרי, כשבועיים אחרי שנפצע בלחימה ברצועה. בחודש הקשה ביותר מתחילת 2024, נהרגו ונרצחו 80 אנשי כוחות הביטחון ואזרחים.
הלווייתו של גיא ז"ל
(צילום: נחום סגל)
17 צפייה בגלריה
מימין למעלה: נאור חיימוב ז"ל, אביב גלבוע ז"ל, גיא יעקב נזרי ז"ל, ניסים מיטל ז"ל, יהונתן קרן ז"ל וידידיה בלוך ז"ל
אמש הותר לפרסם כי ארבעת לוחמי יחידת רפאים (888) נהרגו מפיצוץ מטען בקומה גבוהה במבנה שאליו נכנסו. כוחות היחידה הרב-ממדית פועלים זה שבוע בג'באליה, כחלק מצוות הקרב של חטיבה 401. הכוחות יצאו להתקפה לילית על כמה מרחבים ומבנים, לטובת שימוש בהם במסגרת הפעילות המבצעית באזור. בצה"ל אמרו כי מפקדי האוגדה, החטיבה והיחידה קפצו לנקודת האירוע וניהלו אותו מהשטח. בצבא ציינו כי פרטים ראשוניים על האירוע הוצגו אמש למשפחות על ידי המפקדים.
"נמשיך את הדרך שלך לנצח"
מאות חברים ומכרים ליוו אתמול בדרכו האחרונה את רס"ן גיא יעקב נזרי (25) ז"ל, שנטמן בחלקה הצבאית בעתלית. תמר, אחותו התאומה, ספדה לו: "גיגו שלי, אהוב ליבי, נשמתי התאומה, אחי התאום, גיבור ישראל. 10 ימים אנחנו שרים לך מחוץ לחדר בטיפול נמרץ, ממלמלים תפילות ושרים כמה אתה אוהב את החיים וכמה אתה רואה טוב. חיינו בדרך חיים כזו של לנצל כל יום עד תום, לשמוח שמחה שלמה ואמיתית. אנחנו עומדים כאן היום במסר אחד וחזק לאויבינו בכל הגזרות – לא תנצחו אותנו ולא תצליחו לכבות את האש של עם ישראל. משפחת נזרי לא מפחדת. נמשיך להילחם ולהגן למען חירות מדינת ישראל. אחי, אוהב אותך עד אחרי הנצח. ניפגש. תנוח, אחי. תחזיק לי את היד, תלך איתי את הדרך הזו, תשמור על אבא, על אמא, על יובי שלנו ועל צופי. תן לנו שלווה ושלום. אנחנו נמשיך את הדרך שלך לנצח".
אביו של גיא, מיכאל, ספד: "בין זיכרון לבנימינה קיבלתי את ההודעה. כדרכך, גיא, אתה מסרת את ההודעה בעצמך – 'אבא, נפצעתי, פינו אותי לעין כרם. הכל בסדר, אוהב אותך'. באותו רגע עצר הזמן. חשבתי שאצטרך לכתוב לך הספד, אבל כדרכך, עשית לנו חיים קלים ושלחת לי אחד משלך. כתבת: 'לא נקטפתי בטרם עת, לא נרצחתי ולא נהרגתי. נפלתי בלחימה כחלק ממאמץ ענק של עם ישראל. אני שמח להיות מפקד בצבא מוסרי וערכי שמתקן עולם. החיים שלי מלאי משמעות ושמחה, אני מרגיש שנהניתי מכל רגע וחוויתי את חיי עד תום. שמרו על המשאלה, זה הכי חשוב. תזכרו אותי שמח עד הרגע האחרון – ככה בדיוק תחיו גם אתם'. גיא, נגעת בהמון אנשים. נספר להם על האיש השמח שאתה, על כל האהבה והאנרגיה שהענקת לכולם".
"הנשמות שלנו תאומות", ספדה אמו, יעל. "יש ביני לבין גיא קשר שאין לתאר. גיא, איש חסד שאין חייל שלא זכה לליטוף ולאהבה ממנו. המשימה של המשפחה שלנו היא לגדל ילדים לתפארת מדינת ישראל, להוות דוגמה ומופת. תודה לך שהשארת פה מורשת. כשגיא הגיע לבית החולים הוא הגיע על שתי רגליים, מפוכח, וכל מה שאמר זה – 'תפסיקו, זו מלחמת הניצחון של עם ישראל, וככה צריך להתנהג'. אנחנו נפרדים בכאב גדול מגופך, אבל לא מנשמתך".
דובר צה"ל התיר לפרסם שלשום כי גיא מת מפצעיו לאחר שנפצע באורח קשה בקרב בצפון הרצועה ב-19 באוקטובר. באירוע נפלו גם סמ"ר אופיר ברקוביץ' (20) וסמל אלישי יונג (19). ימים לפני פציעתו הקשה שממנה נפטר, ספג גיא רסיס בכתף במהלך הלחימה בצפון הרצועה. למרות שהמליצו לו להתפנות לטיפול בבית חולים בישראל, הוא ביקש לקבל טיפול זמני בשטח העזתי כדי להישאר עם פקודיו בפשיטה על ג'באליה, ובחלוף ימים אחדים נפצע בקרב שוב, פציעה שאותה לא שרד.
תמר פרסמה בפייסבוק סרטון של גיא, טרם נקבע מותו: "אשרי העם שאלו הם מפקדיו. 'טוב לחיות בעד ארצנו - ואני לא כאן בשביל למות'. אחי הגיבור שנפצע קשה מנ"ט בעזה, בשיחה לתלמידי בית ספר הנשיא בחיפה, שמונה חודשים לפני הפציעה. אלה המילים שהוא בוחר להשתמש בהן. אנחנו אוהבים את החיים, נלחמים על החיים, אנחנו כאן כדי להישאר", כתבה.
היא הוסיפה: "העם שלנו הוא עם חזק ששרד מלחמות קשות וספג אבדות רבות ותמיד קם על רגליו, בראש מורם. היום מציינים שנה למלחמת חרבות ברזל. גיא נלחם במשך שנה למען חיים טובים יותר בארצנו, זו הייתה המטרה ולשם אנחנו הולכים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. גיא עדיין מאושפז במצב קשה ונלחם על חייו. הקדישו את היום הזה לתפילות עבורו. לרפואתו ולרפואת כל פצועי המלחמה הזו, שהקריבו מגופם ונפשם כדי שנחיה פה מאוחדים, חזקים ואוהבים".
במפגש שעליו כתבה אחותו, אמר נזרי לתלמידים: "אני רוצה להגיד לכם משהו אחר. טוב לחיות בעד ארצנו. טוב לחיות בעד ארצנו, ואני לא פה כדי למות בעד ארצנו, אני אגיד לכם את האמת. וגם אף אחד בסרטון הזה לא פה למות בעד ארצנו. אנחנו פה להילחם ולהישאר חיים ושלמים, להעריך את ההמשכיות של עם ישראל. עם ישראל הוא עם חזק, הוא לא יישאר כמו שראינו אותו ב-7 באוקטובר. זה לא עם ישראל. זה עם שחווה חורבן, עם שחווה משברים תמיד – וכמו שהוא נופל, הוא גם קם מאוד מהר ונהיה יותר חזק מזה".
שי ולילך, הוריו של ג'וני ז"ל
(צילום: ישראל מושקוביץ )
"ג'וני גדל על אהבת המולדת, ורצה לתרום"
עשרות חברים, שכנים וקרובי משפחה הגיעו אתמול לבית משפחתו של סרן יהונתן (ג'וני) קרן (22) ז"ל ממושב מולדת, שנפל ברצועת עזה. הוריו, שי ולילך, שיתפו את המנחמים בזיכרונותיהם מבנם הצעיר ומהשיחה האחרונה ביניהם, שהתקיימה רק שלשום בערב.
"הייתי עם הרבה מאוד אמונה ששני הילדים שלי יעברו את זה, לא כך קרה בסוף. הגאווה מפוצצת לי את הלב, הוא השתמש במילה 'שליחות'. אמרתי לו בשיחה האחרונה 'שמור על עצמך, אני אוהבת אותך', וככה נפרדתי ממנו. הוא ענה לי, 'בטח, בטח'. הוא היה עם המון מוטיבציה ואנרגיה, וביקש לשלוח לחברה שלו ד"ש", שחזרה לילך את שיחתם האחרונה. "מגיל 8 ימים הוא ג'וני עבור כולם. יהונתן זה רק עבור משרד הפנים, גם בצבא כולם קראו לו ג'וני. הוא נולד בקיבוץ מעוז חיים ועברנו למושב מולדת כשהוא היה בכיתה ג'. ג'וני התחנך ביסודי ובתיכון בביה"ס האזורי הרב-תחומי עמק חרוד", תיאר שי.
לאחר שג'וני סיים את לימודיו, הוא ביקש לצאת לשנת שירות ובחר בכפר כישורית, שמשמש בית לבעלי צרכים מיוחדים. "ג'וני היה מאושר שם", סיפר שי. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוא יצא מהבית והיה עצמאי. הוא עבד שם גם בדיר שהיה להם, וחלם אחרי השחרור להקים חווה של דיר עיזים, לא חשוב אם בצפון או בדרום, העיקר לעבוד עם עיזים. הוא היה מאוד ציוני, שורשי וערכי, הוא גדל בבית על אהבת המולדת, טיילנו רגלית בכל הארץ מהרי אילת ועד לרמת הגולן, הוא היה מאוד דעתן, קורא, אכפת לו ממה שקרה כאן, הוא רצה להיות לוחם ערכי ותורם".
ג'וני התגייס לחטיבת גבעתי ועבר לאחר זמן קצר ליחידה הרב-ממדית, שם עבר מסלול לוחם ולוחם ותיק, ושימש כממלא מקום קצין. בטבח 7 באוקטובר היה ג'וני כונן עם הצוות שלו, ויחד הם הוקפצו לצומת רעים, שם במשך שעות ארוכות בלמו בגופם את מאות מחבלי הנוחבה שפשטו לישראל. היחידה המובחרת איבדה בשבת השחורה את מפקדה, את מפקד הפלוגה של ג'וני ולוחמים נוספים.
"ג'וני היה ממש ליד מפקד הפלוגה שלו שנהרג ברעים", סיפר אחיו הבכור, איתמר. "ידענו שהוא השתתף בקרבות מאוד קשים, קיבל כדור בווסט ותפקד טוב עם הצוות שלו. היה לו חייל אחד שנפגע ובהמשך הוא יצא לקורס קצינים". ג'וני יצא לקורס בתנאי שיחזור לפקד על צוות לוחמים ביחידה הרב-ממדית, וכך אכן קרה. לפני שבועיים וחצי הוא ביקר בפעם האחרונה בבית המשפחה במושב שבגלבוע. איתמר נלחם גם הוא ברצועה במהלך המלחמה, ואביהם שי סיפר כי מאחר ששני ילדיו שירתו כלוחמים, "הורדתי מאוד את המינון של הכניסות לרשתות ולעדכונים בטלגרם. נשארתי עם החדשות בערב, ניסיתי לא לחשוב שהגרוע מכל יקרה, ואכן זה קרה".
בתיכון הרב תחומי עמק חרוד, שבו למד ג'וני, ספדור לו: "יהונתן, ג'וני, בוגר בית הספר הרב תחומי עמל עמק חרוד, נער עם לב רחב, מאיר פנים, עם אנרגיות רבות וטובות. חבר ושותף למשימות בית ספריות וחברתיות. התאפיין בדעתנות, בתבונה ובנחישות. ערכיו לאהבת הארץ ולקבלת האחר ניכריו גם בבגרותו ובהיותו מפקד ראוי. צוות ביה"ס כואב את נפילתו. אנו כבר מתגעגעים".
אביב אמר "אל תבכו כי זה נגמר, תחייכו כי זה קרה"
סמ"ר אביב גלבוע (21), תושב נווה צוף, הובא אמש למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. אמו, נחמה, ספדה: "אביב יקר ואהוב שלנו, אני לא מאמינה שאנחנו עומדים כאן היום בהר הגיבורים, שגם אנחנו שילמנו ביקר לנו מכל. איזו אבדה נוראית לנו, לחברים, לעם ישראל. אם אגיד שאני מופתעת שזה קרה לך, אני אשקר. צדיק, אתמול התקשרת ודיברנו שיחה יום-יומית של אמא ובן. דיברת מעט ועשית כל כך הרבה. אביב שלנו, ילד מיוחד, שילוב נדיר של עדינות ונחישות, איש של אמת וצדק, של טוב לב וחסד".
הלווייתו של אביב ז"ל
אחותו התאומה של אביב, טל, סיפרה כי "סוף סוף חזרת אחרי הרבה זמן בסוכות וסיפרת חוויות. רצית להיות משמעותי, ואת הכול עשית בצניעות וענווה, לא אהבת לספר על ההישגים שלך, היינו צריכים להוציא את זה ממך בכוח. היית פשוט אהוב על כולם. תמיד היינו שומעים עליך מלא דברים טובים. היה קשה לשמוע ממך, היית 'בונקר' ותמיד ניסינו להוציא ממך מידע. תודה על כל השנים שזכינו באח כמוך".
האח ברק ספד: "אחי היקר, לא ארבה במילים כמו שאתה לא מרבה במילים, אבל כן במעשים. אני לא מסוגל לחשוב עליך בלשון עבר, זה לא מחלחל ולא נקלט לי בראש. איך הלכת לנו, איך? כל פעם כשהיית נכנס לעזה, גם כשאני הייתי בפנים, חשבתי עליך בכל רגע ורגע. ילד זהב אתה. תמיד היית חוזר מהצבא והולך ישר לגינה לגזום את העצים. תן לי רק עוד פעם אחת לריב איתך על הטרמפולינה בגינה. אח שלי, אני אוהב אותך".
חברו לצוות, איתי שושן, אמר בהלוויה כי "חלק מהצוות נלחם עדיין בעזה, אני הנציג שלהם פה. אביב, לא סתם הובלת את הצוות, בפשיטות שיצא לי להיות איתך תמיד הרגשתי בטוח שאתה ראשון. היית בשביל הצוות עמוד תווך, היית מלא שליחות וידעת למה אתה נלחם. אהבת את האדמה ואת ארץ ישראל. אנחנו חזקים, שתדעו, אנחנו חזקים ונמשיך להילחם. משפחה יקרה, תודה רבה לילד שגידלתם ולחבר שזכינו להכיר".
אביב היה מדריך אהוב של שבט רעים בסניף בני עקיבא לפני כ-8 שנים. כיום חניכיו, שהיו אז כבני 9, הם מדריכים בעצמם, וסיפרו על המדריך שאיבדו: "אנחנו זוכרים את הרגע הראשון שאביב נכנס לנו לחיים, כשקיבל אותנו לסניף עם חיוך צנוע אופייני, כזה שאי אפשר להוציא מהראש. אביב הדריך אותנו בצורה כזאת שתמיד נתנה מקום לכל אחד להרגיש שייך ונוכח בשבט. הוא היה מדריך שדיבר בגובה העיניים, ולמרות שהיינו קטנים בגיל הוא ידע איך לגשת ולדבר אלינו, ותמיד בצורה מהפנטת כזו שלא היה אפשר להפסיק להקשיב לו.
"כשאנחנו חושבים על אביב אנחנו חושבים על אדם שקול, צנוע ועניו, אדם שחושב לפני מה שהוא עושה ושנותן את עצמו מבלי לעשות עניין, פשוט עושה כשצריך. מאחורי הקלעים ולא בפרונט. היה לו אכפת מכל אחד ואחת בעולם ובארץ, גם אם לא הכיר אותו, וכל אדם קיבל ממנו את ההרגשה כאילו הוא הכי חשוב לו. כשאביב הולך ברחוב היה לו תמיד מבט וחיוך אוהב שנותן תחושה טובה וביטחון שהכול יהיה בסדר לסובבים.
"זכינו להכיר ולקבל מאביב עומק ושלווה. איך פשוט להיות היכן שצריך אותנו ולבצע מה שנדרש. בשעה קשה זו אנחנו עדיין לא קולטים שאנחנו מדברים על אביב ולא אליו. אנחנו זוכרים איך שאביב אמר לנו בפעולת פרידה בזמן שכולם היו עצובים, 'אל תבכו כי זה נגמר, תחייכו כי זה קרה'. זה המסר שילווה אותנו הלאה".
דבורה כהן, שהדריכה יחד עם אביב ז"ל, סיפרה כי "זכיתי להכיר את אביב על כל רבדיו. כמדריך משקיע המשמש אח גדול לחניכים, וכשטותניק ברגעים שאפשר עם חן של שובבות. כל שעשה ועבדנו יחד, היה תמיד בענווה וב'תכלס'. עם כל הכוח ובלי לחפף למטלות שלנו, ועם זרימה וסבלנות כאילו כל הזמן עומד לפנינו. הכול עם ראיית הטוב והיכן ניתן לתת מעצמו ולעשות, ואיפה שאפשר גם להצחיק ולהשתובב, זכיתי להיות המדריכה שאיתו, זכו החניכים שהיו חניכיו. זו אבדה גדולה מאוד למשפחה ולחברים, ליישוב נווה צוף ולכל עם ישראל וארץ ישראל".
ניסים חזר לצוות למרות שחש ברע: "שירת בגאווה"
"השכול מכה בנו בפעם השלישית, זה לא נתפס. איזה אסון". כך אמרה בכאב מיכל אלוני, אמו של סמ"ר ניסים מיטל ז"ל. מיכל איבדה את אביה דוד ז"ל, לוחם צנחנים שנפל בקרב על רמת הגולן במלחמת ששת הימים, כשהייתה רק בת שנה. קרוב משפחה נוסף של ניסים, סא"ל אמיר מיטל, נפל במבצע "כחול וחום" בלבנון ב-1988 .
מיכל סיפרה כי "קראתי לו ניסים על שם הילד מהספר של לאה גולדברג, אהבתי את הסיפור וככה ניסים שלי היה חסון ויפה תואר מבחוץ, ועוד יותר יפה מבפנים. לפני שבועיים הוא ביקר בבית בפעם האחרונה, בסוכות. הוא לא הרגיש טוב ולמרות שהיה במנוחה ניסים חזר לצוות שנלחם בעזה. 'אני לא יכול להשאיר אותם לבד', הוא אמר לי". מיכל הוסיפה כי "ניסים האמין במה שהוא עושה, ואמר לי 'סבא ואמיר לא עשו את מה שצריך? אז גם אני עושה את זה בגאווה גדולה'".
הבן השני במשפחה, דניאל, משרת כלוחם בהנדסה הקרבית. הוא קיבל את ההודעה על נפילת אחיו כשהוא בגבול הצפון. "אנחנו כעת ממתינים לאחותו שעושה את הדרך מתאילנד לארץ", אמרה מיכל. על הרגע שבו סיפרו לה על הטרגדיה אמרה כי "בבוקר דפקו על הדלת, וחשבתי שהשכן רוצה שאזיז את הרכב. ירדתי למטה וראיתי שלושה קצינים. אמרתי להם ללכת, אבל הם לא הלכו. איבדתי ילד מדהים שכולו צניעות וענווה, חבר של כולם, ילד מדהים שבכל מקום בחיים אסף עוד ועוד חברים. חששתי מהרע מכל , היו לילות ללא שינה ששני הילדים בצבא וגם אחת הבנות שהייתה שבעה חודשים במילואים, זה לא נתפס שאסון השכול שוב מכה בנו".
הלווייתו של ניסים ז"ל תתקיים היום ב 16:30 בבית העלמין העלמין הצבאי בחדרה.
בראש העין ובארגון יד לבנים ספדו לסמ"ר נאור חיימוב, בן העיר: "ראש העין וארגון יד לבנים אבלים על נפילתו של נאור חיימוב, לוחם ביחידה הרב-ממדית (888) שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. יהי זכרו ברוך".
כאמור, דובר צה"ל התיר לפרסום אמש כי לוחם המילואים רס"ר ידידיה בלוך (31), שנפצע בשבוע שעבר באורח קשה בקרב בדרום לבנון, מת מפצעיו בבית החולים. בלוך, תושב היישוב מבוא חורון, ציפה לילד ראשון והותיר אחריו את אשתו ספיר בחודש השמיני להריונה, הורים ושבעה אחים ואחיות. משפחתו מספרת על אדם שחייו היו מלאים באהבת הארץ, ברוחב לב ובחיבור כן ואמיתי לכל אדם שפגש. "הוא היה חבר מסור, בעל לב רחב ומוכן תמיד לסייע לאחרים, ודמות מוערצת על ידי כל האחיינים", סיפרו קרוביו. לזכרו, משפחתו תרמה את איבריו במטרה להציל חולים הזקוקים לכך.
"מישהו שאל אותי היום מה פירוש השם ידידיה - ומספיק לראות את אור פניך כדי להרגיש את ידידותך. אחיין אהוב וגיבור שלנו, אור עיניו, אור הלב שלו. בדיוק כפי שנראה", ספדה דודתו של ידידיה, נעמי.
פורסם לראשונה: 23:18, 29.10.24
