המפגש המרגש של ההורים הכואבים
(צילום:אריק מרמור, אורי דודוביץ')
בשנתיים האחרונות הם קראו את הכתבות הקשות בעיתונים, צפו בדיווחים המצמררים מבעד למסך הטלוויזיה, נחשפו לעדויות הכואבות ולסרטונים המזוויעים, אבל זה נראה להם כמו סיפור רחוק. אסון של מישהו אחר. ובכל זאת, הפרסומים על ילדים שנפלו קורבן לגננות מתעללות לא עברו להם מעל לראש: הם הבינו כמה חשוב לבחור את הגן הכי טוב והכי בטוח עבור בנותיהם ובניהם, הם הבינו שחייבים לחפש המלצות, לשאול, לעקוב ולדרוש תשובות - אבל לאסונם, כל אלו לא מנעו מילדיהם להפוך גם הם לקורבנות. הקורבנות הכי תמימים.
כשבועיים חלפו מאז התפוצצה פרשת ההתעללות בגן "הלולי של אורלי", המכונה מאז "גן הזוועות בפתח תקווה", שהכניסה למעגל האימים עוד ילדים פגועים ועוד הורים מרוסקים. כשהטראומה עדיין טרייה, ynet ו"ידיעות אחרונות" הפגישו השבוע את ההורים מ"גן הזוועות" עם הורים לילדים שנפלו קורבן לגננות בפרשות התעללות שפורסמו בשנתיים האחרונות - הפעוטון של כרמל מעודה בראש העין, גן טולי ברמלה וגן סיגל בחולון - כדי לדבר על ההתמודדות עם הקשיים שילוו אותם ואת ילדיהם.
3 צפייה בגלריה
"לאט-לאט אנחנו מבינים את ההשלכות של הדברים הכל כך קשים שילדינו עברו". הורי הילדים מארבעת הגנים חולקים את הכאב ואת הטראומה
(צילום: דנה קופל)
3 צפייה בגלריה
הפגנה של הורי הילדים ב"פעוטון הזוועות" בפתח תקווה מפגינים מול בית המשפט
(צילום: יריב כץ)
"זה מסוג הדברים שאתה רואה בטלוויזיה ואומר 'מה הייתי עושה אם זה היה קורה לבת שלי?'", סיפרה במפגש לידור פלאח, שבתה בת השנה וארבעת החודשים הייתה בגן בפתח תקווה, "ואז אתה נקלע לסיטואציה הזו". תומר סלע, שגם בנו בן השנה וארבעת החודשים היה בגן, הוסיף: "אני מתנצל. כשנחשפתי למקרים שלכם תמיד שאלתי את עצמי איך ההורים לא רואים. היום אני מבין את גודל ההצגה. מבין שזה יכול לקרות לכולם".
ההורים "מגן הזוועות" החלו לחשוד שמשהו לא בסדר לפני כמה שבועות. "הכנסנו מכשיר הקלטה לגן כי הבנו שמשהו לא טוב קורה. ראינו שינוי בהתנהגות שלהם, ילדים שחוזרים הביתה רעבים, ילדים שלא ישנים", שיחזרה ליאור עפרוני, שבתה בת השלוש הייתה בגן. "ואז הגננת העלתה בטעות תמונה לפייסבוק שבה נראו שתי בנות מציירות, כשבפינה תינוק יושב הפוך בטרמפולינה. היא מחקה את זה מהר, וזה הדליק לנו את הנורה האדומה. המכשיר הקליט בסך הכל ארבע שעות, אפילו לא את כל היום, אבל זה היה מספיק. היינו בהלם. שמענו בהקלטה מישהי אחרת, קול של שטן, לא הכרנו את האישה הזאת. הטון דיבור שלה - קללות, צעקות, אלימות שלא האמנו. לאט-לאט התחלנו לקבל תמונה של מה הולך בגן. חשכו עינינו".
ההורים התלוננו במשטרה, וזו לקחה את המצלמות שהיו בגן ופתחה בחקירה. זמן קצר אחר כך נעצרו מנהלת הגן, אורלי דוידוביץ' (55), ובתה, הגננת דניאל לייבוביץ' (32). השתיים חשודות ביותר מ-70 מקרים של התעללות ותקיפה של 17 פעוטות בני שנה עד שלוש.
תומר סלע: "זימנו אותנו למשטרה, הסרטונים האלה זה צלקת. אני כנראה אצטרך לעבור טיפולים אחרי זה. זה מתחיל מדברים כמו לתפוס את הילד מהחולצה ולהטיח אותו. אני זוכר סרטון אחד שבו ראו שהיא ניסתה להאכיל אותו והוא לא רצה. היא נראתה עצבנית. הוא ישב על כיסא האוכל, היא הוציאה אותו במהירות והוא התחיל לבכות מכאב. זה נראה מאוד כואב. ואז, כשהוא בוכה בטירוף היא העיפה אותו לתוך הלול מגובה. בסרטון אחר ראינו אותו יושב הפוך בטרמפולינה במשך כרבע שעה. אתה רואה אותו נאבק ומנסה לחלץ את עצמו. דוחף את עצמו החוצה כשהראש שלו נמצא על הרצפה. אחת מהן צחקה, השנייה בעטה בו עם הרגל כדי להזיז אותו".
3 צפייה בגלריה
מנהלת הגן אורלי דוידוביץ' ובתה הגננת דניאל לייבוביץ' בבית המשפט. "בשביל מה שילמנו הרבה כסף? שירעיבו את הילדים שלנו? שריביצו להם?"
(צילום: אביגיל עוזי)
"באחד הסרטונים רואים את הילדה שלי בלול, משחקת בצד ומקבלת סטירה בלי שום סיבה", סיפרה פלאח על בתה. "בהמשך היא הרימה אותה מהיד, בגובה, ופשוט זרקה אותה על הרצפה. היא משתטחת בסוג של הצלה עצמית כזו, אבל זה לא הספיק לה. היא הרימה אותה מהחולצה, סחבה אותה לחדר השני והכניסה אותה בכוח לכיסא אוכל כשהיא בוכה". "עכשיו אני מבינה למה כשהיא נופלת יש לה אינסטינקט כזה שהיא ישר מגינה על הפנים", הוסיפה כשהיא מתקשה לעצור את הדמעות. "ככה היא שרדה את כל ההטחות".
יריב מאיה, שבתו בת השנה וחודשיים הייתה אף היא בגן, אמר: "לראות את זה היה מזעזע. טילטלו אותה בצורה קשה. הטיחו את הראש שלה ברצפה של הלול ולאחר מכן כיסו לה את הראש עם חיתול ותקעו אותו במסגרת של הלול. הרימו אותה מהידיים וזרקו באגרסיביות. הם הרעיבו לנו את הילדים. שילמנו כל כך הרבה כסף, הרבה יותר מגנים אחרים. בשביל מה? שירעיבו את הילדים שלנו? שירביצו להם? אנחנו לא מצליחים להבין את זה. למה?".
ג'ני אלבו, שבתה הייתה בין הקורבנות בגן טולי, הצטרפה לשיחה. "כל מקרה כזה אני מרגישה כאילו אני מקבלת אגרוף בבטן", אמרה. "כל מקרה שאני שומעת מחזיר אותי ליום שזה קרה לי. אני הרגשתי שבאותו רגע האדמה נשמטת מתחת לרגליי. כל מה שאני יודעת על העולם ראיתי באור אחר. אין משהו שאפשר להגיד שיכול לנחם. איפה זה שם אותנו כהורים, אם אני לא הצלחתי לשמור על האוצר שלי?".
כל ההורים דיברו במהלך המפגש על רגשות האשם. "התחושה הזו תלווה אותנו כל החיים", אמר יוסי חברה, שבתו הייתה בגן של כרמל מעודה. "בסופו של דבר שלחתי אותה למקום שהוא גיהינום. אנחנו כהורים שמנו את הילדים שלנו במקום הזה ולא שמרנו עליהם".
"שבועיים שאני לא ישנה", סיפרה עפרוני. "אני בהלם, איך לא ראינו את זה. כל היום שלי סביב השאלה מה היא עברה שם. אני יודעת שיגיע היום שהיא תשאל אותי 'למה שלחת אותי?'. אין לי תשובה. עמדתי בגן כל בוקר ואמרתי לה שאני שומרת עליה, שאני איתה, והיום אני אוכלת את הלב שהמילים האלה יצאו מהפה שלי. היא הייתה שם מגיל שבעה חודשים עד שלוש, ולא היו לי שום סימנים מקדימים. היא אהבה ללכת לגן. עכשיו, כשהסברנו לה שהיא לא הולכת לשם יותר ושמה שעשו שם זה לא בסדר, פתאום יצאו ממנה דברים. היא סיפרה לנו שהילדות קראו לה מפלצת, בלי קשר לשום דבר. במקרה אחר ראיתי אותה עוצמת את העיניים ושאלתי למה. היא ענתה לי 'כי אני לא רוצה לראות את הילדים בוכים'. שאלתי אותה למה הם בוכים והיא ענתה: 'כי דניאל מרביצה להם'".
"זה היה הגן הכי מומלץ באזור שלנו", הסבירה שלי וקנין, שגם בתה בת השנתיים וחצי למדה ב"גן הזוועות". "עשינו עבודת תחקיר, שאלתי את כל מי שסביבנו. הייתי עומדת בקרבת הגן לראות אם אני שומעת צעקות - ולא שמעתי כלום. אני רוצה לשדר לה שהעולם טוב, שאפשר לסמוך על אנשים, אבל אני לא יודעת איך אני עושה את זה".
ההורים המשיכו וסיפרו על הפגיעה המתמשכת שנגרמה לילדיהם. "יש השלכות לצמיתות", סיפרה גל לוי, שבתה הייתה בגן סיגל. "הילדה שלי מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת, היא כרגע לא כמו שאר בני גילה. היא הייתה בגן הזה מגיל חצי שנה עד גיל שנתיים ועשרה חודשים. כיום היא נמצאת בגן חינוך מיוחד בגלל עיכוב התפתחותי בשל סעיף נפשי. אני לא יודעת אם היא תעלה לכיתה א' כמו כולם, היא לא הולכת לחוגים כמו שאר הילדים בני גילה".
"זה הזיה", הגיב סלע. "אנחנו מתחילים להבין שהסיפור הזה הוא לכל החיים. אני לא יודע איך לעכל את זה עדיין. זה מפחיד ומתסכל. אנחנו לא יודעים איפה אנחנו הולכים להיות בעוד שנה ובעוד שנתיים".
"אני מנסה להיאחז בזה שהיא הייתה קטנה, שאולי היא לא תזכור", אמרה פלאח, "אבל בהדרגה אנחנו מבינים את ההשלכות של הדברים הכל כך קשים שהם עברו. הרעבה זו גם פגיעה פיזית קשה, אבל כשאמרו לי לקחת את הילדה לבדיקת ראש ועיניים כדי לבדוק שאין לה דימומים או פגיעות בגולגולת, הבנתי את מלוא המשמעות. זו צלקת לכל החיים גם אם הכל יצא בסדר".
מי שמלווה את ההורים הוא מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, שהוקם על ידי מתנדבים, חלקם נפגעי עבירה בעצמם. המטה שם לו למטרה לייצג את כל הנפגעים בעבירות התעללות בקטינים על ידי מי שאחראיים עליהם ולפעול למען מוגנות וחינוך איכותי לילדי הגיל הרך. על מנת להבטיח את שלום הילדים הם מקדמים תיקון וישום של חוק הפיקוח, תיקון חוק המצלמות והחמרת הענישה. בנוסף, המטה מקדם הקמה של מעטפת שיקומית לקורבנות ומסלול מהיר ברשויות החוק כדי להביא למיגור תופעת ההתעללות בגנים.
"לא למדו כלום מאז הפרשה שלנו", סיכם בכאב יוסי חברה, ממקימי מטה המאבק. "זה רק גדל. המדינה לא שומרת על הילדים שלנו. מפרשה לפרשה אנחנו הופכים למשפחה עצובה שמתרחבת". ומיטל מרום, שבנה היה בגן בפתח תקווה, הוסיפה: "זה דור העתיד שלנו. איך אנחנו גורמים לזה להיפסק? בא לי לצעוק. למה לא עושים שום דבר? למה זה חוזר על עצמו?".
