"הבטחת שנחגוג יחד את הלידה"
רס"ל (מיל') מעוז פניגשטיין ז"ל
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הובא למנוחות רס"ל (מיל') מעוז פניגשטיין ז"ל, לוחם בגדוד 7008 מסוסיא, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. "מעוזי שלי, אהוב ליבי, לא להאמין שזה קרה לנו. אתה כזה בטוח ושליו ונינוח ועושה תחושה שהכל טוב ושזה רק עניין של זמן עד שכל זה ייגמר ותחזור הביתה", ספדה רעייתו אודיה.
הלווייתו של רס"ל (מיל') מעוז פניגשטיין ז"ל
(צילום: אלכס גמבורג)
"היית צריך להיות אבא כזה טוב עבור טנא. אתה כזה טוב ומחבק ואוהב וחזק ורגוע ובוטח ומשמח. אתה מביא לעולם כל כך הרבה אור וברכה. אני לא מאמינה שאין לי אותך", הוסיפה אודיה. "עוד לא עשינו מסיבת הודיה, ועוד לא פתחתי את התיבה שקנית לי ללידה, ורצינו לברך הגומל ביחד. אוף. הבטחת לי שבפעם הבאה שתצא נלך לבריכה מחוממת ונחגוג יחד את הלידה".
"בכל התקופה הזאת חשבתי עד כמה זכיתי בך וכמה המשפחה שלי זכתה בך. אז תחבק את הקדוש ברוך הוא ותחבק אותנו ואל תעזוב אותנו. תחזק אותנו, תלווה אותנו, תברך אותנו, תשמור עלינו. תודה על הזמן איתך ותודה על הטוב שהבאת לי".
רס"ל (מיל') מעוז פניגשטיין ז"לצילום: דובר צה"למפקד הצוות, סגן שגיא, התנצל בפני בני המשפחה: "אני לוקח אחריות מלאה ומצטער בפנים שהפעם לא עמדתי במשימתי להחזיר את מעוז הביתה ליקיריו. אני מצטער שנכנסנו 21 למלחמה הזאת ונסיים אותה 20. מצטער שאיבדנו עולם כזה גדול, בן אדם מבריק, חכם ומקצועי".
"הכרתי אותך לפני 70 ומשהו יום, תוך כדי הלחימה, ומהר מאוד גיליתי איזה אדם אתה. במהלך הלחימה ישבנו שעות על גבי שעות בבתים כאלה ואחרים בעזה, וגם שם הייתה לך את הנישה שלך שידועה – וזאת הכנסת אורחים. לא משנה מי הגיע מבחוץ, מהחייל הכי פשוט למפקד הכי בכיר, היית מזהה את זה ממרחק וישר מריץ את פק"ל הקפה, ואיך שנכנסים לפתח הדלת אתה דופק להם כוס ליד".
"רק אתמול דיברנו בטלפון"
סרן (מיל') ליאור סיון ז"ל
מאות בני משפחה וחברים ליוו למנוחת עולמים את סרן (מיל') ליאור סיון ז"ל, קצין בגדוד 363 מבית שמש, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. "רק אתמול דיברנו בטלפון. חלמנו על חופשה, על הבית שלנו והתינוקת שתהיה. התעקשת לשמוע לפרטי פרטים סיפורים על טלטול, וביחד התגלגלנו מצחוק. כמה אהבנו לצחוק", ספדה רעייתו ליאב.
הלווייתו של סרן (מיל') ליאור סיון ז"ל
"בחודשים האחרונים לא הפסקת לשדר לי שהכל בקטנה, אתה לא עושה שום דבר מסוכן וששריונר בכלל לא יכול להיפגע. אתה לוקח הכל בקלות, בחיוך ובפשטות. כמה אהבת לחגוג את החיים", הוסיפה. "אני לא מאמינה שאני עומדת פה ומסכמת את השנים הכי יפות שלי, 11 שנים שלנו ביחד. אני לא מצליחה לדמיין את החיים שלי בלעדיך, אבל מבטיחה לעשות הכל בשביל להיות משפחה שעדיין חוגגת את החיים וצוחקת".
סרן (מיל') ליאור סיון ז"לצילום: יהודה לוידן האב ספד בכאב: "אין מילים לתאר את האובדן הכבד שבן כל כך יקר נפל במלחמה הארורה הזאת בגיל כל כך צעיר. עוד יותר שהיה אבא נפלא, הילדים לא יזכו לראות את האב הנפלא הזה. ליאור תמיד היה אור לכולם, לאן שהוא הלך כולם ראו את האור בסביבתו. לא היה אדם שלא אהב אותו, הוא היה ממש גיבור, לא פחד מול האויב האכזרי, ונפטר על מנת להציל עוד חיילים. רק ה' יודע למה הוא לוקח את הטובים ביותר".
"רק אתמול דיברנו בטלפון, אחרי חודש שלא יצא לנו להיפגש ולדבר, כמה שעות לפני שהאסון הזה קרה", שיתף האח גבריאל. "לא הספקתי להביע במילים כמה אני דואג לך, כמה אני מעריך ואוהב אותך. דיברנו על מה נעשה אחרי שנסיים את המשימות שלנו. אני סיימתי את המשימה עם החטיבה בבית חאנון ויצאתי בלב לא שלם, כי אתה לא סיימת את המשימה. קיוויתי שנוכל לדבר, ותיארתי שרק אני ואתה נבין אחד את השני ונדע לעבד את החוויות יחד".
"תמיד שמת אותי ראשונה בסדר עדיפויות"
רס"ר (מיל') אוריאל כהן ז"ל
מאות בני משפחה וחברים ליוו למנוחות את רס"ר (מיל') אוריאל כהן ז"ל, מפקד נמ"ר ביחידת הסיוע המנהלתי של חטיבת גבעתי מצור הדסה, שנפל בקרב בחאן יונס. "אין מילים שיכולות לתאר אותך ואת גדולתך. אתה אדם ענק, איש של חסד, איש של תורה ומצוות, איש נעים שאוהב את הבריות", ספדה רעייתו חנה.
הלווייתו של רס"ר (מיל') אוריאל כהן ז"ל
"אהבת את החיים, אהבת מסעדות, אהבת לטוס לחו"ל, אהבת ליהנות ולבלות. אהבת גם לשיר, אהבת את אברהם פריד, אהבת לשמוע שירים חסידיים, אהבת לשיר את הנשמה שלך", הוסיפה. "תמיד דאגת לי שאהנה, שיהיו לי התכשיטים הכי יפים, שאצא עם חברות, שיהיה לי טוב, שאני אהיה מאושרת – ועל זה אני רוצה להגיד לך תודה. תודה שתמיד דאגת לפנק אותי, שתמיד שמת אותי ראשונה בסדר העדיפויות".
רס"ר (מיל') אוריאל כהן ז"לעמנואל, אביו של אוריאל ז"ל, ספד: "כבר מגיל קטן ידעת בדיוק מה אתה רוצה. בשבת 7 באוקטובר גייסו אותך בצו 4, כבר באותו היום בשעה 16:30 אחר-הצהריים היית בעוטף עזה. היית הראשון לקפוץ, הראשון להתנדב, הראשון להיות בחוד. כמה פעמים ביקשתי ממך שאוכל להביא לך משהו, להחליף אותך בעצמי, ואתה בביישנות שלך, ובחיוך המקסים שלך, בנפש הרחבה שלך, רק חייכת ואמרת לי 'אבא, הכל בסדר'. תמיד דאגת וחשבת על כולם".
"רק שלשום ישבנו יחד כשהפתעת את אמא לכבוד יום ההולדת שלה. כל כך חשוב היה לך לשמח אותה", סיפר אחיו דניאל. "היית נראה כל כך עייף ומותש, אבל כל כך רגוע. העיניים שלך היו אדומות וכואבות מהדברים שחווית, ראית והתמודדת איתם, אבל בכל זאת בחרת לחזור ולהילחם כמו שאתה עושה תמיד. מי האמין שזאת הפעם האחרונה שנראה אותך איתנו? שלא תחזור יותר הביתה?".
