הצהרות לחוד - ומציאות לחוד: מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר הביאה את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וחברי הקבינט הביטחוני, לפזר שורה של הבטחות והצהרות ולהציב קווים אדומים לימי הלחימה בעזה. אלא שבמקרים רבים שהם הבטיחו הבטחות שלא היו יכולים - או לא רצו - לקיים.
למעשה, כבר בלילה של אותה שבת שחורה התכנס הקבינט לדיון, ובסיומו מסרה לשכת ראש הממשלה כי התקבלו החלטות מבצעיות. המטרה שהוגדרה אז: להביא ל"השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, באופן שישלול לשנים רבות את יכולתם ורצונם לאיים על אזרחי ישראל ולפגוע בהם". באותו דיון אמר נתניהו: "התחלנו את המערך ההתקפי והוא יימשך ללא סייג וללא הפוגה עד להשגת היעדים. נשיב את הביטחון לאזרחי ישראל וננצח".
כמה ימים לאחר מכן, שר הביטחון, יואב גלנט, הצהיר לצד שר ההגנה האמריקני אוסטין: "נמוטט את שלטון חמאס ונחסל את יכולתו הצבאית, נוודא שהאיום לא קיים בגבולות שלנו, זה יהיה עוצמתי וזה יהיה לתמיד".
אם לא די בכך, באותו לילה החליט הקבינט לעצור את אספקת החשמל, הדלק והסחורות לרצועת עזה. ב-9 באוקטובר שר הביטחון הורה להטיל מצור מוחלט על הרצועה: "לא יהיה חשמל, לא יהיה מזון, לא יהיה דלק". גם דובר צה"ל אמר: "עזה במצור, עברנו לגלי תקיפה עוצמתיים". גם שר האנרגיה, ישראל כ"ץ, הורה לחברת מקורות לנתק מיידית את אספקת המים לרצועת עזה. זאת לאחר שחתם על צו המנחה את חברת החשמל להפסיק את אספקת החשמל לאזור. נתניהו מצידו, הבהיר שאם עזה תיכנס למשבר הומניטרי - המלחמה תיעצר.
בישראל ידעו שאם ייכנס דלק לרצועת עזה הוא ישמש את ארגוני הטרור, ולכן שרי הממשלה הצהירו שוב ושוב כי לא יאפשרו לזה לקרות. בתחילת נובמבר הצהיר שר המשפטים יריב לוין, כי העברת דלק לרצועה היא חציית קו אדום שלא תקרה: "בנושא הדלק", אמר, "ברור לגמרי שזה לא עניין הומניטרי. זה יכול לסייע לחמאס להמשיך בלחימה, וברור לגמרי שזה קו אדום שאסור להסכים לו. אני גם לא רואה שיש איזושהי נכונות או מחשבה להסכים לכך". שבועיים לאחר מכן הממשלה אישרה הכנסה של 60 אלף ליטר לעזה בכל יום.
הסיוע מגיע לחמאס - לא לתושבים
ההחלטה על הכנסת דלק לרצועה עוררה ביקורת. שרת התחבורה מירי רגב, אמרה אז: "דלק לאונר"א זה דלק לחמאס. אי-אפשר להכניס דלק לעזה בלי שהצלב האדום ראה את החטופים". השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ביקר גם הוא את ההחלטה וצייץ: "סולר = נשק". גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התנגד, אך הדבר לא מנע מההחלטה להתממש. ראש הממשלה בנימין נתניהו הסביר את ההחלטה על הכנסת הדלק לרצועה - ללא כל תמורה או מחווה הומניטרית כלפי ישראל - באמצעות הטענה ש"ללא סיוע יהיה לנו קשה להמשיך בלחימה עד הסוף".
ככל שעבר הזמן והלחימה התקדמה, אלפי עזתים נדרשו לנטוש את בתיהם. אז גם הלך וגבר הלחץ הבינלאומי להכניס משאיות הנושאות ציוד הומניטרי. תחילה ניסו בממשלה להתנגד למהלך, אך ללא הצלחה. משאיות רבות של סיוע נכנסו לעזה עוד לפני מימוש עסקת השבת החטופים החלקית. רק השבוע נכנסה שיירה של 100 משאיות סיוע הומניטרי לרצועת עזה ממצרים דרך מעבר רפיח. המשאיות הובילו 129 אלף ליטר דלק וכן גז בישול.
בצה"ל ממשיכים להתריע כי מחבלי חמאס שמים את ידם על הסיוע הרב שנשלח לרצועה מקטאר, רוסיה וארגוני סיוע בעולם, וכי הוא לא מגיע לאזרחים. למרות זאת, ישראל ממשיכה לאפשר את הכנסת הסיוע - על אף שמדובר באמצעים שיופנו בסופו של דבר נגדה.
יותר מחודשיים חלפו מאז תחילת הלחימה. בעוד שמאות אלפי תושבים נעקרו מביתם, וחיילי צה"ל ממשיכים להילחם בתוך הרצועה - הירי הרקטי מעזה נמשך, חמאס ממשיך להחזיק בחטופים בעזה, ומיטוט ארגון הטרור נראה עוד רחוק. גורמים מדיניים וביטחוניים מעריכים כי יידרשו עוד חודשים ארוכים להשלים את יעדי הלחימה, ובינתיים ישראל מאבדת את המומנטום. שרשרת אווירית של דיפלומטים עלולה לחזק את הקריאות למיתון הלחימה ולהפוגה, והצהרות הפוליטיקאים שלנו נשארו ריקות מתוכן.
