למעלה מ-120 אלף מתושבי קו העימות בצפון פונו עד כה מבתיהם אל בתי מלון בכל רחבי הארץ או מצאו פתרונות אירוח עצמאיים. המשותף לכולם הוא הרצון למצוא לעצמם שגרה חדשה בצל המתח מפני המלחמה. אחד מהמקומות הרבים שקולט את מפוני הצפון הוא המלון בקיבוץ לביא.
יאיר קראוס בית מלון בצפון עם מפונים משה גולד מנכ"ל מלון לביא
(צילום: אביהו שפירא, שמוליק דודפור)
הבוקר, בלובי המלון, בירכו הילדים הקטנטנים בני השש זה את זה שוב בברכת 'שלום כיתה א''. לפני פחות מחודשיים הם נכנסו למערכת החינוך הממלכתית ורוב הזמן הזה הם היו בחופשת חגי תשרי שהתארכה במפתיע. היום הם יצאו לדרך חדשה ולא מוגבלת בזמן, עד שיוכלו לשוב לבתיהם שבגבול לבנון.
"אני ממש מתרגשת לחזור ללימודים" סיפרה לנו נועה אמסלם (15) מהמושב שאר יישוב שבמועצה האזורית מבואות החרמון. "אני הולכת לתיכון האזורי כאן עם חברות שלי וזה נותן הרגשה טובה. משעמם לי ואני רוצה לחזור לשגרה".
הכותרת
המחדל, הלחימה, וההבטחה: מאחורי הקלעים של פעילות שב"כ
20:20
אנחנו פוגשים אותה בעמדת הכנת הסנדוויצ'ים לבית הספר שהעמידו אנשי חדר האוכל של המלון היוקרתי. הסנדוויץ' הארוז בידה החזיר את החיוך לאמא שלה, קטי. "אני לא יכולה לתאר במילים מה זה אומר להשאיר ככה בית מאחור ולצאת לחוסר ודאות שכזו" היא אומרת בעיניים בורקות ומתאמצת להחזיק את דמעותיה. "החזרה של נועה ואחותה הקטנה לשגרה כלשהי תעזור להסיח את דעתן מכל מה שאנחנו עוברים כאן". הן מלאות במילים טובות והערכה לצוות העובדים ולאירוח שלו זכו בבית המלון הכפרי. "כולם כאן מאוד רוצים לעזור ולעשות שיהיה לנו טוב. אנחנו מנסים שלא להקשות ולהעמיס עליהם ולא מתפנקים". עם זאת היא מבהירה כי "אני מחכה כבר לחזור לבית היפה והנעים שלנו במושב אבל רוצה לחזור רק כשאדע שתהיה בו שוב תחושת בטחון. אני לא יודעת איך ישיגו את זה אבל אני רוצה לחזור לעצום עיניים בלילה".
מנהלת המחוז, ד"ר אורנה שמחון, מפקחת אישית ומלווה את הקמת המערך החינוכי שנכפה על אזרחי הצפון והדרום. אל חדר האוכל העמוס ב-445 האורחים שנפלטו מחיי השגרה שלהם נכנסת אילנית ויצמן, נציגת מחוז צפון במשרד החינוך. קצת לפני עשר בבוקר היא השלימה את כל ההכנות לפתיחת מערכת חינוכית חדשה לילדי המפונים שנותנת מענה לכל הילדים, גם לתלמידי החינוך המיוחד. "אנחנו מייצרים פה מודל שמעולם לא היה כמותו במדינת ישראל" היא מספרת ולא מסתירה את חששותיה. "יצאנו לדרך והתנענו את מערכת החינוך משמרטפייה מגיל 0 ועד כיתה יב'. במעון התינוקות ובגן הילדים אנחנו מעסיקים את האימהות שעובדות במערכת החינוך באזור מגוריהן ובנוסף, הבאנו גננת ותיקה שפרשה לפנסיה וכעת התייצבה למשימה בהתנדבות".
בגן הילדים מצמידה חיה ריכטר, הגננת הוותיקה, מדבקה עם שם לחולצות הילדים הקטנים שמסתכלים בהתרגשות על המשחקים הרבים וחומרי היצירה שהביאו להם אנשי המועצה האזורית מבואות החרמון, בהנחייתו של ראש המועצה בני בן מובחר. במשך 35 שנים עבדה ריכטר כגננת ולפני כשלוש שנים יצאה לפנסיה. כעת היא נקראה 'למילואים' והתייצבה מיד. "אני יודעת שזה אתגר לפתוח גן במציאות כזו, אבל הילדים האלה זקוקים למסגרת ולאט לאט נבנה אותה. הם וההורים שלהם עזבו בית בלי לדעת מתי ישובו אליו ואיך ימצאו אותו, וזו מציאות כאוטית ומלאת חששות. אנחנו רוצים לתת להורים פניות ובטחון שילדיהם מטופלים. גם לי יש שלושה בנים שגויסו בצו שמונה. אני מאמינה שעשייה היא תמיד טובה".
"אנחנו מאוד רוצים להיעזר בהורים שנמצאים כאן ומבקשים להיות פרו אקטיביים ולקחת חלק במשימות כמו ליווי התלמידים בהסעות אל בתי הספר הזמניים שלהם. זה חלק חשוב מאוד גם בחוסן עבורם", מוסיפה וייצמן. "אנחנו מבינים שלכל הילדים עלולים להיות קשיים רגשיים בהתחלה ונבחן בימים הקרובים איך הם משתלבים במסגרות החדשות. אני חושבת שהדרך החינוכית הבריאה ביותר היא לשלב אותם בכיתה עם בני גילם, גם אם לא מכירים עדיין זה את זה. אם נראה שיש צורך להקים קבוצה קטנה ייחודית רק להם, נתאים את עצמנו ונגלה גמישות".
בתי המלון בישראל רגילים לארח לתקופות שהייה קצרות אך כעת מבינים שהאורחים שממלאים אותם עד אפס מקום הגיעו לתקופת זמן ארוכה וצריכים להרגיש בבית. מנכ"ל המלון, משה גולד, כבר מיומן בכך. לפני כשנתיים הפך מלון לביא למלון קורונה ובמשך כמעט שנה שלמה אירח משפחות רבות למספר שבועות ואף חודשים. "אנחנו מאפשרים לבני הבית כעת להיעזר במכבסה של הקיבוץ בתשלום סמלי וגייסנו את 'הפורום האזרחי' שתרמו מכונות ומייבשי כביסה", אומר גולד. "אנחנו נותנים פה מענה רפואי, חינוכי ותרבותי ורוצים שיהיה להם נוח ושיזכו לשקט מהמתח הרב".
לרשות המפונים עומדים מתחמי בריכת השחייה, חדר הכושר, מגרשי ספורט ואולמות התרבות. "אין מקומות כאלו, אני מרגישה פה בבית" סיפרה לנו אור יעקובי, תושבת מרגליות. בעלה הוא חבר כיתת הכוננות במושב שעל גבול לבנון ונותר מאחור לשמור על הבית. "הוא מגיע לבקר פעם בשבוע ואני דואגת לו אבל יודעת שאני נמצאת במקום שטוב לי ולבתי התינוקת. אני שמחה להיות פה, רחוקה מחיזבאללה".
