(צילום: אבי חי)
בשבוע האחרון הציבה חברת אנרג'יאן את אסדת ההפקה מעל מאגר כריש הנמצא כ-80 קילומטר צפונית מערבית לחיפה, והודיעה שתתחיל את הפקת הגז ברבעון השלישי של השנה. בתגובה הודיעו נשיא לבנון וראש ממשלתה שישראל מפרה את ריבונות לבנון באזור הכלכלי הבלעדי שלה ויש בכך משום התגרות ותוקפנות. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה החרה החזיק אחריהם והכריז שזכותה של לבנון למנוע שאיבת גז מהמאגר, ושארגונו יכול לעשות זאת במידת הצורך ולבקשת ראשי המדינה.
ישראל, מצידה, הבהירה שמדובר בנכס אסטרטגי שנועד למצות את משאבי הטבע שלה בשטחה הכלכלי הבלעדי. ישראל לא מכירה בטענות הלבנונים בדבר זכותם על האזור ועל המאגר. עמדה זו הוכרזה כבר באוקטובר 2020 בסיום השיחות שכשלו בין שתי המדינות על תיחום הגבול הימי ביניהן בשל דרישות חדשות ומופרזות של לבנון.
טון הדברים הנשמעים מלבנון וישראל לא מבשר טובות ונראה שהוא מוביל לדרך ללא מוצא. אנו, במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מבקשים להציע כאן מתווה אפשרי לפתרון סוגיית מאגר כריש והפעלתו בידי ישראל. הצעתנו נותנת מענה למחלוקת ארוכת השנים בשאלת תיחום הגבול הימי בין ישראל ולבנון. התוכנית ארוכת הטווח היא בעלת ארבעה שלבים ותוכל לצאת לפועל באופן מיידי בתיווך אמריקני המקובל על שני הצדדים.
בשלב הראשון תכריז ישראל שהיא מוכנה להעביר כמות גז ממאגר כריש ללבנון - באופן חד-צדדי וללא תמורה מיידית. העברה זאת לא תהווה הכרה בריבונות לבנון על השטח או בזכויותיה על המאגר. בתחילת השנה פורסם שישראל אישרה הסכם למכירת גז ללבנון שיסייע לצמצום משבר האנרגיה במדינה. על פי הפרסומים, ישראל מייצאת כמויות מוגברות של גז לירדן (ולמצרים), שממנו הוא מוזרם בצנרת ללבנון דרך סוריה. כלומר, הפרקטיקה של העברת גז מישראל למדינות ערב בכלל וללבנון בפרט כבר קיימת.
יתרה מכך, ההסדר הזה הוא בהסכמת ארה"ב ורוסיה והושג בתיווך השליח האמריקני המיוחד לענייני אנרגיה עמוס הוכשטיין. החידוש היחיד שאנו מצעים הוא שחלק מהגז שיועבר יהיה ממאגר כריש ויעשה את אותה הדרך שעושה היום הגז ממאגר לווייתן.
בשלב השני תתחייב לבנון לשוב מיידית למשא ומתן עם ישראל על תיחום הגבול הימי. הצדדים ישובו למתווה שהיה מוסכם ערב השיחות בנקורה ב-2020. קרי, חלוקת אזור המחלוקת של 860 הקמ"ר ביחס של כ-52% ללבנון והשאר לישראל. הצדדים גם יסכימו על תיחום הגבול הימי ביניהן מקו החוף ועד לגבול עם קפריסין. קו הגבול הימי בין הצדדים יהיה סופי ויופקד באו"ם כמקובל.
בשלב השלישי, במסגרת אותו משא ומתן, יגיעו הצדדים לפתרון ביחס לפיתוח מאגר הגז הנמצא בסמיכות לשטח המחלוקת ומצפון לו ונקרא "בלוק 9". בדיקות שנערכו באזור מלמדות על סיכוי טוב להימצאות גז ודלק במאגר. על פי פרסומים שונים המתווך הוכשטיין, שאמור להגיע השבוע לסבב שיחות נוסף באזור, כבר שרטט עם הצדדים מתווה כללי המוסכם עליהם בעניין ובכלל זה שאלות כמו באיזה אופן יפותח המאגר, מי ייפתח אותו, תמהיל ההשקעות של הצדדים וחלוקת הרווחים. בתחום זה של שיתוף פעולה במאגרים חוצי גבולות קיים ניסיון עשיר בעולם המלמד כי ניתן ליצור שיתופי פעולה כאלה בנקל.
בשלב הרביעי, ולאחר שהמאגר יחל לפעול ולהכניס רווחים לצדדים, תחזיר לבנון לישראל את שווי הגז שהועבר לה ממאגר כריש בתחילת התהליך. הצדדים יחליטו ביניהם אם יועבר השווי המלא או חלקי בלבד.
פרופ' שאול חורבצילום: ירדן זהבאנו מודעים לעובדה כי מדובר בהצעה יצירתית שעלולה במידה רבה לאתגר את הצדדים: הלבנונים לא יקבלו את מבוקשם ככול שהדבר נוגע לריבונות ושליטה על מאגר כריש, ישראל עלולה להיתפס כמי שנכנעת ללחץ של לבנון ותצטרך לאפשר העברת גז מהעתודות שלה למדינה שאיתה היא נמצאת במצב מלחמה ונשלטת על ידי חיזבאללה.
ואולם נדמה כי כל הצדדים מבינים שהמצב מסלים בימים האחרונים ופתרונות אחרים הם פתרונות "סכום אפס". לא מדובר בסכסוך גבולות רגיל, אלא על איום אסטרטגי על נכס ישראלי ועל מאזן אימה משמעותי הנבנה כאן. אסדת כריש מביאה בכנפיה אתגר והזדמנות המאפשר פתרון לטובת האזור כולו. בצד המשך פעולות ההפקה של הזכיינית ואבטחת המאגר על ידי חיל הים, אנו מאמינים כי המתווה שאנו מצעים יאפשר פתרון הסכסוך בדרכי שלום.
- ד"ר בני שפנייר הוא עמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. פרופ' שאול חורב הוא ראש המרכז
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
