"מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם, המצפה ליום בו תקהה השלווה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת, הקוראים לנו להניח את נשקנו. אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו". (מתוך הספדו של משה דיין לרועי רוטברג - נחל עוז, אפריל 1956)
65 שנים עברו, ולמרות השינויים וההתפתחות הדברים נשארו נכונים כשהיו. האפשרות למחוק את ישראל אינה נראית בת-השגה כמו פעם אבל השאיפה לא השתנתה. מי שחושב שהטבות ופיתוח כלכלי יורידו במשהו את העוינות ואת הרצון של חמאס לחסל את ישראל אינו מבין איפה הוא חי. בשכונה הזאת המקלות עובדים הרבה יותר טוב מהגזרים. נתת גזר? מיד רוצים עוד עשרה. לא נתת עוד עשרה? האלימות חוזרת.
בכל פעם חוזר גם הרעיון הלא-מוצלח של חיבור עזה לגדה. במה זה עוזר לנו? בכלום. עדיף לנו שהאויב מפולג. זה מצב הדברים הטבעי אצלם וזה יותר בטוח לנו ככה. הפילוג הפלסטיני היה אחת הסיבות לניצחוננו במלחמת העצמאות, וכאמור השאיפה הבסיסית שלהם לחסל אותנו לא השתנתה. אין טעם לנסות להדביק באופן מלאכותי את מה שמטבעו הוא מפורד, במיוחד כשזה בניגוד לאינטרס שלנו.
הפלסטינים מביטים בישראל, ברמת החיים, בקידמה ובהצלחה, והם מלאים קנאה ומשטמה. הם מסתכלים ורוצים שני דברים: לחיות ככה בעצמם, ולחסל אותנו
הישראלים הרבים שמציפים את דובאי עלולים להתבלבל. העושר, הפאר והמרדף אחרי כסף ותענוגות שהם רואים שם, אין להם דבר וחצי דבר עם מה שקורה כאן, וזו אותה השאיפה האובססיבית של הפלסטינים ברעתנו. גם המועדונים ברמאללה ובאל-בירה אינם מייצגים דבר. זו מרעית עין של שפיות בחסות צה"ל. אם אנחנו לא נהיה ביהודה ושומרון - זה ייראה כמו בעזה.
הפלסטינים מביטים בישראל, ברמת החיים, בקידמה ובהצלחה, והם מלאים קנאה ומשטמה. הם מסתכלים ורוצים שני דברים: לחיות ככה בעצמם, ולחסל אותנו. אם הייתה להם אפשרות הם לא היו מהססים לרגע, ואז הם היו מגלים שאם אנחנו לא כאן, לא זו בלבד שהם לא חיים כמונו, אפילו רמת החיים שממנה הם נהנים היום לא תהיה להם. ישראל והציונות הן שמביאות שגשוג וברכה, שמאפשרים להם רמת חיים גבוהה משל אחיהם במדינות השכנות. אם אנחנו לא היינו כאן, זה היה נראה כמקובל במדינות ערב - עוני, דיקטטורה ונחשלות.
הממשלה שבויה בקונספציה שגויה – היא חושבת שהמצרים יעשו לנו טובה וישתדלו להרגיע את חמאס, אנחנו נקנה את חמאס בהטבות כלכליות (מכבסת מילים לפרוטקשן), וככה נקנה קצת שקט. ובינתיים משאיות המלט ממשיכות להיכנס, וכל ההקלות ממשיכות גם כשמדי פעם עפה איזו רקטה. אף אחד לא מתנה את כל הטוב הזה בעניין השבויים והנעדרים, הקייטנה בבתי הכלא נמשכת, והממשלה מעניקה הלוואה ענקית לפלסטינים בזמן שהם תובעים אותנו בהאג.
הכול הפוך אצלכם. תפסיקו להאכיל את המפלצת בגזרים. זה אף פעם לא משביע אותה, לא גזרים היא רוצה לטרוף, אלא אותנו. תתחילו להשתמש במקל, באזור שלנו זה הרבה יותר יעיל.
גלעד שרון הוא חבר מרכז ליכוד
