היום, ב-21 בנובמבר 2024, לשכת טרום המשפט של בית הדין הפלילי הבינלאומי ('בית הדין'), בהרכבה לעניין המצב במדינת פלסטין, הוציאה פה אחד שתי החלטות הדוחות את ערעורי מדינת ישראל ('ישראל') שהוגשו תחת סעיפים 18 ו-19 של אמנת רומא ('האמנה'). כמו כן הוציאה צווי מעצר נגד מר בנימין נתניהו ומר יואב גלנט.
החלטות לגבי עתירות מדינת ישראל
הלשכה הכריעה בשתי עתירות שהוגשו על-ידי ישראל ב-26 בספטמבר 2024. בבקשה הראשונה, ישראל ערערה על סמכות השיפוט של בית הדין על המצב במדינת פלסטין בכלל, ועל אזרחים ישראלים בפרט, על בסיס סעיף 19(2) לאמנה. בבקשה השנייה, ישראל ביקשה שהלשכה תורה לתביעה לספק הודעה חדשה על פתיחת חקירה לרשויותיה תחת סעיף 18(1) לאמנה. ישראל גם ביקשה מהלשכה לעצור כל הליך בפני בית הדין במצב הרלוונטי, כולל את הדיון בבקשות לצווי מעצר עבור מר בנימין נתניהו ומר יואב גלנט, שהוגשו על-ידי התביעה ב-20 במאי 2024.
באשר לערעור הראשון, הלשכה ציינה כי קבלת סמכות השיפוט של בית הדין על-ידי ישראל אינה נדרשת, שכן בית הדין יכול להפעיל את סמכותו על בסיס סמכות טריטוריאלית של פלסטין, כפי שנקבע על-ידי הלשכה המקדמית I בהרכב קודם. יתר על כן, הלשכה קבעה כי בהתאם לסעיף 19(1) לאמנה, מדינות אינן זכאיות לערער על סמכות בית הדין תחת סעיף 19(2) לפני הוצאת צו מעצר. לכן ערעורה של ישראל מוקדם מדי. זאת מבלי לפגוע בכל ערעור עתידי אפשרי על סמכות בית הדין ו/או קבילות של כל תיק מסוים.
הלשכה גם דחתה את בקשת ישראל תחת סעיף 18(1) לאמנה. הלשכה הזכירה כי התביעה הודיעה לישראל על פתיחת חקירה ב-2021. באותה עת, למרות בקשת הבהרה מהתביעה, ישראל בחרה שלא להמשיך בכל בקשה לדחיית החקירה. בנוסף, הלשכה קבעה כי הפרמטרים של החקירה במצב נשארו זהים וכתוצאה מכך, לא נדרשה הודעה חדשה למדינת ישראל. לאור זאת, השופטים מצאו כי אין סיבה לעצור את הדיון בבקשות לצווי מעצר.
צווי המעצר
הלשכה הוציאה צווי מעצר לשני אישים, מר בנימין נתניהו ומר יואב גלנט, בגין פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה שבוצעו לפחות מ-8 באוקטובר 2023 ועד לפחות 20 במאי 2024, היום בו התביעה הגישה את הבקשות לצווי מעצר.
צווי המעצר מסווגים כ'סודיים', כדי להגן על עדים ולשמור על ניהול החקירות. עם זאת, הלשכה החליטה לשחרר את המידע שלהלן מכיוון שהתנהגות דומה לזו שמטופלת בצו המעצר נראית כמתמשכת. יתר על כן, הלשכה סבורה שזה לטובת הקורבנות ומשפחותיהם שיידעו על קיום הצווים.
בתחילה, הלשכה קבעה כי ההתנהגות לכאורה של מר נתניהו ומר גלנט נופלת תחת סמכות השיפוט של בית הדין. הלשכה הזכירה כי בהרכב קודם, היא כבר החליטה שסמכות השיפוט של בית הדין בנושא התפרסה על עזה והגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים. יתר על כן, הלשכה סירבה להשתמש בסמכויותיה לקביעת קבילות שני התיקים בשלב זה. זאת מבלי לפגוע בכל קביעה לגבי סמכות השיפוט וקבילות התיקים בשלב מאוחר יותר.
באשר לפשעים, הלשכה מצאה יסוד סביר להאמין כי מר נתניהו, יליד 21 באוקטובר 1949, ראש ממשלת ישראל בזמן ההתנהגות הרלוונטית, ומר גלנט, יליד 8 בנובמבר 1958, שר הביטחון של ישראל בזמן ההתנהגות הנטענת, נושאים כל אחד באחריות פלילית לפשעים הבאים כשותפים לביצוע המעשים במשותף עם אחרים: פשע המלחמה של הרעבה כשיטת לוחמה; והפשעים נגד האנושות של רצח, רדיפה ומעשים לא אנושיים אחרים.
הלשכה גם מצאה יסוד סביר להאמין כי מר נתניהו ומר גלנט נושאים כל אחד באחריות פלילית כמפקדים אזרחיים לפשע המלחמה של הכוונת התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית
הפשעים לכאורה
הלשכה מצאה יסוד סביר להאמין כי במהלך התקופה הרלוונטית, חל המשפט ההומניטרי הבינלאומי הקשור לסכסוך מזוין בינלאומי בין ישראל לפלסטין. זאת מכיוון שהן שני צדדים בעלי זיקה גבוהה לאמנות ז'נבה משנת 1949 ומכיוון שישראל מחזיקה לפחות בחלקים מפלסטין. הלשכה גם מצאה כי החוק הקשור לסכסוך מזוין שאינו בינלאומי חל על הלחימה בין ישראל לחמאס. הלשכה מצאה כי ההתנהגות לכאורה של מר נתניהו ומר גלנט נגעה לפעילויות של גופי ממשלת ישראל והכוחות המזוינים נגד האוכלוסייה האזרחית בפלסטין, ובפרט אזרחים בעזה. לפיכך היא נגעה ליחסים בין שני צדדים לסכסוך מזוין בינלאומי, וכן ליחסים בין כוח כובש והאוכלוסייה בשטח כבוש. מסיבות אלה, בנוגע לפשעי מלחמה, הלשכה מצאה לנכון להוציא את צווי המעצר בהתאם לדין של סכסוך מזוין בינלאומי. הלשכה גם מצאה כי הפשעים לכאורה נגד האנושות היו חלק מהתקפה נרחבת ושיטתית נגד האוכלוסייה האזרחית בעזה.
3 צפייה בגלריה
"יסוד סביר כי הם נושאים באחריות לפשעי מלחמה". נתניהו וגלנט
(צילום: ABIR SULTAN POOL/Pool via REUTERS)
הלשכה קבעה כי קיים יסוד סביר להאמין ששני האישים מנעו בכוונה ובידיעה מהאוכלוסייה האזרחית בעזה אמצעים החיוניים להישרדותם, כולל מזון, מים, ותרופות וציוד רפואי, וכן דלק וחשמל, לפחות מ-8 באוקטובר 2023 עד 20 במאי 2024. קביעה זו מבוססת על תפקידם של מר נתניהו ומר גלנט בעיכוב סיוע הומניטרי בניגוד למשפט ההומניטרי הבינלאומי וכישלונם בסיוע הקלה בכל האמצעים העומדים לרשותם. הלשכה מצאה כי התנהגותם הובילה לשיבוש היכולת של ארגונים הומניטריים לספק מזון ומוצרים חיוניים אחרים לאוכלוסייה הנזקקת בעזה. ההגבלות האמורות יחד עם ניתוק החשמל והפחתת אספקת הדלק השפיעו גם באופן חמור על זמינות המים בעזה והיכולת של בתי חולים לספק טיפול רפואי.
הלשכה גם ציינה כי החלטות המאפשרות או מגדילות סיוע הומניטרי לעזה היו לעיתים קרובות מותנות. הן לא התקבלו כדי למלא את מחויבויותיה של ישראל על-פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי או להבטיח שהאוכלוסייה האזרחית בעזה תסופק באופן הולם במוצרים נחוצים. למעשה, הן היו תגובה ללחץ של הקהילה הבינלאומית או בקשות מארצות הברית של אמריקה. בכל מקרה, ההגדלות בסיוע ההומניטרי לא היו מספיקות כדי לשפר את גישת האוכלוסייה למוצרים חיוניים.
יתר על כן, הלשכה מצאה יסוד סביר להאמין כי לא ניתן היה לזהות צורך צבאי ברור או הצדקה אחרת תחת המשפט ההומניטרי הבינלאומי להגבלות שהוטלו על גישה למבצעי סיוע הומניטרי. למרות אזהרות ופניות שנעשו על-ידי, בין היתר, מועצת הביטחון של האו"ם, מזכ"ל האו"ם, מדינות, וארגונים ממשלתיים וארגוני חברה אזרחית לגבי המצב ההומניטרי בעזה, רק סיוע הומניטרי מינימלי אושר. בהקשר זה, הלשכה התייחסה לתקופה הממושכת של מחסור והצהרתו של מר נתניהו הקושרת את עצירת המוצרים החיוניים והסיוע ההומניטרי עם מטרות המלחמה.
לפיכך הלשכה מצאה יסוד סביר להאמין כי מר נתניהו ומר גלנט נושאים באחריות פלילית לפשע המלחמה של הרעבה כשיטת לוחמה.
הלשכה מצאה כי קיים יסוד סביר להאמין שהמחסור במזון, מים, חשמל ודלק, וציוד רפואי ספציפי, יצר תנאי חיים המחושבים להביא להשמדת חלק מהאוכלוסייה האזרחית בעזה, אשר הביאו למותם של אזרחים, כולל ילדים עקב תת-תזונה והתייבשות. על בסיס החומר שהוצג על-ידי התביעה המכסה את התקופה עד 20 במאי 2024, הלשכה לא יכלה לקבוע שכל יסודות הפשע נגד האנושות של השמדה התקיימו. עם זאת, הלשכה כן מצאה שיש יסוד סביר להאמין שהפשע נגד האנושות של רצח בוצע ביחס לקורבנות אלה.
בנוסף, על-ידי הגבלה מכוונת או מניעת אספקה רפואית ותרופות מלהיכנס לעזה, בפרט חומרי הרדמה ומכונות הרדמה, שני האישים אחראים גם לגרימת סבל רב באמצעות מעשים לא אנושיים לאנשים הזקוקים לטיפול. רופאים נאלצו לנתח פצועים ולבצע קטיעות, כולל בילדים, ללא חומרי הרדמה, ו/או נאלצו להשתמש באמצעים לא מספקים ולא בטוחים להרדמת מטופלים, דבר שגרם לאנשים אלה כאב וסבל קיצוניים. זה מהווה פשע נגד האנושות של מעשים לא אנושיים אחרים.
הלשכה גם מצאה יסוד סביר להאמין שההתנהגות האמורה לעיל שללה מחלק משמעותי של האוכלוסייה האזרחית בעזה את הזכויות הבסיסיות, כולל הזכות לחיים ובריאות, ושהאוכלוסייה הותקפה על בסיס נימוקים פוליטיים ו/או לאומיים. לכן מצאה שבוצע הפשע נגד האנושות של רדיפה.
לבסוף, הלשכה העריכה שיש יסוד סביר להאמין שמר נתניהו ומר גלנט נושאים באחריות פלילית כמפקדים אזרחיים לפשע המלחמה של הכוונת התקפות מכוונות נגד האוכלוסייה האזרחית של עזה. בהקשר זה, הלשכה מצאה שהחומר שסופק על-ידי התביעה אפשר לה רק לקבוע ממצאים על שני אירועים שהוגדרו כהתקפות שכוונו במכוון נגד אזרחים. קיים יסוד סביר להאמין שמר נתניהו ומר גלנט, למרות שהיו להם אמצעים זמינים למנוע או לדכא את ביצוע הפשעים או להבטיח את הגשת העניין לרשויות המוסמכות, נכשלו לעשות כן.
רקע
ב-1 בינואר 2015, מדינת פלסטין הגישה הצהרה תחת סעיף 12(3) של אמנת רומא המקבלת את סמכות השיפוט של בית הדין מאז 13 ביוני 2014.
ב-2 בינואר 2015, מדינת פלסטין הצטרפה לאמנת רומא על-ידי הפקדת מסמך ההצטרפות שלה אצל מזכ"ל האו"ם. אמנת רומא נכנסה לתוקף עבור מדינת פלסטין ב-1 באפריל 2015.
ב-22 במאי 2018, בהתאם לסעיפים 13(א) ו-14 של אמנת רומא, מדינת פלסטין הפנתה לתובע את המצב מאז 13 ביוני 2014, ללא תאריך סיום.
ב-3 במרץ 2021, התובע הודיע על פתיחת החקירה במצב במדינת פלסטין. זאת בעקבות החלטת הלשכה המקדמית I מ-5 בפברואר 2021 שבית הדין יכול להפעיל את סמכות השיפוט הפלילית שלו במצב וברוב דעות, שהיקף הסמכות הטריטוריאלית מתפרס על עזה והגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים.
ב-17 בנובמבר 2023, משרד התובע קיבל הפניה נוספת של המצב במדינת פלסטין, מדרום אפריקה, בנגלדש, בוליביה, איי קומורו וג'יבוטי, וב-18 בינואר 2024, צ'ילה ומקסיקו הגישו גם הן הפנייה לתובע בנוגע למצב במדינת פלסטין.
