תחת אבטחה כבדה, מעיד הבוקר (יום ד') קצין המשטרה מתחנת זבולון, המואשם בגרימת מותו ברשלנות של סלומון טקה (18) בסוף יוני 2019 בקריית חיים. במהלך עדותו בבית המשפט השלום בחיפה טען כי פעל כפי שצריך היה לפעול: "גם היום, אחרי שאני עובר את מה שאני עובר, אני חושב שכך צריך לעשות. אנחנו שוטרים, זה התפקיד שלנו". בתום הדיון אמרו הוריו של סלומון טקה: "התאכזבנו כשהנאשם לא ביקש סליחה ולא השתתף בצערנו, כאשר התובע נתן לו את האפשרות לעשות את זה".
הדיון בבית המשפט בחיפה
(צילום: שמיר אלבז )
לטענת הקצין, "לא מיהרתי גם כשקיבלתי מטח של אבנים. כשארגז הכלים נגמר וכל הקריאות שלי לא הועילו, שלפתי אקדח ודרכתי. לא מיד יריתי. ביקשתי מהמנוח וחבריו ללכת לאחור". הוא אמר כי החבורה "ידעה שאני חמוש", והדגיש: "שום דבר מזה לא הרתיע אותם מניסיון הלינץ'. גם אחרי ששלפתי אקדח, דרכתי ודרשתי שיתרחקו - זה לא הרתיע אותם. הייתה לי סמכות לירות ישירות לעבר המנוח בגלל סכנת החיים, אבל לא עשיתי את זה. לא רציתי ששערה משערות ראשו של המנוח תיפול".
על כך שלא ירה באוויר אמר: "ירי באוויר נועד למעצר חשוד. למרות שהייתה לי סמכות לירות בו, החלטתי שלא לעשות זאת ויריתי לעבר האדמה. בחרתי לירות כמו שיריתי מתוך תקווה שהכדור הזה יגרום להם ללכת לאחור ולהפסיק את האיום מעלי".
בהמשך עדותו חזר הקצין לספר על כך שהנערים זרקו עליו אבנים. "אני לא יכול לומר כמה אבנים", הוא אמר. "אחד מהנערים הרים אבן גדולה. צעקתי עליו 'תוריד את האבן'. הוא הסתיר אותה מאחורי הגב וסימן לי עם הראש 'לא, אני לא מוריד את האבן'. אחרי שנייה חטפתי את האבן בזרוע. תוך שניות חטפתי מטר אבנים. בחקירה לא דגמו את הנערים מבחינת ד.נ.א וכך יכלו לחבר כל אבן למי שזרק אותה. זו תקלה חקירתית. אם אני הייתי מעט יותר רזה, יש סיכוי רב שלא הייתי נמצא כאן היום לאחר כל האבנים שנזרקו עליי ופגעו בי".
הקצין הוסיף כי חש סכנה לחייו: "חטפתי אבנים ורצתי אל הכביש. הייתי בסכנת חיים. מצאתי את עצמי מוקף בחבורת נערים, שהיום אני יודע שהייתה תחת השפעת אלכוהול. המנוח היה גם תחת השפעת סמים. הם רק רק רצו להוריד אותי". באשר לירי הקטלני, אמר קצין המשטרה: "לא דמיינתי שהמנוח ייפגע מנתז לאחר שיריתי לקרקע. לא כיוונתי לפגוע בו. הוא החזיק לפני הירי לבנה ביד. היה לי קצת מזל. המזל הרע של המנוח הוא המזל הטוב שלי. אם הוא לא היה נפגע - אני לא הייתי פה. חד משמעית. בוודאי שבעת הירי לא כיוונתי לפגוע בו".
"איחלו לבת שלי להיאנס"
הקצין טען כי בעקבות המקרה עבר "תקופה קשה מאוד". לדבריו, השעו אותי מהעבודה, מח"ש לקחו לי את הנשק. כל סדר היום שלי התהפך מקצה לקצה. כל תנועה שלי מלווה עם מאבטחים. זה עד היום. לבית שלי לא חזרתי. הבית שלי היה מאובטח מבלי שהייתי בו מחשש שיציתו אותו".
לדיון בבית המשפט הגיעו הוריו של טקה ואחותו. קצין המשטרה, שהוקף בחמישה מאבטחים, סיפר על האיומים שקיבל: "מעבר לזה שאיימו עליי ושפרסמו ברשתות את שמי, איכשהו הגיעו לנייד של הבת שלי, בת 7 וחצי, ואיחלו לה להיאנס. זה זעזע אותי".
הקצין סיפר על האירוע עצמו. "הוא לא היה פשוט עבורי", אמר קצין המשטרה. "גם התוצאה הטראגית וגם העובדה שבאים אליך הביתה ורוצים להרוג אותך". הוא הסביר מדוע עזב את המקום אחרי הירי: "כבר בזירה הבנתי שלא כדאי שאשאר שם. פיניתי עצמי לתחנת זבולון. גם דיממתי. פינו אותי לבית החולים כרמל בחיפה. סבלתי מכאבים חזקים. חטפתי סלעים בגוף. בבית החולים היו איתי שני חוקרי מח"ש. התייחסו אליי כאילו אני רוצח. לאחר הטיפול הרפואי העבירו אותי למשרדי מח"ש. הביאו אותי כבול בידיים וברגליים שלא אברח מהם חלילה".
הקצין סיפר כי נחקר במשך שעות: "נחקרתי כל הלילה. השבתי על השאלות. בבוקר הביאו אותי לפני שופטת, גם אז כבול בידיים וברגליים. זה היה משפיל, כאילו אני ראש ארגון פשע. בסוף אני איש שומר חוק". לדבריו, לאחר מכן נלקח לדירת מסתור. "רק אז הביאו את המשפחה אליי" סיפר קצין המשטרה. "זו הפעם הראשונה שראיתי מראה כזה. אשתי והילדים לא הפסיקו לבכות. כל הלילה הם בכו".
בסוף עדותו טען קצין המשטרה לחפותו: "לא פעלתי ברשלנות כמו שהתביעה טוענת, בשום שלב באירוע ולכל אורכו. לא היה פה שום גרם של רשלנות". הקצין הוסיף: "ברגעי הסכנה אלמנט הזמן קריטי. לא היה לי את הזמן. אם הייתי יורה לעבר החורשה, הייתי מאבד קשר עין עם החבורה ולכן יריתי כפי שיריתי. הסכנה הממשית מצד המנוח לחבריו הייתה אלי". הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי המחלקה לחקירות שוטרים: "תוצאות האירוע עוררו מחאה ציבורית רחבה כנגד התנהלות המשטרה מול העדה האתיופית. אני יכול לומר שגם אשתי וגם אני מכבדים כל אדם מכל דת וגזע. הגישו כתב אישום נגדי בעקבות לחץ ציבורי נרחב. גלגלו את האחריות אל בית המשפט. האמון שלי במח"ש התרסק".
בני משפחת טקה בדיון קודם בבית המשפט
(צילום: אסף מגל)
קצין המשטרה, שעבר בעקבות המקרה להתגורר בדירת מסתור עם בני משפחתו בשל האיומים על חייו, שירת כ-13 שנים בתפקידים מבצעיים שונים, לרבות כלוחם ביס"מ. בעת הירי שימש כקצין יחידת הסיור בתחנת זבולון. ב-30 ביוני 2019, בשעות הערב, הוא הגיע - שלא במסגרת תפקידו – לפארק הציבורי "בית העם" בקרית חיים, הסמוך לרחוב השיירה, במסגרת בילוי עם בני משפחתו. הקצין היה חמוש באקדחו המשטרתי. אשתו של הקצין, הבחינה בשלב מסוים כי שלושה נערים בני 16-14, שנפגשו עם נער נוסף בן 13, מפגש שתואם עם סלומון טקה. האישה ראתה הנער בן ה- 13 מוסר לנערים האחרים שטר של 50 שקלים ושמעה אותם משוחחים אתו על תשלום נוסף תוך איום והדבר עורר את חשדה.
האישה סיפרה זאת לבעלה הקצין, והוא ניגש אל הנערים לבדוק האם הם נוטלים את כספו של הנער תוך השמעת איומים. בהמשך הגיע סלומון טקה למקום ושאל את הקצין לפשר מעשיו. הקצין הזדהה בשנית כשוטר, אך טקה טען בפניו כי התעודה מזויפת. הנערים וטקה הקניטו את הקצין וקללו אותו. הקצין צעד אל מחוץ לפארק כשהנערים בעקבותיו, וחייג למוקד 100 של המשטרה להזמין סיוע. בעת שניצב ברחוב, הקניטו טקה והנערים את הקצין, השליכו לעברו אבנים משתלבות שמצאו בקרבת מקום. שתיים מהאבנים פגעו בו. האחת בכתף ימין מאחור ואחת בזרוע שמאל מקדימה.
הקצין חייג בפעם השנייה למוקד 100 של המשטרה. לאחר שחש מאוים, הוא שלף את אקדחו וירה ירייה אחת לעבר האספלט בכביש כדי להרתיע את טקה והנערים. פרקליטות מח"ש טוענת כי ליבת הקליע ניתזה היישר מהאספלט אל בית שחי שמאל של טקה וחדרה אל גופו. הוא פונה אל בית החולים, שם מותו נקבע.
בכתב האישום נטען כי במעשיו גרם הנאשם ברשלנות למותו של המנוח. התביעה טוענת כי הקצין לא הסתפק בצעדי אזהרה והרתעה פחותים שעמדו לרשותו לצורך נטרול הסכנה שבפניה עמד, ואשר כללו, לכל היותר, ירי אזהרה באוויר בלבד. השופט, ד"ר זאיד פלאח, ביקר בזירות האירועים, יחד עם הנאשם, בא כוחו ונציגי התביעה. עד היום נשמעה עדותם של עשרות עדי תביעה, בהם שלושת הנערים שהיו עם סלומון טקה בעת האירוע.
עו"ד יאיר נדשי צילום: עידו ארזבאמצעות עו"ד יאיר נדשי, כופר הקצין באשמה המיוחסת לו. הוא טוען כי נאלץ לעשות שימוש בנשק, לאחר שחש בסכנה ממשית לחייו, ולאחר שהותקף באבנים גדולות שפגעו בו ואך כפסע לא פגעו פגיעה אנושה בראשו.
