פעמים רבות מתייחסים למדינות המפרץ הערביות כמקשה אחת, גוש מדינות עשירות בנפט, מדבריות, מתפתחות ומשפיעות מאוד. נכון שאפשר לתאר כך כמעט כל אחת מהמדינות, אבל זאת טעות לראות אותן כגוף אחד. כל אחת מהן שונה מהאחרת – אם זה בתרבות, במבנה הפוליטי או ברמת העושר וההשפעה במזרח התיכון. אי אפשר להתייחס לעומאן, סעודיה ובחריין באותה הצורה.
אבל אם יש משהו משותף לאותן המדינות זה השינוי שהן עוברות בשנים האחרונות. אחד אחרי השני מתחלפים המנהיגים שמובילים את המדינות, בין אם החילוף רשמי או מתחת לפני השטח, ודור חדש וצעיר מוביל את מדינות המפרץ הערביות לעתיד אחר, מזרח תיכון חדש.
פרסי או ערבי?
כשמדברים על מדינות המפרץ, מתכוונים בדרך כלל לשש המדינות החברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC): עומאן, איחוד האמירויות, סעודיה, קטאר, בחריין וכוויית. שתי מדינות נוספות שוכנות לחופי המפרץ – איראן ועיראק, אך הן לא חלק מהמועצה. איראן – בשל היריבות בין המדינות הסוניות לאיראן השיעית. עיראק – בין היתר בשל השוני במבנה השלטוני שלה.
מחלוקת משמעותית בין הצדדים קיימת כבר שנים על שמו של המפרץ – הפרסי או הערבי. איראן, נושאת הדגל של המסורת הפרסית, מנסה להנחיל במודעות הבינלאומית את השם "המפרץ הפרסי", ובמידת מה גם מצליחה בכך. מנגד, שכנותיה הערביות דבקות במונח "המפרץ הערבי", שמוחק את מקומה של ההיסטוריה הפרסית במרחב.
כל אחת משש המדינות המפרציות מתנהלת לפי מבנה שלטוני שונה, ועם מאפיינים ייחודיים נוספים. בשל העובדה שברוב המקרים השלטון במדינות הללו עובר בירושה, או בתוך המשפחה השולטת, ממונה מבעוד מועד יורש עצר, שביום האמת אמור להפוך לשליט בפועל.
אבל יש מקרים, כמו מוחמד בן סלמאן, שלמרות שבאופן רשמי הוא יורש העצר של סעודיה, בעיני רבים הוא נחשב למקבל ההחלטות העיקרי בממלכה, או לכל הפחות גורם משפיע מאוד על החלטותיו של אביו המבוגר, המלך סלמאן.
בדומה ליורש העצר הסעודי, עד לא מזמן החזיק ידידו מוחמד בן זאיד בתואר המקביל באיחוד האמירויות. ממש לאחרונה הוא נבחר לכהן כנשיא האמירויות, לאחר מותו של הנשיא הקודם, השייח חליפה בן זאיד. השניים – מוחמד בן סלמאן ומוחמד בן זאיד, מובילים לצד ראשי מדינות ויורשי עצר נוספים במפרץ את דור המנהיגות הצעיר שמשנה את המזרח התיכון.
"קו פרשת המים בהנהגה המפרצית"
דור ההנהגה הקודם מונה אנשים שברוב המקרים נולדו בתקופה שבה התעצבו גבולות המזרח התיכון ורוב המדינות שאנחנו מכירים כיום באזור. הם מחזיקים בעמדות שמרניות מאוד, דתיות-אדוקות, ובמידה מסוימת ממשיכים את דרכם של אבותיהם.
הם גם אלה שחזו בין היתר בהקמתה של מדינת ישראל, והובילו את ההתנגדות לעצם קיומה, תוך שימוש בכלים כמו חרם, סנקציות ואף בתמיכה בפעולות טרור נגדה. הדור הזה הולך ונעלם ככל שחולפות השנים, כמו שגם בישראל השלטון עובר למנהיגות צעירה יותר.
15 צפייה בגלריה
סלמאן מלך סעודיה. דור ההנהגה הקודם חזה בהקמת מדינת ישראל, והוביל את ההתנגדות לעצם קיומה
(צילום: AP)
אל עמדות המפתח האלה במדינות המפרץ, וגם במדינות ערביות נוספות במרחב, נכנסים מנהיגים צעירים, שנחשבים הרבה יותר פתוחים למערב ולרעיונות המודרניים. הם שואפים להפוך את המדינות שלהם לחלק בלתי נפרד מהכלכלה העולמית, מהתרבות ומהספורט. המנהיגים הצעירים קשובים יותר לדור הצעיר, שלא מנותק ממגמות ותהליכים שמתרחשים בעולם.
בסעודיה זהו מוחמד בן סלמאן שמוביל מהפכה בממלכה השמרנית ביותר במזרח התיכון, עם מתן יותר חירויות לנשים, פתיחות לתיירים זרים ושילוב של אירועי תרבות וספורט, שהיו נחשבים נדירים או אפילו בלתי מושגים במציאות הסעודית לפני מספר שנים.
"בואו של מוחמד בן סלמאן הוא קו פרשת מים בהנהגה המפרצית", טענה ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ הערביות מהאוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת בן גוריון. "הבחור הצעיר קיצץ משמעותית את סמכויות אנשי הדת והכריז שמדינתו תאמץ 'איסלאם מתון'. המשמעות הייתה שינוי קיצוני באורח החיים הנהוג בממלכה".
"יתרה מכך, תמונותיו של יורש העצר בלבוש יומיומי הדגישו את חיבורו העמוק לאוכלוסייה הצעירה ואת ההבדל המהותי בין אופי שלטונו לבין קודמיו בתפקיד", הוסיפה.
החיבור עם האזרחים הצעירים חשוב, במיוחד במדינות המפרץ, שם חלקים גדולים מהאוכלוסייה הם צעירים. בסעודיה, למשל, שני שליש מהאוכלוסייה מתחת לגיל 34. הדור הצעיר של המפרציות מחובר מאוד לרשתות החברתיות וחלק ממנו לומד בחו"ל וחשוף לתרבות שונה מאוד מזו שבבית.
"המשמעות היא שבכדי לזכות בתמיכת ההמון המנהיג חייב להכיר היטב את המאוויים והרצונות של האוכלוסייה שעליה הוא שולט", הסבירה ד"ר יערי. "כל עוד ההנהגה הבכירה שיתפה פעולה עם הממסד הדתי היה נתק בינה לבין חלקים גדולים בעם. השליט נתפש בלא מעט מהמקרים כמי שמטיב עם משפחתו ומתעלם מצרכי האוכלוסייה שעליה הוא שולט".
"המורדת" של המפרץ היא המתווכת במזרח התיכון
מדינה נוספת שמתרחשות בה מגמות דומות היא קטאר. בראש הנסיכות המפרצית העשירה והמשפיעה עומד האמיר שייח תמים בן חמד אא'ל ת'אני. משפחת ת'אני מחזיקה במושכות השלטון במדינה מאז קיבלה עצמאות מבריטניה ב-1971, ולאמיר יש סמכויות אדירות שממצבות אותו כדמות המרכזית שמעצבת את חיי היומיום והמדיניות של קטאר.
האמיר הנוכחי, שייח תמים, נכנס לתפקידו ב-2013, לאחר שאביו חמד ויתר על כס השלטון ובחר להעבירו לבנו מאשתו השנייה והמועדפת, שייחה מוזה. בכך, הוא שינה את תרבות ההדחות והמרידות הפנימיות במשפחת השלטון הקטארית, שהובילה את חילופי הגברי עד אז.
אחת התאוריות הרווחות לגבי בחירת היורש במדינות המפרץ היא שלרוב יהיה מדובר בבן הבכור שנולד לאישה המועדפת על השליט. אצל הסונים ניתן להינשא ליותר מאישה אחת, מה שמותיר לרוב מתחים פנים-משפחתיים בכל הנוגע להמשכיות השלטון ולזהותו של היורש בנסיכויות השונות.
שייח תמים נחשב לאחד המנהיגים היציבים, כשהוא מוביל את קטאר כבר כמעט עשור והוא בן 42 בלבד. לאמיר אין יורש עצר, למרות שהחוקה הקטארית מגדירה תפקיד כזה. במקום יורש עצר, מינה תמים סגן, שזה בעצם יורש עצר בשינוי ההגדרה הרשמית, אבל עם אותן הסמכויות והסבירות לרשת את המנהיג ברגע האמת.
סגנו של תמים הוא אחיו, עבדאללה בן חמד, אחד מבניו של האמיר הקודם מאשתו השלישית. עבדאללה בן 34 בלבד, מחזיק בתואר ראשון ביחסים בינלאומיים משלוחה של אוניברסיטת ג'ורג'טאון האמריקנית בבירה הקטארית דוחא. מעבר לסמכויות הרשמיות שניתנו לו כסגן האמיר, עבדאללה מחזיק במספר תפקידים נוספים בתחומים מגוונים כמו האקדמיה, הכלכלה, האנרגיה, והספורט במדינה.
בשל גילו הצעיר של האמיר תמים, נראה שלעבדאללה יש עוד לא מעט זמן עד שייכנס לתפקיד, אם בכלל יגיע אליו. אבל גם האמיר הנוכחי עשה צעדים משמעותיים בכל הקשור למדיניות הקטארית ומעמדה באזור, ובעולם.
הקטארים בין השחקנים היותר מעורבים באזור. הם משמשים כמרכז הפעילות של תנועת האחים המוסלמים ומארחים בשטחם את הנהגת החוץ של חמאס, ובמקביל מנהלים מגעים עם ישראל. חברים במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, אך מתחזקים מערכת יחסים עם איראן – היריבה המרה של ידידותיה. בשטח הנסיכות נמצא הבסיס הגדול ביותר של צבא ארה"ב במזרח התיכון, ובו זמנית היא שומרת על ציר מול הנהגת הטליבאן באפגניסטן. כל אלה כנראה מאפשרים לקטארים להיות מוגנים יחסית מפני פעילות עוינת, ככה זה כשנמצאים בקשר עם כל הגורמים הבעייתיים.
המדיניות הזאת לא הייתה נהוגה לאורך כל ההיסטוריה של קטאר, וניתן לומר שתחת הנהגתו של האמיר הנוכחי היא הובלטה עוד יותר. לא סתם שייח תמים בן חמד היה הראשון מבין המנהיגים הערבים לבקר את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לאחר כניסתו לבית הלבן.
בימים שבהם ארה"ב נסוגה יותר ויותר מהמזרח התיכון, אך מגלה שהוא לא באמת עוזב אותה, היא נזקקת בדיוק לאותם כוחות שיוכלו לסייע לה "לפתור" את הבעיות שצצות. בדיוק את זה מציעה קטאר – תיווך, קשרים, וגם לא מעט השקעות וכספים שיכולים לכבות שריפות במזרח התיכון, גם אם לעתים רק באופן זמני.
נהוג לכנות את קטאר כ"מורדת" של מדינות המפרץ, ועל כך יעידו שכנותיה שרשמו לא מעט סכסוכים ומחלוקות עם הקטארים לאורך השנים. העימות האחרון החל ב-2017 והפך בן לילה לחרם מוחלט ולמדיניות אנטי-קטארית מובהקת מצד ידידותיה הגדולות – סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים.
אחת ההצהרות הזכורות יותר מאותם ימי חרם הגיעה באיום של יורש העצר הסעודי לחפור תעלה בשטח שבין שתי המדינות, שהוא המוצא היבשתי היחיד של קטאר, וכך להפוך אותה לאי בודד. מאז זרמו הרבה מים בנהר, ולא בתעלה של בן סלמאן, שמעולם לא נחפרה.
המדינות התפייסו, לאחר מאמצים כבירים של הממשל האמריקני הקודם, ובשנה האחרונה אף הושבו השגרירים למקומם וזכינו לראות את המנהיגים באווירה מחויכת, מחובקים ובבגדי ים, מה שלא ראינו אפילו בתקופות טובות יותר ביחסים בין המדינות.
"סגנון ההנהגה הסעודי מקרין אל מרחבי המפרץ, כאשר עוד ועוד מנהיגים מאמצים סממנים דומים מהנהגתו", הסבירה ד"ר יערי את התמונה החריגה. "התמונה של אמיר קטאר עם בן סלמאן במכנסיים קצרים וחולצת טי-שירט מסמלת את הרצון הגובר לזכות בתמיכת העם והמערב, באמצעות התנערות ממאפייני האיסלאם הקיצוני".
אי אפשר לדבר על קטאר מבלי להזכיר את המונדיאל שתארח הנסיכות בהמשך השנה. הקטארים משתמשים באירוח טורניר בסדר גודל כמו המונדיאל כדי לשפר את תדמיתם בזירה הבינלאומית, וגם לצרכי הפגנת כוח אזורית. בכל זאת, מדובר במדינה הערבית הראשונה שתארח את אירוע השיא של הכדורגל העולמי.
15 צפייה בגלריה
אחד האצטדיונים שיארחו את המונדיאל בדוחא. ניסיון לשפר את תדמית קטאר בזירה הבינאלומית
(צילום: AP)
"מנהיגי מדינות המפרץ משקיעים מאמצים רבים באירוח תחרויות ספורט בינלאומיות, כחלק מניסיונם למתג מחדש את עצמם ואת מדינתם, ולהסיט את תשומת הלב מהפרת זכויות האדם", אמרה ד"ר יערי. "אלא שהרגישות לציבור המקומי לא בהכרח אומרת שהפרת זכויות האדם לא נמשכת. בדיוק להפך, ישנן זכויות שנמצאות בנסיגה דווקא בעת הנוכחית".
סממן נוסף משמעותי מאוד למרכזיותה של קטאר, ולהשפעתה הרבה על העולם הערבי והעולם בכלל היא העובדה שהנסיכות מחזיקה באחת מרשתות התקשורת החזקות בעולם – אל-ג'זירה. עבור לא מעט משטרים במזרח התיכון היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר שיכולים לזעזע את השלטונות. ערוץ הטלוויזיה הפאן-ערבי הראשון שנפתח אי שם ב-1996 עדיין שומר על מעמדו כפופולרי ביותר בעולם הערבי, וכאחד המשפיעים על השיח הציבורי.
המדינה במפרץ שלא משתנה
מדינה ערבית נוספת שבראשה עומד "אמיר" היא כוויית, אם כי המערכת השלטונית בה מעט שונה מזו שנהוגה בקטאר, וההנהגה לא כל כך צעירה, בלשון המעטה. כוויית נחשבת לאחת המדינות הערביות העשירות ביותר, ובשטחה נמצאות עתודות נפט מרשימות מאוד. בדומה לקטאר, ולרבות מהמדינות במפרץ, רוב התושבים בכוויית אינם אזרחים בעלי זכויות מלאות, אם כי באחוזים קטנים ביותר.
בראשות כוויית עומד כיום האמיר נוואף אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, שהחודש יהיה בן 85. האמיר מונה לתפקיד לפני קצת פחות משנתיים, לאחר שאחיו למחצה נפטר, והוא המתין במשך 14 שנים עד שנכנס לתפקיד.
יורש העצר הנוכחי, משעל אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, בן ה-81, הוא אח למחצה של האמיר הנוכחי, וספק אם יוכל להמתין אותה תקופת זמן. אם כי, לפי דיווחים ערביים, בריאותו של האמיר המכהן לא מיטבית.
משעל התחנך בנערותו בבריטניה, לאחר מכן שב לכוויית והחזיק לאורך השנים במשרות בשירות המדינה והממשלה. מתוקף תפקידו כיורש העצר וסגנו של האמיר הוא גם הגורם הסמכותי המפקח על פעילות הממשלה, שחרף הניסיון להציגה כעצמאית היא בפועל כפופה למרותם של האמיר ויורש העצר.
עדות לכך היא החלטתו מהימים האחרונים לפזר את הפרלמנט, המכונה "מועצת האומה", ולהכריז על בחירות כלליות, בשל הבעייתיות ביחסים שבין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. "אנחנו פועלים להבטחת יציבות לאומית, רווחת העם ואחדותו. ישנן סכנות ומשברים שמכים מכל כיוון", נימק את החלטתו. "אנחנו לא מתערבים בפעילות הרשויות השונות, אך גם לא רואים מהן הישגים והתושבים לא מרוצים מפעילותן".
חרף היותה מדינה עשירה מאוד, העובדה שהכנסותיה מבוססות בעיקרן על משאבי טבע מדאיגה מאוד את מנהיגי כוויית. בדומה לסעודיה, גם במדינה המפרצית הזאת גיבשו חזון לעתיד – "כוויית 2035", שמטרתו להפוך את כוויית למרכז פיננסי ומסחרי מוביל באזור, תוך פיתוח המגזר הפרטי העסקי במדינה, וההון האנושי.
ייתכן שבשל הגילים המתקדמים, או אפילו בגלל אופייה של כוויית, לא רואים את האמיר ויורש העצר מציגים פעלתנות או יוזמות בדומה לאלה בסעודיה ובקטאר. ספק גם עד כמה החזון לשנת 2035 מצליח להתקדם. העברת השלטון לדור הצעיר יכולה לשנות את פניה של המדינה, בדומה לשכנותיה.
המדינה הראשונה במפרץ שזיהתה את השינוי
מדינה שבה חזינו ממש לא מזמן בחילופי דורות בהנהגה היא איחוד האמירויות. לאורך השנים האחרונות עמד בראשות המדינה שייח חליפה בן זאיד אל נהיאן, שנפטר לפני מספר שבועות. מי שנכנס לנעליו בצורה חלקה הוא בנו השלישי של נשיא האמירויות הראשון, מוחמד בן זאיד, שניהל בפועל את ענייני המדינה בשל מצבו הבריאותי של שייח חליפה.
למרות היותו מבוגר במעט ממקביליו בסעודיה ובקטאר, מוחמד בן זאיד בן ה-61 נמנה גם הוא על דור המנהיגים הצעיר יותר במפרץ. בשנות כהונתו כיורש העצר של אבו דאבי, והאדם המשפיע ביותר באמירויות, עברה המדינה מהפכה של ממש בכל התחומים.
15 צפייה בגלריה
מוחמד בן זאיד. הוביל מהפכה של ממש באיחוד האמירויות, עוד לפני שמונה לנשיא בפועל
(צילום: AP)
איחוד האמירויות הערביות היא פדרציה שמורכבת משבע נסיכויות שונות – אבו דאבי, דובאי, שארג'ה, עג'מאן, ראס אל-חיימה, אום אל-קיווין ופוג'יירה, שהתאחדו ב-1971 לכדי יישות מדינית אחת. בראשות כל אחת מהאמירויות עומד שליט מקומי, כאשר שליט האמירות הגדולה ביותר מבין השבע, אבו דאבי, הוא גם נשיא הפדרציה כולה.
מנהיגי איחוד האמירויות היו כנראה הראשונים לזהות את המגמה העתידית להפחית את התלות בנפט ובמקורות אנרגטיים מתכלים אחרים, ופעלו בכיוון של פיתוח מקורות הכנסה מאפיקים אחרים ומעט יותר מודרניים.
כך הפכה דובאי לאחד המרכזים הפיננסיים הבולטים במזרח התיכון, ואיחוד האמירויות כולה ליעד תיירות בינלאומי מוביל. המגדל הגבוה בעולם, איים מלאכותיים, מרכזים של כלי תקשורת, בנקים, ומוקד תעופה שמחבר בין אירופה למזרח. הרבה מהמאמץ הוא כמובן במיתוג של איחוד האמירויות כמדינה מודרנית מפותחת שמשקיעה בכלכלה ובתשתיות, אך גם בהון האנושי שלה, ובעיקר מציגה אופק לדור הצעיר.
יכול להיות שכבר שמעתם על טייסת הקרב מאיחוד האמירויות, או על המעבר לשבוע עבודה קצר, אבל ההנהגה באיחוד האמירויות באמת משקיעה ברווחה של אנשיה ובפיתוחם. על כך תעיד הקמתו של המשרד הממשלתי לענייני אושר. משרד ממשלתי שכל מטרתו היא קידום האושר בחברה האמירותית.
באיחוד האמירויות מבינים שהם מציעים לא מעט עבור התיירים הזרים, אבל גם עבור אזרחיהם, עם רמת חיים שנחשבת טובה ביחס למדינות אחרות, ועל אחת כמה וכמה בהשוואה למדינות רבות במזרח התיכון.
לא רק שהם מבינים זאת, הם גם יודעים לשווק זאת כלפי חוץ. אחד הפרזנטורים הטובים ביותר של איחוד האמירויות הוא יורש העצר של דובאי, חמדאן בן מוחמד בן רשאד אאל מכתום, שיחגוג 40 בעוד מספר חודשים.
חמדאן הוא הבן השני של ראש ממשלת איחוד האמירויות והשליט של נסיכות דובאי, שקידם את הנסיכות לכדי מעמדה הנוכחי. הוא בוגר האקדמיה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, שבה עברו לא מעט בני משפחות מלוכה מהמזרח התיכון.
הנסיך מתחזק חשבון אינסטגרם פעיל במיוחד עם יותר מ-14 מיליון עוקבים מרחבי העולם, שבו הוא מספק הצצות מאורח חייו ומתחביביו – החל מספורט אתגרי ועד לחיות הבר שהוא מגדל.
היכולת להתאים את מדיניות החוץ
מבחינת מדיניות החוץ של הפדרציה המתקדמת, גם כאן נראה שהיא נמצאת בחוד מבחינת הנכונות להתאים את עצמה למציאות המזרח-תיכונית המשתנה ללא היכר. כינון יחסים רשמיים עם ישראל, חידוש היחסים עם קטאר, פיוס היסטורי עם היריבה טורקיה, פתיחת ציר מחודש מול משטר אסד, וניהול שיחות עם האויבת ממזרח – איראן. כל אלה ועוד התרחשו רק בשנתיים האחרונות, כשבאיחוד האמירויות תחת שרביטו של בן זאיד לא מפסיקים להפתיע.
הפומביות וההשקעה של האמירויות ביחסים עם ישראל נחשבות לאמיצות ביותר, ואין ספק שהן מקרינות על האזור כולו. צעד כזה דרש מנהיגות בשלה ומוכחת של בן זאיד. כך גם הפתיחות הדתית שמציגים באמירויות, תוך מאבק באיסלאם הקיצוני ומתן מקום ליהדות ולנצרות בשטח המדינה. הפיוס עם טורקיה וחידוש הקשרים עם אסד משקפים במידה רבה הבנה של המציאות המשתנה והצורך לעדכן גרסאות ודרכי פעולה כדי לשמור על רלוונטיות.
בכלל, מדיניות החוץ הפרגמטית שלא נצמדת להגדרות של אויב ובן ברית מהווה מאפיין בולט נוסף של המנהיגים בחלק ממדינות המפרץ. במיוחד בסעודיה, קטאר, בחריין ואיחוד האמירויות. "בשנים האחרונות ניכר שהמנהיגות הערבית זונחת את ההצמדות לערכים ולעקרונות שליוו אותה בעבר, ומתרכזת בקידום יעדים לאומיים. אין בעיה שמדינות יהיו חלוקות בנושא אחד ושותפות בנושא אחר", אמרה ד"ר יערי.
"הסכמי אברהם הם ביטוי מצוין לכך, חלק ממנהיגי מדינות המפרץ מסרבים להיות מחושקים על ידי הפלסטינים, ומתקדמים לעבר שלום עם ישראל, גם אם המהלך נתפש כבגידה באינטרסים הפלסטיניים", הסבירה. "בשורה התחתונה, חלק משליטי המפרץ מייצגים מנהיגות אחרת ממה שראינו קודם – פרגמטית, אמיצה, נחושה לשעוט קדימה, ומכירה בחשיבות האדירה שבתמיכת ההמון".
עם זאת, לא הכל חיובי במציאות המזרח-תיכונית החדשה הזאת. המדיניות הפרגמטית והאסרטיבית של דור המנהיגים הצעיר מציבה אותם בפני אתגרים ותחרות בין מדינתית, כאשר האינטרסים של כל אחת מהמדינות מתנגשים לעתים עם אלה של מדינה אחרת או כמה אחרות.
כך, מדינות שמוגדרות ידידותיות, ואפילו בעלות ברית קרובות, הופכות ליריבות מרכזיות על מוקדי כוח והשפעה. קשה לקבוע בשלב הזה מי מהמנהיגים "ינצח" במרוץ הארוך הזה, אבל אין ספק שכל אחד מהם מייצר תחרות מכובדת וקשה מאוד עבור מקביליו.
