"בני נוער אולצו לקיים אקטים מיניים האחד בשני, מרבית הנשים הותקפו מינית": כך תואר בדוח מצמרר שמתפרס על פני שמונה עמודים, וכולל עדויות קשות של חטופים ששוחררו משבי חמאס. הדוח, שיוגש השבוע לאו"ם, הוכן על-ידי משרד הבריאות והוא מתאר הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שעברו החטופים ששבו או שחולצו מהשבי בעזה. אזהרה: הכתבה מכילה תוכן קשה לקריאה.
3 צפייה בגלריה
התעללות פיזית, עינויים וטרור נפשי: ישראל תגיש דוח לאו"ם. המנהרה שבה נרצחו ששת החטופים
(צילום: Israeli Army/ REUTERS )
הקריאה של יוכבד ליפשיץ, ואחיו של אורון שאול
(צילום: satview )
בפתח הדוח תואר הטבח ביישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר אשתקד. "מחבלי חמאס טבחו ביישובי ושטחי עוטף עזה והערים הסמוכות, הם רצחו בברבריות מאות ילדים, נשים, קשישים וגברים, זאת בנוסף לביצוע פשעים נלווים הכוללים התעללות, שריפת בתים ואנשים, אונס וביזה", נכתב. "ילדים נקרעו ממיטותיהם, זקנים, נשים וגברים נחטפו מבתיהם ונלקחו בשבי. חלקם נפצעו בהתקפה על בתיהם וחלקם נפגעו בעת שעברו ברחובות עזה על גבי רכבים ואופנועים אל מול המון שהיכה בהם ללא רחם, בדרכם אל בתי מסתור שהוכנו מבעוד מועד".
כשבעה שבועות לאחר הטבח, החלה עסקה לשחרור חטופים שבוצעה בשבע בפעימות. בדוח צוין כי במסגרת העסקה שבו לישראל 105 חטופים: 81 אזרחים ישראלים ו-24 בעלי אזרחות זרה, בהם 37 ילדים (22 בנות ו-15 בנים), 16 קשישות ו-52 מבוגרים (27 נשים ו-25 גברים). עוד צוין בדוח כי במהלך החודשים לאחר מכן חולצו בחיים מהשבי אישה וארבעה גברים נוספים, וחולצו גם גופותיהם של 15 גברים ונשים.
בני נוער, נשים וגברים: התקיפות המיניות בשבי, ההתעללות והעינויים
בחלק הראשון של הדוח מתוארים היבטים של הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בחטופים, ואת ההשלכות שלהם על המצב הבריאותי, הגופני והנפשי. בדוח תוארו מעשי אלימות פיזית ומינית שבוצעו בילדים ונערים: "שני בני נוער שהוחזקו יחד במהלך השבי היו בחלק מהזמן קשורים בידיים וברגליים והם הוכו לאורך כל ימי השבי", נכתב בדוח, שם צוין כי בבדיקה הרפואית שבוצעה להם עם שובם ארצה - "נמצאו סימני קשירה, צלקות וסימנים אחרים על העור המתאימים לחבלה ממכות".
עוד סיפרו השניים כי הם אולצו לקיים "אקטים בעלי אופי מיני האחד בשני", וכן שהשובים שלהם ביצעו בהם מעשים בעלי אופי מיני, בהם "הפשטה מלאה, מגע באיברים מוצנעים והצלפה על איברי המין". בנוסף, כך נכתב, לשני ילדים נוספים היו סימנים של כוויות באזור הגפיים התחתונות, ואחד מהם סיפר כי הדבר אירע באופן מכוון לו - ולאנשים נוספים ששהו לצידו בשבי. אותה צריבה, צוין, תוארה "כאירוע מאוד טראומתי".
עמית סוסנה מעידה על ההתעללות שעברה בשבי בפני שגרירי האו"ם
גם הנשים שהוחזקו בשבי סבלו מתקיפות מיניות, ואחת מהן תיארה כי הותקפה על-ידי מחבל חמאס תחת איומי אקדח. עוד נכתב כי "השובים הכריחו את מרבית הנשים להתפשט כשאחרים, לרבות השובים שלהן, רואים אותן עירומות". בנוסף, "חלק מהנשים הצעירות סיפרו שהשובים שלהן נגעו בהן באופן מיני. אחדות ציינו כי הן שכבו קשורות למיטה - והשובה שלהן ישב ובהה בהן".
בדוח תוארה התעללות נוספת שחוותה אישה מבוגרת שהוחזקה בשבי: "היא הייתה במשך 30 ימים לבד בחדר חשוך, כשהיא קשורה ולא יכולה לזוז. היא קיבלה מזון דל ומעט מאוד מים, ולא קיבלה טיפול בפציעה שלה במשך כל החודש הזה". הגברים חוו התעללות פיזית קשה יותר, והם הורעבו באופן מתמשך, הוכו נמרצות בכל חלקי הגוף, נצרבו בעורם באמצעות ברזל, נכלאו בחדר סגור עם מעט מאוד מזון ומים, הוחזקו בבידוד כשהם קשורים בידיים וברגליים, ונמנעה מהם האפשרות ללכת לשירותים - כך שהם נאלצו לעשות את הצרכים שלהם על עצמם.
עוד צוין בדוח כי מהחטופים נמנע טיפול רפואי סדיר, גם מאלו שנפצעו באופן חריף ביום הטבח וגם מאלו שסובלים ממחלות רקע ונזקקים לטיפול כרוני. "הפציעות שנגרמו לחטופים כללו פציעות גפיים, כמו שברים, פצעי רסיסים שטחיים ועמוקים, חתכים, שפשופים וכוויות. במידה שניתן טיפול רפואי הוא היה חלקי ודל, אשר גרם להתפתחות סיבוכים", נכתב בדוח. "את רוב הסיבוכים ניתן היה למנוע על-ידי טיפול רפואי סטנדרטי".
"הובלו מול קהל צופים שמכה בהם". תיעוד מחטיפת מתן צנגאוקר
יתרה מכך, בדוח צוין כי השובים עינו את הנשים הפצועות בשבי גם באמצעות טיפולים מכאיבים - ללא הרדמה. "הנשים תיארו כי אלו היו כאבי תופת וכי מעולם לא חשו כאב בעוצמות כאלו גבוהות", נכתב. כמו כן, בחלק גדול מהמקרים נמנע טיפול רפואי כרוני קבוע מחטופים שסבלו ממחלות רקע, מה שהוביל להידרדרות משמעותית במצבם.
החטופים צפו באונס - וברצח חטופים אחרים: ההתעללות הנפשית בשבי
החטיפה היא אירוע מטלטל נפשית, וקשה עוד יותר כשהוא מגיע מיד לאחר רצח של בן משפחה או חבר קרוב. "בחלק מהמקרים נחטפו ילדים ללא הוריהם, ולעיתים לאחר רציחת ההורים", נכתב בפרק זה בדוח. "המחבלים גם זרעו הרס וחורבן ביישובים, כך שהחטופים צפו בבתיהם עולים באש, ובמעשי האונס והביזה שבוצעו ביישובים". יתרה מכך, צוין כי החטופים הובלו אל עזה בכלי רכב פתוחים "יחד עם גופות נרצחים". בחלק מהמקרים תיארו החטופים ששוחררו כי הובלו על גבי אופנוע או ארגז טנדר פתוח ברחובות רצועת עזה "כאשר קהל הצופים בתהלוכה, חובטים בהם בידיים חשופות ובמקלות, משליכים לעברם אבנים ומשפילים אותם".
במהלך השהות בשבי החטופים הוחזקו במספר מקומות, שם נחשפו לעיתים קרובות לאלימות מילולית, פיזית ומינית. "מציאות כליאת החטופים בשבי תוכננה במכוון כדי ליצור סביבה של עינויים, כדי להזיק להם פסיכולוגית, לפגוע במורל שלהם וכדי להקל על השליטה בהם", נכתב. "לאור זאת, שהות החטופים בשבי מתאפיינת בגורמים טראומטוגנים משמעותיים: הרחקת בני משפחה אלה מאלה, הפרדת ילדים מהוריהם, אימוביליזציה, העברה אקראית של השבויים ממקום למקום - וחשיפה לאלימות ולהתעללות שבוצעו בחטופים שהוחזקו יחד או בסמוך".
באופן מצמרר ובלתי נתפס, וכחלק מההתעללות הפסיכולוגית: "חלק מהחטופים אף היו עדים להריגת חטופים אחרים, וחוויה זאת העמיקה את תחושת האין אונים והאין תקווה". עוד נכתב בדוח כי מציאות השבי כללה גם שהייה בתנאי בידוד, תנאי תברואה והיגיינה ירודים, הזנחה רפואית חמורה, שהייה בחללים בהם לא התאפשרה שינה, הרעבה, התעללות מינית, אלימות, איומים ושטיפות מוח, בין היתר גם באמצעות חשיפה לאייטמים תקשורתיים ולסרטונים מהרשת "שנועדו לייאש את החטופים ולהפכם לכנועים וצייתנים".
הפחד הושרש בחטופים חזק במהלך שהותם בשבי, ואחד השבים אף אמר לרופאיו "אני לא יודע איפה לשים את עצמי, כי אני מפחד שהם (חמאס) יבואו בחזרה לקחת אותי". מאז ששוחררו חווים חלק מהשבים, כך צוין בדוח, תחושת אשמה על כך שניצלו, וחלקם אף "מייחלים לחזור לשבי כדי לסייע ליקיריהם".
עוד תואר: "ישנם שבים שחווים פחד מצמית, אי-שקט, ניתוק רגשי ובלבול. הם חוששים לצאת מהחדר, אפילו במתחם המוגן של בית החולים. בקרב חלק מהשבים ניכר הקושי לשחרר התנהגויות להן נדרשו בשבי, כמו אכילה מצומצמת והזנחת ההיגיינה. אחרים מתקשים לראות בקבוק מים חצי מלא מבלי לגמוע ממנו עד תום. יש ששומרים אוכל במקומות מסתור בחדרם מפחד שלא יהיה להם מה לאכול מחר. הם מודעים לכך שזו אינה פעולה הגיונית, אך לא מסוגלים להימנע ממנה". בנוסף, הם מתארים סיוטי לילה קשים והימנעות משינה כדי לא לחוות זאת שוב ושוב, ומתקשים להאמין שהימצאותם בישראל איננה חלום. "הם מאמינים שבוודאי יתעוררו תכף למציאות השבי", נכתב.
הרעבה בשבי, שהות בחללים חשוכים - ושינוי בפעילות חמאס לפני העסקה
"כמחצית מהשבים תיארו הרעבה מכוונת בחלק מהזמן בו הוחזקו בשבי", נכתב בהמשך הדוח. "בחלק ניכר מהמקרים הרעב הלך והחמיר לאורך השהות בשבי". החטופים ששוחררו ציינו כי התזונה כללה כמות קטנה של אורז או פיתה, לעיתים עם תוספת של חומוס או גבינה. בנוסף לתזונה לקויה, החטופים הוחזקו בחללים חשוכים ללא חשיפה לשמש, דבר המהווה סיכון למחסור בוויטמין D. "המשמעות הקלינית היא כי סבלו מתת-תזונה, וזה התבטא בירידה ממוצעת של משקל הגוף ב-15-8 ק"ג (10-17% ממשקל הגוף). בקרב הילדים חלה ירידה ממוצעת של 10% ממשקל הגוף, ובמקרה קיצון אף נמצא כי ילדה ירדה 18% ממשקל הגוף", נכתב.
3 צפייה בגלריה
"השובים האכילו את החטופים לפני שחרורם כדי לשפר את המשקל והמראה שלהם לקראת שובם ארצה"
(צילום: AP Photo/Hatem Ali)
אך לפני שחרור החטופים במסגרת העסקה, חל שינוי בדרכי הפעולה של מחבלי חמאס. בדוח צוין כי החטופים ששוחררו סיפרו על כך שהמחבלים "טרחו להאכיל ואף לשקול אותם לפני השחרור כדי לשפר את המראה והמשקל לקראת שובם ארצה". עוד נכתב כי "אלה שקיבלו עודף מזון לפני ההגעה לארץ - סבלו מסיכון מוגבר ל'תסמונת האכלה מחדש'. במקרים בהם יש רקע רפואי מורכב יש לכך השלכות משמעותיות - עד כדי סכנת חיים".
החטופים בשבי קיבלו כאמור מים ומזון בצורה דלה מאוד, אך גם כשקיבלו, כך צוין בדוח, הם היו "בשילוב תנאים סניטריים ירודים בהם הוחזקו, מה שגרם לעלייה בתחלואה". חלק מהחטופים ששוחררו ציינו כי סבלו בתקופת השבי משלשולים, כאבי בטן ולעיתים אף עצירות. ובזמן זה, כאמור, לא התאפשרה להם גישה סדורה למקלחות, מה שהוביל לכך שחלקם חזרו כשהם סובלים מכינמת ומחלות עור זיהומיות.
"ילד ששב סירב להיפרד מאימו ומיעט לאכול, אחרת חזרה במצב נפשי קשה"
בדוח תוארו שלושה מקרים, של שני ילדים ואישה, ששוחררו משבי חמאס במסגרת העסקה. "לאחר השחרור התקשה להיפרד מהאם אפילו לרגע", נכתב על אחד מהם. "עשיית צרכים, מקלחת, שינה – כל אלה התקיימו בליווי צמוד של האם. גם דפוסי האכילה העלו דאגה. הילד דיווח על חוסר תיאבון, מיעט לאכול, גם מאכלים שמאוד אהב טרם החטיפה, ומשקלו נותר נמוך במשך תקופה ארוכה". בנוסף, ההבעה הרגשית שלו נותרה מצומצמת שבועות רבים, הוא מיעט לדבר והרבה לברוח למסכים.
באירוע של ילדה נוספת ששוחררה משבי חמאס תואר כי היא "השילה קילוגרמים רבים ממשקל גופה", וצוין כי "עם החזרה היא סבלה מכינמת ראש קשה ועמידה לטיפול". בנוסף, היא חזרה משבי חמאס "בגיל רגשי מבוגר בהשוואה לגילה האמיתי ובהשוואה לתקופה שקדמה לחטיפה ולשבי, והיא ביטאה הסתגרות רגשית משמעותית ומיעטה להיפגש עם חברים".
במקרה של האישה שתואר בדוח נכתב כי גם היא חזרה במשקל ירוד מאוד, ובנוסף לכך שמיעתה נפגעה והוחמרה אי-ספיקת הכליות ממנה סבלה עוד בטרם החטיפה. בנוסף, בדוח צוין כי היא "חזרה במצב נפשי קשה, חוותה נדודי שינה, חרדה ודיכאון - ואבל כבד על אובדן בני משפחה וחברים".
"הדוח - עדות מצמררת למעשים שהדעת לא מסוגלת לעכל"
שר הבריאות אוריאל בוסו אמר אמש כי "הדוח שאנו מגישים לאו"ם הוא עדות מצמררת לחוויות הקשות שחוו החטופים בשבי חמאס – אלימות אכזרית, התעללות נפשית, התעמרות פיזית ומעשים שהדעת לא מסוגלת לעכל. אלו מעשים בלתי נסבלים שמחייבים את העולם להתעורר ולפעול". לדבריו, "הדוח מתאר את הזוועות שעברו החטופים וחושף בפני העולם את האכזריות של האויבים מולם מדינת ישראל מתמודדת.
"העדויות שמובאות בו הן קריאת השכמה לכולם להפעיל יותר לחץ על חמאס ותומכיו לשחרר את כולם עכשיו", הוסיף. "אני קורא לקהילה הבינלאומית להשתמש בכל האמצעים כדי לשים סוף לאכזריות הזו ולהחזיר את החטופים הביתה עכשיו. זו חובה מוסרית ואנושית והזמן למימושה הולך ואוזל".
משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, אמר כי "הדוח החשוב מדגיש את המובן מאליו - הצורך לשחרר את כל החטופים כמה שיותר מהר. מערכת הבריאות התגייסה מיד עם רגעיה הראשונים של המלחמה לטובת הטיפול בפצועים הרבים בגוף ובנפש ולקבל את השבים מהשבי. דוח זה, שמוגש השבוע לאו"ם ולארגונים בינלאומיים אחרים, מתאר את מצבם הקשה של מי ששבו מהשבי של חמאס ואת הדחיפות בשחרורם המיידי. אנו רואים זאת כחובה וכזכות לתת מענה רפואי מיטבי ולוות את השבים שנחטפו באכזריות בידי מחבלי חמאס. ומייחלים לשובם של כלל החטופים, החיים לטיפול ולשיקום והמתים לקבורה בישראל".
ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת רפואה במשרד הבריאות, הוסיפה: "מאז תחילת המלחמה פועלים הצוותים הרפואיים לילות כימים על מנת לטפל ולהציל את הפצועים הרבים שנפצעו בגוף ובנפש. עם תחילת המלחמה הוטל על מערכת הבריאות לטפל במי שנחטפו באכזריות על-ידי החמאס. נחשפנו לזוועות ולתנאים הקשים שהיו מנת חלקם של מי ששבו וכן לסבל הגדול של אלו שנרצחו בשבי.
"אין יום שעובר שאני לא חושבת על הקושי הרב של אלו שחזרו מהשבי ועל אלו שנמצאים שם עדיין", הוסיפה. "מצבם הקשה, הפיזי והנפשי של השבים מספק לעולם הצצה לזוועות הרבות שנעשו על-ידי חמאס. מהעדויות אני יודעת לומר שמצבם הפיזי והנפשי של כל החטופים שנמצאים בעזה קשה, ועל כן יש לעשות את המרב על מנת לפעול ולהביאם. ללא חזרה של החטופים - המשפחות והקהילות לא יוכלו להחלים ולשוב לשגרה".
מטה המשפחות להחזרת החטופים מסר בתגובה: "דו״ח משרד הבריאות שיועבר לאו״ם בנושא ההזנחה, ההתעללות, העינויים וההשפלה שעברו החטופים בשבי הוא הוכחה נוספת לדחיפות בהשבת 100 החטופים. המקרים המטלטלים והמזוויעים שמתוארים בדו״ח היו המציאות היומיומית של חטופים שהוחזקו בשבי כ-50 יום. 400 ימים עברו מהעסקה הראשונה והיחידה, וזו עדיין המציאות היומיומית של 100 החטופים. הדו״ח לא מותיר מקום לספק: כל החטופים הם מקרים הומניטריים. יש להשיב את כולם בעסקה - החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצם".
פורסם לראשונה: 22:35, 28.12.24
