"בכפר ירוק במורדות הכרמל, נולד בן נאמן למדינת ישראל... עם הדובון ועם העוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי". כך כתב יהונתן גפן ז"ל ב-1974 בבלדה לדרוזי שממשיכה להיות אקטואלית עד עצם היום הזה. העדה שסובלת שנים מקיפוח וגזענות מצד ממשלות ישראל רותחת על מצבה הבלתי נסבל. היא ניצבת גם כעת בין שני עולמות: מצד אחד, האזרח שנאמן למדינת ישראל וחוקיה. מצד שני, הממשלות שחוקקו חוקים מפלים שהובילו בין היתר להזנחה, אכזבה וגם זעם.
ברית הדמים בין הדרוזים ליהודים, שנוצרה עוד לפני קום המדינה ופוליטיקאים רבים מתגאים בה, לא מצליחה להוכיח את עצמה בברית החיים. בשגרה צעירים דרוזים, בכרמל ובגליל, סופגים למשל צווי הריסה וקנסות על עבירות בנייה. ומדובר על פי רוב במי שעד לפני רגע לבשו את מדי צה"ל. הם לא עברייני בנייה, אלא צעירים שאין באפשרותם לבנות בתים על אדמתם הפרטית בגלל בעיית הרחבת שטחי השיפוט של היישובים זה שנים רבות. לא מונחת בפניהם שום אלטרנטיבה אחרת.
סוגיית הדיור היא קריטית עבור העדה הדרוזית. ממשלות ישראל לדורותיהן חוקקו חוקי אכיפה, דוגמת חוק קמיניץ, ולא סיפקו פתרונות למצוקת הדיור, שלא לדבר על סוגיות אחרות שמוזנחות כמו חינוך, פיתוח תשתיות, אזורי תעשייה, תעסוקה וביטחון אישי.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שבו ביכינו את דם בנינו שחרפו נפשם למען המדינה, הספיקו כבר דורות של בני העדה להתחנך על הנאמנות למדינה ושמירה על קיומה וערכיה. לדוגמה: אחוזי הגיוס לצה"ל הם מהגבוהים בישראל. השנה, היום שמסמל את קדושת החללים עמד בסימן מחאה נגד הממשלה. זעם שאותו דורות קודמים לא הצליחו לתרגם למחאה מאורגנת שגם תניב תוצאות. זה קרה בעוספיא, כאשר נמנעה הכניסה של השרה גילה גמליאל לבית העלמין.
בני הדור הזה לא יכלו לשאת עוד את העוול, את ההזנחה והזלזול. הם לא רצו לשמוע את השרה נואמת על ברית הדמים, על השוויון שאינו קיים. הם שמעו את זה מספיק. לא עוד. הדרוזים רואים את האפליה חוזרת על עצמה, שנה אחרי שנה, כאילו דבר לא קרה. הם לא רק רואים – הם ממש מרגישים אותה. עושה רושם שהסבלנות נגמרה.
עינב חלביאצל דור אחר זה לא היה קורה. מאז ומתמיד הדרוזים סלחו. הם ישבו בשקט, לרוב שתקו, כאשר לא קיבלו את הדרישות שלהם. נראה שמשהו השתנה. המאבק יחריף, עם רוח גבית של המחאה נגד ההפיכה המשפטית של ממשלת נתניהו. הדרוזים כבר מבינים ששינוי כל כך משמעותי במערכת המשפט יפגע גם במיעוטים.
בני העדה לא מוכנים להיות רק "הדרוזי עם הדובון והעוזי". הם לא מוכנים ללכת לאחור עוד יותר. אם הממשלה לא תפעל, השטח יאמר את דברו. הדרוזים יתקוממו נגד הקיפוח – כי באמת כבר לא תישאר להם ברירה. ברית דמים, אבל גם ברית חיים.
- עינב חלבי היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
