השר לביטחון הפנים עמר בר לב פרסם הבוקר (יום ו') את שמות חברי ועדת הבדיקה הממשלתית לאירוע בריחת האסירים הביטחוניים מכלא גלבוע ולהיערכות שירות בתי הסוהר למניעת בריחות אסירים ממתקני כליאה.
בראשות הוועדה יעמוד ד"ר אלוף (במיל') מנחם פינקלשטיין - שופט בדימוס שכיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז. לפני כן כיהן פינקלשטיין כסנגור הצבאי הראשי, התובע הצבאי הראשי, שופט והמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים וכפרקליט הצבאי הראשי בין השנים 2004-2000.
בוועדה תהיה חברה גם פרופ' אפרת שהם שכיהנה כחברה בוועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה בישראל, חוקרת את שירות בתי הסוהר שנים רבות ומחברי הצוות המוביל לחקירת תוכניות התיקון בכלא. פרופ' שהם חקרה, בין השאר, מהומות ושביתות רעב בכלא. היא כיהנה כעשור כיו"ר האגודה הישראלית לקרימינולוגיה ומכהנת כראשת החוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון.
החבר השלישי בוועדה יהיה אריק ברבינג (המכונה "האריס"). ברבינג היה בעבר ראש אגף בשירות הביטחון הכללי, שם שירת 27 שנים בתפקידים מבצעיים בסיכול טרור פלסטיני. בתפקידיו הבכירים בשירות כיהן ברבינג כראש אגף סייבר וראש אגף מרחב ירושלים, יהודה ושומרון. במסגרת תפקידיו היה בעל ממשק משמעותי עם שירות בתי הסוהר וגורמים נוספים בנוגע לסיכול פעילויות טרור בין כותלי הכלא.
המצוד אחר ששת האסירים הסתיים בתחילת השבוע שעבר עם לכידתם של איהם קממג'י ומונאדל אינפיעאת בג'נין שבתחומי הרשות הפלסטינית. לוחמי הימ"מ של משמר הגבול יחד עם כוחות מיוחדים של שב"כ וצה"ל נכנסו לחלקה המזרחי של העיר ועצרו את המחבלים ללא התנגדות.
ארבעת המחבלים הנמלטים האחרים - מחמוד עארדה, מוחמד עארדה, זכריא זביידי ויעקוב קאדרי - נתפסו מוקדם יותר בתוך שטח ישראל.
לבריחה מכלא גלבוע קדמה שרשרת של מחדלים: בין היתר, ב-ynet נחשף כי מגדל השמירה שנמצא ישירות מעל פתח יציאת המנהרה שממנה נמלטו המחבלים כלל לא היה מאויש. הסוהרת שהודתה שנרדמה הייתה במגדל סמוך.
האסירים הביטחוניים הצליחו להימלט דרך חור שחפרו בשירותי התא שלהם - תא משוריין לכאורה שמכונה "כספת" ובנוי מ-66 טונות של בטון יצוק - ונמלטו משם דרך חלל פנימי שבין הקרקע בהר הגלבוע ליסודות הכלא. החלל הזה היה ידוע היטב לאנשי הכלא, וגם ב-2014 נחשפה שם מנהרה דומה בשירותי אחד התאים, שדרכה קיוו אסירים להימלט לחופשי.
ועדת בדיקה ממשלתית היא ועדה ציבורית המוקמת לפי החלטתו של שר בממשלה. סמכויותיה מוגבלות יותר מאלו של ועדת חקירה ממלכתית, והיא לא יכולה למשל לכפות על מעורבים בפרשה להעיד בפניה - אלא אם הוסמכה לכך מפורשות בהחלטת ממשלה. זו יכולה גם להגביל את מנדט הוועדה, לעומת ועדת חקירה ממלכתית שאמנם מקבלת מנדט מוגדר - אך יכולה לחרוג ממנו על פי שיקול דעתה.
להבדיל מוועדת חקירה ממלכתית, שבה לא ניתן להשתמש בעדויות לאחר מכן בבית משפט, לוועדת בדיקה אין למי שמעיד בפניה את אותה החסינות, ולכן ייתכן שחלקם יחששו לומר אמת. כדי שהנחקרים יוכלו בכל זאת להעיד בחופשיות, ייתכן שאם יוסקו נגדם מסקנות - הן תהיינה אישיות ומערכתיות, ולא פליליות.
בתום דיוניה, המוגבלים בזמן, מגישה ועדת הבדיקה דו"ח על תוצאות בדיקתה והמלצותיה בפני הממשלה. מסקנות ועדת הבדיקה, כמו מסקנות ועדת חקירה ממלכתית, אינן מחייבות באופן פורמלי. אולם, אם הוועדה תסיק מסקנות - הממשלה תצטרך להסביר מדוע היא אינה מיישמת אותן, והיא צפויה להתמודד עם עתירות לבג"ץ אם לא תיישם את ההמלצות.