ביום חמישי האחרון, קצת לאחר 20:00, החל הטלפון שלי לרטוט עם הודעות רבות ממכרים שהחמיאו ובירכו על הצדק המאוחר שנעשה לכאורה עם עמדתי לגבי סעיף השוחד בתיק 4000, ושאלו אם הכנתי כבר שלטים של "אמרתי לכם". במקביל סירבתי לעשרות רבות של פניות להתראיין. סירבתי, כי לא חשבתי שנכון כעת "לרכב על הגל", וכי חשבתי שאין זה נכון להיכנס לפרטי הראיות והנימוקים שהיו בבסיס עמדתי בתיק, שתלוי ועומד עדיין בבית המשפט - שם שופטים, תובעים וסנגורים עושים את מלאכתם.
למרות זאת, אני מוצא לנכון לכתוב כעת משני טעמים: ראשית, פלטפורמה מעין זו מאפשרת הצגה עמדה מורכבת יותר מאשר בראיון מיידי לאחר פרסום דרמטי. שנית ועיקר - כדי להעביר מסר מרכזי אחד שאותו אני כבר אומר שנים, ועכשיו אולי יש לו יותר סיכוי להתקבל: התיקים הללו צריכים להסתיים בהסדר, ומוטב מאוחר מלעולם לא. תוצאת ההסדר, אילו סעיפי אישום יוותרו ואלו יימחקו, כתובה לטעמי כבר זמן מה על התיקים הללו באותיות קידוש לבנה וניתן לראותה מכל כיוון אפשרי.
תיקי נתניהו הציפו והעצימו כבר בשלבים הראשונים של החקירות קבוצות לא קטנות שצמחו בציבוריות הישראלית של "סוגדי נתניהו" מכאן ו"שונאי נתניהו" מכאן. בעיני הסוגדים, גם עם הודאה או הוכחה מצולמת לעבירה וגם עם הרשעה - נתניהו היה נשאר זך וזכאי לחלוטין; בעיני השונאים - לא היה צריך כלל חקירה וגם המשפט הוא די מיותר, מהיום הראשון דינו של נתניהו אחד, לכלא ומיד.
שיח "הסוגדים" ו"השונאים" חילחל מענייני התיקים הפליליים של נתניהו והתרחב לסוגיות משפטיות וציבוריות רבות, עד לשיא בחודשים האחרונים - עם "שונאי" המערכת המשפטית שתמכו בצעדים קיצוניים ובלתי מאוזנים, במה שנראה היה לעיתים כ"מסע נקמה"; ועם "סוגדי" המערכת המשפטית שהתנגדו לכל שינוי ותיקון נדרש במערכת, ומבחינתם כל שינוי כזה הוא "נפילת חומת הדמוקרטיה".
כתבתי כבר לפני כשנה - ונראה שהדברים מתחדדים כעת ביתר שאת - שמצב דברים זה פגע ופוגע בשלטון החוק, באמון הציבור במערכת אכיפת החוק, בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי. הוספתי שתהליך ההבראה שכל כך נדרש לא יתחיל לפני שהתיקים הללו יסתיימו. יאמרו מנגד, בצדק, כי לא תמיד די באינטרס ציבורי להצדקת הסדר טיעון, בייחוד כשמדובר בתיקים של ראש ממשלה מכהן, וקיים לכאורה גם אינטרס ציבורי למיצוי ההליך השיפוטי. אכן כך, אך ההצדקה להסדר טיעון בענייננו לא טמונה רק באינטרס הציבורי החיוני - יש לכך גם הצדקה משפטית מובהקת, וזהו אינטרס של שני הצדדים במשפט.
להסדר הטיעון המצוי על השולחן - הרשעה בהפרת אמונים בתיקי 1000 ו-4000, ומחיקת האישום ב-2000 ובסעיף השוחד ב-4000 - קיימת גם הצדקה משפטית מובהקת. אף אם ההגנה חשבה בתחילת הדרך, וחושבת עד היום, שניתן להגיע לזיכוי בכל האישומים - היא ודאי אמורה להבין את הסיכון של הרשעה אפשרית, גם אם "רק" בשתי עבירות הפרת אמונים בתיקי 1000 ו-4000. יש לכך משמעות ברורה מבחינת הענישה הצפויה בהרשעה לאחר ניהול משפט מלא, וכשמדובר במעשים שנעשו לכאורה על ידי ראש ממשלה מכהן במסגרת תפקידו. הסנגורים המצוינים ודאי יודעים שאינה דומה ענישה בהרשעה בהסדר לענישה בהרשעה בהכרעת דין בסיום המשפט.
עורכי הדין של ההגנה והתביעה נפגשו עם השופטת רבקה פרידמן פלדמן
(צילום: גלעד כהן)
בה בעת, גם אם התביעה חשבה בתחילת הדרך וחושבת עד היום שניתן להרשיע בכל סעיפי האישום שהוגשו - היא ודאי אמורה להבין את הסיכון בזיכוי אפשרי הן בשוחד ב-4000 והן בתיק 2000 שיבוא בעקבותיו. בסופו של דבר, "השדה הלא חרוש" בעולם הפלילי של יחסי שלטון-תקשורת קיים ביסוד שני התיקים הללו, וכאשר חורשים בקרקע שלא נחרשה חייבים שלהבי המחרשה יהיו חדים וחזקים במיוחד. ככל שהפרסומים על הערות השופטים מדויקים, לא ניתן להתעלם עוד מהספק אם הראיות בתיקים אלו אכן חדות, חזקות ומובהקות דיין לשדה הבור הפלילי. לא מדובר אפוא רק באינטרס הציבורי הכללי, החיוני כשלעצמו; יש גם אינטרס מובהק במישור המשפטי הן להגנה והן לתביעה "לקנות סיכון" ולהגיע להסדר, שטיבו ידוע לכל.
לאלו הטוענים שדווקא בתיק כזה של ראש ממשלה מכהן, שבו נשמעו גם טענות על "תפירת תיקים", חשוב שהאמת תתברר ותהיה הכרעה ברורה של בית המשפט, אבקש לומר זאת: ראשית, גם אם טענה זו הייתה נכונה, הרי שהצר אינו שווה בנזק, נוכח הזמן הרב שחלף ועוד יחלוף עד להכרעה סופית (ונזכור שאנחנו עדיין בערכאה הראשונה); שנית, זה לא מסוג התיקים שבהם ייתכן שבמהלך המשפט יקום עד ויתוודה במעשה מסוים אל מול חקירה נגדית צולבת, וגם לא תיק שבו עשויים לגלות ראיית DNA מכריעה או הקלטה חדשה שתחשוף את זהות הרוצח או האנס - העובדות ככלל די ברורות, והמחלוקות בעיקרן נוגעות למשמעות המשפטית של העובדות ולפרשנויות אפשריות, כך שגם לאחר הכרעה שיפוטית לא בהכרח נגיע ל"אמת הצרופה והמוחלטת" המיוחלת והמחלוקות יוותרו.
אם כבר הזכרנו "תפירת תיקים", ברור שכעת טענות מעין אלו יעלו ביתר שאת על ידי גורמים שונים. עמדתי בחלק מסעיפי האישום הייתה אמנם שונה מעמדת בכירי הפרקליטות ומהחלטת היועץ בשעתו; אך אם הייתי חושב שההחלטה שנתקבלה נבעה משחיתות או מ"תפירת תיקים" ממניעים פוליטיים, כפי שרבים מדי מכפישים בקלות רבה מדי, הייתי קם ועוזב מיד ואומר זאת כבר אז.
אינני מאלה המצדיקים את המערכת בכל תנאי ואינם ערים לפגמיה. חשבתי, אמרתי וכתבתי במשך שנים רבות, ואני משוכנע בכך גם כיום, כי המערכת המשפטית, ובכללה מערכת התביעה, זקוקה לשינויים ותיקונים רבים. היא טועה ולא תמיד ערה למורכבויות, לעינויי דין ולמראית פני הצדק - כן; מקובעת לעיתים ומצופפת שורות מול ביקורת - כן; שחיתות ממוסדת ותפירת תיקים - לא ולא.
רז נזריצילום: מוטי קמחיטענות מעין אלה עושות עוול לבכירי המערכת אז והיום, ולאלפי פרקליטות ופרקליטים, משפטניות ומשפטנים, העושים לילות כימים במקצועיות ובמסירות. אין לי אלא לקוות שהשיח הציבורי לא ילך למחוזות המוקצנים הללו, אלא לפעולה קונסטרוקטיבית והגעה להסדר בהקדם.
אפשר לתמוך בתיקי נתניהו או להתנגד להם, אפשר לתמוך ברפורמה או להתנגד למהפכה - אך אם אתם מאלה ואם מאלה, אי-אפשר שלא להודות ביושר שהמדינה נמצאת בטרללת כבר שנים. בואו נחסוך את השנים הנוספות שימשיכו לגרום כאן נזק לכולנו. לשני הצדדים - כן, לשניהם - יש הרבה מה להפסיד, ותמיד עדיף לחתוך הפסדים במקום להתבצר ובסופו של יום להתרסק. ומעבר לאינטרסים של הצדדים, זה כאמור גם אינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה. הגעה להסדר טיעון, אם כן, היא צו השעה - ויפה שעה אחת קודם.
- עו"ד רז נזרי היה המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה. כיום מנהל את מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
