לאחרונה אישר הקבינט המדיני-ביטחוני הכשרת תשעה מאחזים בשטחים. ישראלים רבים סבורים שמדובר בהחלטה שגויה, המסכנת את האפשרות להסדר מול הפלסטינים ואת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אך עם זאת, רובם מכירים בזכותה של ממשלת הימין שנבחרה לממש את מדיניותה באמצעות פעולות מזיקות אלה. בחברה הישראלית לא היה ואין קונצנזוס בנוגע להתיישבות בשטחים. כמו שהממשלה הנוכחית בוחרת להרחיבה, החליטה ממשלתו של אריאל שרון ב-2005 לפנות כ-8,000 ישראלים מרצועת עזה וצפון השומרון. אם ההחלטה הנוכחית להכשיר מאחזים לגיטימית, כך הייתה גם תוכנית ההתנתקות, שאושרה בכנסת.
שונים פני הדברים כשמדובר ביסודות החוקתיים של המדינה. שינויים יסודיים בכללי המשחק החוקתיים אינם חלק מהמנדט של ממשלה נבחרת, אלא מחייבים הידברות והסכמה רחבה. ההבחנה בין המרחב הנתון לממשלה ליישום מדיניותה לבין מרחב המשטר החוקתי אינה תמיד קלה, משום שיש הוראות חוקתיות המעוגנות בחוקים "רגילים" (למשל חוק השבות), ומהצד האחר, לא כל הוראה בחוק יסוד היא חלק מהמשטר החוקתי הבסיסי.
לדוגמה, התיקון שנעשה לאחרונה ב"חוק יסוד: הממשלה", המכונה בדיעבד חוק דרעי 1, וקבע כי רק מי שנדון לעונש מאסר בפועל בשבע השנים האחרונות יהיה פסול מלכהן כשר, ולא מי שנדון למאסר על תנאי בלבד. הוראה זו אינה חלק מהמשטר החוקתי ששינויו מחייב הסכמה רחבה. אפשר לבקר את התיקון בשל מניעיו הפרסונליים או בשל פגיעתו בטוהר המידות, אבל תיקון זה לא חייב הסכמה רחבה. לעומת זאת, עצמאות הרשות השופטת היא עיקרון יסוד של המשטר החוקתי בישראל, ועל כן שינוי בדרכי מינוי השופטים – כפי שמציעה כעת הממשלה - מחייב הסכמה רחבה.
לפני כמעט 70 שנה נקבע בחוק כי שופטים ימונו על ידי ועדה שבה אין רוב לנציגי הקואליציה, ובניגוד לשקר החוזר ונשנה – גם לא לשופטים. ההצעה לשנות את הרכב הוועדה כך שהממשלה תשלוט במינוי שופטים פוגעת בעיקרון דמוקרטי בסיסי: הפרדת רשויות ויצירת איזונים ובלמים ביניהן. השינוי המוצע דומה לביטול חוק השבות בחוק שזוכה לרוב רגיל בכנסת. האם גם אז היו מצדדי ה"רפורמה" מדברים על שלטון הרוב שאין להגבילו?
הדוגמה הקרובה ביותר לקבלת שינוי חוקתי בסדר גודל דומה הוא המעבר לבחירה ישירה לראשות הממשלה ב-1992 וביטולה בשנת 2001. בשני המקרים אמנם לא התקבל התיקון ברוב מרשים, אולם הוא זכה לתמיכה שחצתה את הגושים הפוליטיים. עוד מאפיין חשוב של תיקון חוקתי זה היה הימנעות מהחלתו המיידית, וקביעת תחולתו למועד הבחירות הבאות.
ד"ר לירון ליבמןצפוי שמצדדי ה"רפורמה" ינופפו ב"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", שאף הוא חוקק ב-1992 ובעקבותיו הכריז נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק על המהפכה החוקתית. אלה מדגישים לרוב את העובדה שהחוק עבר ברוב של 32 תומכים מול 23 מתנגדים, או שהיו ח"כים שסברו שהדבר לא מסמיך את בית המשפט העליון לפסול חוקים. ואולם, גם חוק יסוד זה עבר בשיתוף פעולה חוצה מפלגות וגושים ועל יסוד פשרה, שבגללה לא כלל, למשל, את הזכות לשוויון.
לפיכך, הידברות עם האופוזיציה במגמה להגיע להסכמה רחבה על כל שינוי באופן בחירת השופטים אינו חסד של הקואליציה למניעת קרע בעם או מחווה לבקשת הנשיא. מדובר בתנאי הכרחי ללגיטימיות של שינוי במשטר החוקתי בישראל.
- אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן היה התובע הצבאי הראשי וראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל. כיום עו"ד, מגשר ומרצה במכללת ספיר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
