השבעה של בר כלף: "נשארנו לבד במערכה"
(צילום: אבי חי)
שקד ירון, חובשת צבאית לשעבר, ציינה אתמול את יום הולדתה ה-29. לחגוג היא לא הייתה מסוגלת אחרי מותו של בר כלף, ובמקום זאת, הגיעה לתמוך במשפחתו. "הגעתי לכאן כדי להיות עם הקהילה שלי", היא סיפרה בבית דודו של כלף בקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שבו יושבת המשפחה שבעה, "הגעתי ללוויה של בר השבוע, ואני שומעת צרחות של אימהות כשיש לי בראש עוד שמונה לוויות מצוק איתן".
ירון לא לבד. עוד ועוד חיילים לשעבר הסובלים מפוסט-טראומה הגיעו בימים האחרונים אל המדשאה שהוצפה באנשים. באותה מידה הם מרגישים שיכלו הם להיות במקומו של בר, שהצית את עצמו לאחר שלא הוכר כנכה צה"ל או במקומו של אור דוניו, לוחם כפיר לשעבר ששם קץ לחייו גם כן.
היום שבו איציק סעידיאן הצית את עצמו יממה לפני ערב יום הזיכרון ב-12 באפריל 2021 מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה, שינה את התודעה הציבורית בכל מה שנוגע להלומי קרב. הסוגיה הייתה מוכרת, אך כשלי המערכת לא בלטו מספיק בסדר היום - עד שזעקתו של סעידיאן נשמעה.
חודש לאחר מכן, במאי 2021, אישרה הממשלה את השלב הראשון ברפורמת "נפש אחת". כ-300 מיליון שקלים הועברו לאגף השיקום לצורכי הטיפול בנכי צה"ל ומערכת הביטחון בדגש על נפגעי פוסט טראומה. באותה החלטה נקבע כי הסכום יהיה קבוע בבסיס תקציב המדינה וששר הביטחון יפעל לקדם תיקוני חקיקה נוספים כדי לסייע לנכי צה"ל.
מאז חלה עלייה של 300% בבקשות של פגועי נפש לצד עלייה משמעותית במספר הבקשות שהתקבלו. ב-2020 הוגשו 570 בקשות להכרה בפגיעה נפשית, ב-2022 כבר הוגשו יותר מ-1,800 בקשות ובמחצית הראשונה של 2023 הוגשו כ-1,286 בקשות בשל פגיעה נפשית.
כ-70% מהבקשות התקבלו ובתוך שנתיים הוכרו באגף השיקום יותר מ-2,300 מתמודדי פוסט-טראומה. כלומר, 30% מהבקשות נדחו בשל אי עמידה בקריטריונים. על פי חוק, נכה צה"ל הוא מי שנגרמה לו נכות תוך ועקב שירותו בצה"ל או באחד מגופי כוחות הביטחון. נכות יכולה להיות מוכרת בגין פציעה, חבלה, מחלה פיזית או נפשית שנגרמה בשל השירות - כלומר, נדרש להציג קשר סיבתי בין השירות לבין הנכות.
"המאבק שלי נמשך כמעט ארבע שנים", תיארה ירון. "אני מדברת על רגעים ושעות של חוסר רצון לחיות. רצון לא להתקיים, לא לסבול יותר. לא להסב סבל יותר - המעגלים מסביבנו, בת הזוג שלי, המשפחה שלי, הם סובלים בגללי". בשירותה הצבאי הייתה חובשת בבה"ד 10, והטראומה שחוותה במהלך צוק איתן כשהתלוותה לצוותי הלוחמים כחובשת לא עוזבת אותה. לדבריה, ההבנה שהיא פוסט-טראומתית הגיעה בשלב מאוחר יחסית: "אנשים טובים שעושים את העבודה שאגף השיקום צריך לעשות. אני מוכרת, אבל שיקום לא באופק. אני קוראת לפציעה שלי פציעה מוחית ואני לא מבינה, איך זה פחות מכל פציעה אחרת?".
אנשים רבים הלוקים בפוסט-טראומה מתארים את אותה אטימות, את אותו הקושי להוכיח פציעה שאינה נראית לעין, אך חמורה לא פחות. "אספתי חבר מה'חקירה' שעבר", סיפרה ירון. "הפסיכיאטר אמר לו בסיום - 'ההלם קרב שלך הוא חמור מאוד, מהחריפים שיש, אני אמליץ על 30 עד 50 אחוז'. הוא שאל אותו - 'אם זה כל כך חמור למה לא יותר?' והוא ענה לו 'לא, לא, זה נפשי זה 50-30 אחוז,' הסבירו לו כמו לילד קטן, 'אם לא הייתה לך רגל היית יכול לקבל 100 אחוז'".
הבחירה להתחיל בתהליך ההכרה לא הייתה פשוטה עבור ירון, אך גם אז היא לא צפתה את הקשיים שיחכו לה בדרך: "עד שמצאתי מטפלת, עד ששכנעו אותי להגיש בקשה כדי לחיות ולא לוותר אז עושים לי חקירה? חודשים צריך לרדוף אחריהם בשביל ה-30 אחוז המסכנים האלה בשיטת מצליח? ובכל פעם זה משבר להתאושש מוועדה - זה מונע החלמה. אנחנו נלחמים על החיים שלנו בכל מובן אפשרי".
גם לאחר שסיימה את תהליך ההכרה, מרגישה ירון כי היא נשארה ללא תמיכת המדינה: "יש לי מזל שאני יכולה לשלם לפסיכולוגית שלי, זו שהצילה לי את החיים, ויש לי מזל על ארבע עמותות שמחזיקות אותי בחיים". לנוכח שני המקרים הקשים שהעלו שוב לכותרות את קשיי הלומי הקרב, מקווה ירון שהמדינה תזכור גם לאחר הסערה התקשורתית שהקושי שלהם - הוא תמידי: "עכשיו יש פגרת אוגוסט, אז מה אכפת להם שכולם מתאבדים? מה אכפת שאני צריכה לנסוע בחירום למישהי ששלחה הודעת פרידה לאמא שלה? אני צריכה במצב שלי להציל חברים, ואז חבר צריך לבוא להציל אותי - וככה אנחנו חיים כל הזמן כי אגף השיקום לא עוזר לנו".
מחכים לכנסת
כיום באגף השיקום מוכרים כ-116 אלף נכי צה"ל, רבע מהם הם פגועי נפש וכ-7,500 מתמודדים עם פוסט-טראומה. משך הטיפול בכל בקשה הוא שונה: ככל שהבקשה "ברורה יותר", מבוססת על תקרית מוכרת וחמורה, אזי הטיפול מהיר יותר ולפעמים יכול להסתיים תוך ימים ספורים. לעומת זאת, במקרים שבהם חסר מידע, כמו במקרה של אור דוניו, שהעיד שהשתתף באירוע טראומטי אך ביקש לא לדבר עם המפקדים. כדי לאמת את המידע שמסר נדרשה בדיקה רחבה במערכות הצבאיות - אם המידע שדיווח אור על כך שפינה גופות, הוא נכון. ככל שחסר יותר מידע הנדרש לקבלת הבקשה ההליך ארוך יותר. ב-80% מהמקרים ההליך מסתיים עד שנה מרגע הגשת הבקשה.
הליך ההכרה אכן השתפר מאז הרפורמה, כך למשל לא נדרשות יותר בדיקות רקע נפשי טרם הגיוס כחלק מההליך, הושק מערך ליווי וסיוע חינמי למבקשי הכרה ונכי צה"ל וכל מבקש הכרה מקבל היום טיפול רפואי ונפשי מרגע הגשת הבקשה, גם אם לא יוכר בסוף ההליך. בנוסף, נפתח "מסלול ירוק" למתמודדי פוסט-טראומה על רקע אירועי לחימה ואף מערך אבחון, בשיתוף מרכז הבריאות"שלוותא", שמאפשר הכרה בפוסט-טראומה בתוך ימים. למרות כל אלה יש עדיין מאות הלומי קרב שנופלים בין הכיסאות ולכך תוצאה טרגית - 20 פגועי נפש ששמו קץ לחייהם בתוך שנתיים. האחרונים היו כלף ודוניו.
בחודש שעבר אושר בכנסת השלב השני של רפורמת "נפש אחת", שעיגן בחקיקה זכאויות שונות של נכי צה"ל בתחום הרכב והדיור, שניתנו עד היום דרך משרד הביטחון. גם נפגעי פעולות איבה נכללים בשינויים בחוק. נושא מבחני הכנסה המקלים יעוגנו בהוראת קבע, שעד היום היו מעוגנים בהוראות שעה.
השלב הבא שבכנסת צפויים לקדם באמצעות חקיקה, הוא ארבעת הפרקים האחרונים ברפורמת "נפש אחת", הנוגעים במעטפת הנפשית של חיילי צה"ל מהרגע הראשון של האירוע ובסיוע הנפשי. תזכיר החוק פורסם בחודש יוני להערות הציבור ומשרד הביטחון עתיד להגישו לכנסת בחודשים הקרובים. אז יעלו הפרקים הנוספים להצבעה לקריאה ראשונה במליאה ויגיעו לוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתם לקריאות השניה והשלישית.
5 צעדים למניעת האובדן הבא
את חייהם של 20 פגועי הנפש ששמו קץ לחייהם בשנתיים האחרונות כבר לא יהיה ניתן להשיב, אך הרשויות בישראל יכולות לעשות הרבה יותר כדי למנוע את האובדן הבא – כשגם עשרות שנים של מלחמות עדיין לא הובילו לכך שהנושא הכואב הזה יהיה בראש סדר העדיפויות של המדינה. רפורמת "נפש אחת" הביאה איתה שינויים חיוביים, אך זו רק תחילת הדרך - יש עוד הרבה מה לעשות וחלק מהפעולות אפילו לא דורשות חקיקה. אלו הצעדים שיש לבצע עוד היום.
איתור קשיים כבר בשלב השירות
על צה"ל להציב קציני וקצינות נפגעים בכל חטיבה ובכל יחידה לוחמת, שיאתרו את המצוקה המתחוללת בליבם של החיילים עוד בשירותם הצבאי. כך, כל תקרית חריגה שייתקל בה חייל תהיה תחת בקרה ויהיה מי שידבר עימו כדי לבדוק אם משהו לא תקין אצלו ודורש טיפול וסיוע נפשי. לשם כך נדרש מעקב צמוד לאורך השירות ואחריו, מה שיוביל לאיתור מוקדם של פגועי הנפש, עוד לפני שהם יגיעו לקצה ויפנו לבד להליך ההכרה ולקבל טיפול.
הקצבת זמן מרבי להליך ההכרה
כיום משך הטיפול בכל בקשה יכול להגיע גם לשנה עד שמתקבלת החלטה בנוגע לאותו חייל משוחרר, מה שמציב אותו שוב מול הטראומה ויוצר תסכול רב מול מערכת שעדיין פועלת בשיטות מיושנות עם מיילים, פקסים והרבה בירוקרטיה. כמו כן כבר בזמן התהליך יש לקיים מיפוי של דרגת האובדנות כדי לתעדף את מי שיותר זקוק לעזרה ולקיים איתו מעקב צמוד. לדבריו של עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל שנלחם מול משרד הביטחון על טיפול מקיף בהלומי הקרב, ההליך צריך להימשך עד 120 יום. "ברגע שהבן אדם מוכר יהיה אפשר לעסוק רק בשיקום שלו ולסיים עם הבירוקרטיה והסחבת. זה משהו שיכול להציל חיים", הדגיש.
שיפור הרכב הוועדות הרפואיות
רבים מפגועי הנפש חוששים מהוועדות הרפואיות, וחלקם אף לא ניגשים להליך מהפחד להתייצב שוב מול אותו אירוע טראומטי. אחת הסיבות לכך היא גורמים בוועדה שמתנהלים בחוסר רגישות למצב שבו מגיעים הפונים. "נדרש מיפוי חדש של רופאי הוועדות, שיהיו רופאים חדשים, רגישים, שנמצאים בתוך הרפואה המודרנית ומבינים שאותם אנשים שמגיעים נמצאים בשלב הכי קשה בחיים שלהם. אף לוחם לא רוצה להיות פוסט-טראומי ולא רוצה להיות נכה - הוא רוצה שיתייחסו אליו בכבוד. לפעמים מספיק שרופא אומר בטון מסוים 'אוקיי, הבנתי, אתה יכול לעצור', וזה יכול להשפיע לחלוטין על החוויה של הבן אדם", מבהיר קלימן.
אמבולנס נפש לסיוע מיידי
אחד הפתרונות שעלו שוב ושוב בחודשים האחרונים הוא הקמת מערך חירום שמעניק סיוע מיידי לכל מי שנמצא במצוקה. במרחק של שיחת טלפון יגיע לבית של אותו פגוע נפש צוות שיסייע לו נפשית, שיכלול גם מנטורים שהם פגועי נפש בעצמם ומבינים את אותו אדם בצורה הטובה ביותר ויכולים אפילו להציל את חייו.
טיפול רוחבי בבקשות שנדחו
כ-30 אחוז מהבקשות של נפגעי נפש לאגף השיקום של משרד הביטחון נדחות בשל אי-עמידה בקריטריונים או היעדר המידע הנדרש על פי הנתונים מהשנתיים האחרונות. לכן ישנה אפשרות לייצר מנגנון שבו מיד עם הדחייה מצד משרד הביטחון, יקבל המבקש פנייה מביטוח לאומי, כך שיוכל לקבל סיוע כפגוע נפש גם אם אינו מוכר כנכה צה"ל. קלימן מספר כי מדובר במהלך חשוב שגם שוקלים באגף השיקום במשרד הביטחון: "זה כמו בן אדם שעומד בתור הלא נכון בבנק. צריך שיהיה סנכרון בין הגופים. ברגע שבאגף השיקום מבינים שהוא לא יוכל להיות מוכר אצלם, בביטוח לאומי חייבים לדעת מזה ולהגיש עזרה. עצם הדחייה יכולה להיות מאוד קשה כפי שראינו במקרה של בר כלף שהצית את עצמו למוות".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "אגף השיקום משתתף בצערן העמוק של משפחות כלף ודוניו. האגף מתמודד ועוסק בכל יום במניעת אובדנות והמענים ושיטות ההתערבות והטיפול שפיתח בשנתיים האחרונות הצילו חיים רבים. בין השאר נפתח מוקד תמיכה נפשית 24/7, ניתן טיפול נפשי ורפואי מרגע הגשת הבקשה להכרה, הוקמו בית בטוח ובית מאזן, ובוצעו הכשרות להתמודדות עם מצבי חירום ומשבר. בנוסף, האגף מבצע פעולות מונעות יזומות מול מתמודדים בסיכון ופועל כל העת, עם המומחים המובילים בארץ ובעולם, לפיתוח כלים ומענים נוספים.
"אחוזי הנכות נקבעים על ידי ועדה רפואית, בה מכהנים רופאים מומחים. בניגוד לנטען, אגף השיקום מאשר את כלל הטיפולים המוכרים לפוסט-טראומה והם ניתנים לפי שיקולים מקצועיים בכל דרגות נכות".
