מתן שם לילד.ה, לרחוב או לאירוע הוא לא עניין של מה בכך. שם מעניק זהות, ושייכות, וסיפור ומשמעות, ולימים אף זיכרון. גם מתן שם למלחמה הוא לא עניין של מה בכך, כי מלחמה היא עניין רציני וכואב המותיר על אנשים ועל החברה צלקות שהגלידו רק אחרי שנים ארוכות. מלחמה היא בוודאי לא עניין של מה בכך בישראל – חברה למודת מלחמות ורוויית קרבות, וכזו שמחלקת את הסיפור ההיסטורי שלה עד הקמתה ב-1948 לפי העליות – ומהקמתה לפי המלחמות.
"חרבות ברזל", השם שניתן למלחמה שנפתחה במתקפה האכזרית של חמאס ב-7 באוקטובר, יום שמחת תורה, הוא לא שם שיכול להחזיק מעמד. גם אם הגה אותו מוח מבריק וגם אם פלט אותו מחשב. זה לא שם שיכול להיות מוטמע בתרבות הישראלית. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז לאחרונה על הקמת ועדה לקביעת שם למלחמה, הבין ש"חרבות ברזל" חסר את החיבור למקום (יישובי הנגב המערבי, רצועת עזה), לזמן (יום חג, 7 באוקטובר) ולמשמעות (שלא לדבר על אחריות), ושהוא לא יישאר איתנו.
זו לא הפעם הראשונה ששם של מלחמה לא שרד. "מבצע שלום הגליל" מיוני 1982 הוחלף ל"מלחמת לבנון" לאחר מאבק סיזיפי שבא מלמטה, מהציבור הישראלי שהתעקש לקרוא למלחמה בשמה, ובהמשך הפך ל"מלחמת לבנון הראשונה" לאחר שהמציאות סירבה להשאיר אותה לבד. הישראלים שהוקיעו את "שלום הגליל" סירבו לקבל את הסיפור הרשמי שמאחרי היציאה למלחמה, זה שדיבר על הבטחה לשלום. משטבעו בבוץ הלבנוני הם הבינו שהדרך היחידה לקרוא למלחמה היא באופן שיישמר את משמעותה בזיכרון ויזהיר מפני דומות לה בעתיד: מלחמת לבנון.
גם "מלחמת לבנון השנייה" נפתחה כ"מבצע שכר הולם", ואיש כמובן לא זוכר היום את השם הזה. כל הניסיונות לשנות משמעות, להרחיק אחריות ולנתק מלחמה מהזמן ומהמקום ומהקורבנות שלה כשלו.
על המלחמה הנוכחית ועל האחראים לה עוד יתנהל דיון ארוך, והוויכוח על השם הוא חלק ממנו, כי בתוכו מתומצת הסיפור. אם לא תתעורר התנגדות רועשת במיוחד, ההצעה שכנראה תזכה בחיבת הוועדה היא "מלחמת בראשית", שאותה העלה האיש שמלכתחילה ביקש לכנס אותה. ההצעה מבקשת בפועל למחוק את כל שקדם למלחמה ולהציב אותו כמי שבורא עולם חדש ומציל אותנו מתוהו ובוהו וחושך על פני תהום. בראשית אמרנו.
מטרת השם "מלחמת בראשית" היא להרחיק את השמות שקיימים כבר למלחמה הזו, והם בשימוש, והם מובנים, והם טבעיים, והם עלו מלמטה, והם מחוברים לזמן ולמקום ולמלחמות הקודמות, ויש בהם משמעות וסיפור וגם אחריות. והנרטיב שמוצע בהם לא נוח לממשלה. השם "מלחמת 7 באוקטובר", למשל, מהדהד את "כ"ט בנובמבר" - שילוב של ספירה עברית בחודש לועזי. המלחמה גם תתכתב לעולמים עם מלחמת יום הכיפורים, לא רק כי חלפו בדיוק 50 שנה מיום פריצתה של ההפתעה, אלא כי גם ב-1973 היא נפתחה ביום קדוש ליהדות ובכשל של קונספציה.
"מלחמת עזה", המעגנת את שם המלחמה במקום ומתכתבת עם מלחמת לבנון (הראשונה והשנייה), גם היא אפשרות, אבל היא תלויה במידה רבה באורך השהות הישראלית ברצועה ובאופי הפעילות שלה שם.
פרופ' ורד ויניצקי-סרוסידניאל חנוךלוועדות יש כוח. גם לוועדות של שמות. ההמלצות שלהן יכולות להפוך לחקיקה, ולטקסים, ליום זיכרון ולמה שיהיה כתוב על הכרית של המצבה של חללי וחללות צה"ל, והם רבים ורבות. כל שינוי ורצון אחר של משפחה ייתקל בהתנגדות ובעוד מאבק, ולא לכולם יש את הכוח והרצון.
תנו למלחמה הזו את שמה הנכון – או לפחות את הנכון עבור קורבנותיה שהופקרו – מלחמת 7 באוקטובר. יש בשם הזה את התאריך של האסון, ויש בו הדהוד של שבוע האבל היהודי שמכבד גם את מי שאינם. המצרים קראו למלחמת יום הכיפורים שלנו "מלחמת 6 באוקטובר". זו המלחמה והתאריך שאפשרו את השלום שבא בעקבותיו. אולי התקווה תתחיל מהשם שייבחר למלחמה הזו. 7 באוקטובר.
- פרופ' ורד ויניצקי-סרוסי היא חוקרת זיכרון והנצחה באוניברסיטה העברית בירושלים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
