ברקע הלחימה המתגברת בצפון והחזרה הקרבה ללימודים, הורים לאלפי תלמידים בגליל עדיין לא יודעים אם בפיקוד העורף וברשויות המקומיות יתירו את החזרה ללימודים אחרי החופשה הארוכה - או שמא המציאות המורכבת תימשך ללא שינוי.
מוסדות החינוך ישובו לפעול ביום שישי - אחרי כמעט שבועיים של חופשה, שהחלה בערב יום הכיפורים והמשיכה ב"גשר" לסוכות - אבל ברוב התיכונים כבר עברו לחמישה ימים בשבוע, כך שלמעשה בפועל עיקר החזרה בשישי תהיה של ילדי הגנים והיסודיים. נכון לעכשיו אין שינוי בהנחיות ההתגוננות, וחצי מיליון התלמידים ביישובים בצפון שבטווח הירי ימשיכו ללמוד מרחוק. לפחות נכון לעכשיו, גם לא מסתמן שינוי דרמטי בהנחיות.
אילנה וילדיה מקיבוץ עמיר: "איך הם יסגרו את הפערים כשהכול ייגמר?"
(צילום: אביהו שפירא )
בעוד שבמסגרות החינוכיות החיים נעצרו והשגרה בוטלה, עבור ההורים הקושי הוא בחזרה למקומות העבודה והם לא יודעים איך יתמודדו איתו ללא מסגרות לילדיהם. כך למשל, קרוב לאלפיים תלמידים בקיבוצי הגליל העליון לא זכו עדיין לרגע אחד של שגרת לימודים כמו שאר ילדי המדינה. הורים לתלמידים משמונה קיבוצים - שדה נחמיה, עמיר, כפר בלום, שמיר, כפר סאלד, להבות הבשן, גונן ונאות מרדכי - פנו אתמול במכתב נוקב לשר החינוך יואב קיש והתחננו להכרה ולמענה ייחודי שיאפשר להם להעניק לילדיהם סוף-סוף מסגרת חינוכית מותאמת.
ההורים בגליל העליון מסבירים כי מאז תחילתו של התמרון הקרקעי בלבנון והתרחבות הירי לאזורים נרחבים בצפון, הם נאלצים לשלם "מחיר כפול". על אף שאין שינוי במציאות הביטחונית ביישובים המטווחים, "שגרת החירום" שנוצרה בשנה האחרונה בקו העימות הופסקה, הנחיות פיקוד עורף הוחמרו והילדים נשארים בבתיהם ללמידה חלקית ומרחוק.
"זו כבר שנה שנייה שהילדים שלנו במציאות הזאת. לא נעשה דבר כדי לחשוב אחרת ולאפשר להם מסגרת לימודית אמיתית ולא זום", אומרת בתסכול אילנה שמולה מקיבוץ עמיר, אם לשלושה ילדים בני שבע, עשר ו-12. "זה כל כך כואב כמה שהילדים שלנו פה באזור נדפקים מהמציאות הזאת ונשארים בפיגור גדול ובחיים שונים כל כך מכל ילד נורמלי אחר במדינה. איך הם יסגרו את כל הפערים שצברו כשהכול ייגמר? הופקרנו. אם מסוכן ללמוד מחוץ לקיבוץ אז תשאירו את הילדים פה ותדאגו להם כאן למסגרת".
איתי, בנה הבכור של אילנה, הוא תלמיד מחונן בתוכנית המצטיינים בגליל העליון, אבל במציאות שבה הוא חי קשה להצטיין. "הלימודים בזום פשוט לא הגיוניים", הוא אומר. "קשה מאוד ללמוד ככה, אף פעם לא מבינים ולא מתקדמים באמת בלימודים. האינטרנט נתקע והזום נופל או שיש אזעקות. אם אי אפשר לצאת, אני רוצה ללמוד כאן בקיבוץ".
פנינה אייזנברג, מנהלת הקהילה בקיבוץ כפר סאלד ואמא לשני ילדים במערכת החינוך, מציינת כי אחרי יותר משנה, ציפו התושבים בקו האש הקדמי כי יימצאו פתרונות יצירתיים: "אנחנו מצפים שבמשרד החינוך ייפרדו מהאשליה של למידה בזום ויבינו שזו העת לעבור ללמידה גאוגרפית". היא מסבירה כי "הילדים כבר לא נכנסים לזום, להורים כבר אין כוחות לתמוך בזה טכנית ולמורים אין רצון ללמד בבלוף הזה. בכל קיבוץ ויישוב גרות מורות וגננות והן צריכות לפתוח מסגרות מקומיות חלופיות. ילדים יפגשו שם ילדים אמיתיים ויקבלו מענה פדגוגי ורגשי ויפגשו מורה בשר ודם שיכול לראות אותם באמת ולא רק לחפש אותם בריבועים במחשב. כך גם אנחנו נוכל סוף־סוף לצאת לעבודה".
גורמים במשרד החינוך אומרים כי בימים האחרונים נעשים מאמצים ביחד עם הצבא למצוא פתרונות ומודלים ללמידה פיזית, לכל הפחות עבור שכבת ילדי הגנים, תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. בלשכת שר החינוך קיש קיבלו את פניית ההורים ומקדישים לנושא תשומת לב גדולה אך מסבירים כי במציאות של 1,600 תלמידים במרחב הגליל העליון, לא ניתן להתאים פתרון מקומי לכל יישוב באזור.
ממשרד החינוך נמסר: "השפעת הלחימה והמצב הביטחוני המורכב על טיב ואופי הלמידה ברור. מערכת החינוך פועלת בנושא במגוון כלים שתפקידם העיקרי לסייע לתלמידים בהתמודדותם הרגשית והלימודית עם המציאות המורכבת. עם זאת, יצוין כי מערכת החינוך פועלת אך ורק בכפוף ובהתאם להוראות ההתגוננות של פיקוד העורף. בכל הנוגע לפניה שהובאה בפנינו: המשרד אכן פועל בנושא, באופן צמוד ומלא עם הרשויות המקומיות, פיקוד צפון ופיקוד העורף, על מנת לבחון אפשרויות להרחבת הלמידה הפיזית וזאת, בכפוף לאישור הרשויות הצבאיות ונוכח המגבלות".
