(צילום: ירון ברנר)
לפני כחודשיים עלה בכמה עמודים פרו-פלסטיניים שאחריהם אני עוקב ברשתות החברתיות סרטון מכווית, שבו נראתה פעוטה בת לא יותר משנתיים דורכת על דגל ישראל, כאשר המבוגרים מסביבה מעודדים אותה ומכוונים אותה למגן דוד הנמצא במרכזו. אפשר היה לסיים כאן את המאמר, שכן הוא מספר את כל הסיפור. האם באמת היינו צריכים שהמונדיאל יתקיים בקטאר כדי להבין עד כמה לא אוהבים אותנו ברחוב הערבי?
נדמה שהציבור הישראלי התאהב עמוקות בנרטיב שסיפר לעצמו בעקבות הסכמי אברהם, שלפיו מדינות ערביות מפנות כתף קרה לפלסטינים ומושיטות יד לשלום חם עם הישראלים. התמונות מקטאר מראות מציאות אחרת. הנרטיב הפלסטיני חי, קיים ומאמינים בו מיליונים רבים, כולל מחוץ למזרח התיכון, שם משקיעים הפלסטינים משאבים עצומים כדי להפיץ אותו גם בקרב אוכלוסיות שאינן ערביות או מוסלמיות. עולה ממנו שישראל היא מדינת אכזרית, גזענית ואלימה, שמאז 1948 מבצעת רצח עם וטיהור אתני שיטתי.
על ההסתה הדמונית נגד ישראל והיהודים התחנכו דורות שלמים של ערבים במזרח התיכון. אנחנו בשנת 2022 ועל מדפים בחנויות הספרים במדינות ערביות רבות עדיין אפשר למצוא די בקלות ספרים כמו "מיין קאמף" ו"הפרוטוקולים של זקני ציון".
"But you made peace with us", אמר שליח "ידיעות אחרונות" רז שכניק לכמה צעירים עטופים בדגל מרוקו. זאת נאיביות טהורה לחשוב שהסכם חתום על גבי נייר פשוט יהפוך את דעתם של מאות מיליוני ערבים על ישראל משלילית לחיובית. "אין דבר כזה ישראל, הכל פלסטין", אמר לשכניק צעיר אחר, עטוף בדגל מצרים, המדינה הראשונה שאיתה חתמה ישראל על הסכם נורמליזציה לפני עשרות שנים. וזה בדיוק תמצית הנרטיב שלהם: פלסטין אינה הגדה המערבית ורצועת עזה, אלא מה שהם קוראים לו "פלסטין ההיסטורית" – כלומר גם תל אביב, חיפה ואילת. לא בכדי עדיין צועקים בהפגנות BDS ברחבי אירופה "חופש לפלסטין מהנהר עד הים".
ינאי דוד מגדל הפלסטינים הפכו את ההסתה ואת הדמוניזציה של ישראל לתעשייה ענפה באמצעות קמפיין ה-BDS. התוכן שלו זהה, רק שמכיוון שהמטרה כאן היא לשכנע קהל מערבי החי במדינות דמוקרטיות, הוא עבר אדפטציה ותובל בקורטוב של זכויות אדם וחוק בינלאומי. במקביל, המסרים של תנועת החרם שונים מהותית במעבר בין אנגלית לערבית, ושלט אחד שהונף לאחרונה בהפגנה בבריטניה הדגים זאת היטב: באנגלית נכתב "צדק לעודאי תמימי" (המחבל שחוסל מחוץ לאריאל, שהאזרח בריטי עלול לחשוב בטעות שמדובר בג'ורג' פלויד פלסטיני), ובערבית נכתב על אותו שלט: "פלסטין ערבית מהנהר עד הים".
כל הסכמי הנורמליזציה שעליהם חתמה ישראל במהלך השנים מעולם לא היו הסכמי שלום בין עמים, אלא חוזים בין ממשלות שכל מטרתם קידום אינטרסים משותפים. אין לזלזל בחשיבותם של הסכמי הנורמליזציה האלה, הם הישגים היסטוריים חשובים וכן ירבו, אבל להבא על ישראלים לא להתאהב בנרטיבים נאיביים.
- ינאי דוד מגדל הוא יועץ ב"קמחזי תקשורת" וחוקר BDS עצמאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
