לפני כשלושה שבועות השתתפתי בדיון בכנסת שעסק בקמפיין ההתחמשות האזרחית והצטמררתי לשמוע שיש המפרשים את החשש של נשים מאוימות מאלימות גברים כפגיעה בביטחון המדינה. ח"כ לימור סון הר מלך (הציונות הדתית) סברה שהחשש הזה נובע מכך שבעינינו "כל גבר הוא רוצח פוטנציאלי". חברה למפלגה ח"כ שמחה רוטמן אף טען שאלימות במשפחה זאת תופעת שוליים, "פרומיל של הפרומיל של הפרומיל", כלשונו. הגיע הזמן להפריך את הקונספציות השגויות ולהבין מדוע אנו דורשות להדק את הקריטריונים למתן רישיון לנשק.
חשוב להדגיש: אנחנו לא נגד נשק. נשק מציל חיים. לאחרונה היה בני עד לפיגוע וראה גופות בדרכו לבית הספר. באותו שבוע אני הייתי באו"ם בכנס בנושא הפשעים המגדריים שביצעו חמאס. אחי גר ביהודה ושומרון וגיסתי שעשתה רישיון לנשק מהווה יום-יום מודל לחיקוי לשלוש הבנות שלהם. כולנו באותו צד, שכם אל שכם, בכאב ובמלחמה.
אלא שלפי הערכות של מערך הרווחה, 1.5 מיליון נפשות בישראל נמצאות במעגל האלימות במשפחה. כלומר כ-17% מהאוכלוסייה ובהחלט לא "פרומיל שבפרומיל". המחקר מצביע על קשר מובהק בין עלייה במספר כלי הנשק פרטיים לבין עלייה ברצח נשים, ואם לא נפעל מיידית - בשנה הקרובה יתווספו אלפי אימהות וילדים לאלה החיים בפחד מוות בתוך בתיהם.
החזרת הביטחון האישי ומניעת פגיעה פוטנציאלית בנשים מאוימות מקבלת חשיבות כפולה בתקופת מלחמה שבה ממילא חלה עלייה באלימות בבתים. רק בשבוע האחרון נרצחו שלוש נשים בבתיהן - בחיפה, בחולון ובקריית חיים. מדיניות זהירה של הידוק הקריטריונים למען פיקוח נפש לא תפגע בביטחון המדינה, אלא בדיוק להיפך. נשק חם מהווה 28% מכלי הרצח בתוך המשפחה, ובימים אלה, כשנבדקות מאות אלפי בקשות לנשק פרטי - ישנם חמישה צעדים שצריך לעשות ומיד:
1. האם זה ודאי שאדם שאיים שירצח אשתו לא יקבל מהמדינה נשק? לצד הקמפיין הנרחב על מדיניות ההקלה בקבלת רישיון נשק, עד היום לא פורסמה אף התייחסות רשמית לנושא של רצח נשים. חיפשתי בנרות וזה המידע הכי קרוב שמצאתי. האם הוא עדכני? האם קציני משטרה שמאשרים כלי נשק עברו ריענון ויישור שורות בנושא הגורלי הזה? מדובר בחיים ומוות וחובה לפרסם לציבור התייחסות רשמית. גם שלוות נפש של אישה מאוימת היא חלק מהביטחון הלאומי.
2. יש לצרף את משרד הרווחה והביטוח הלאומי כחלק אינטגרלי מתהליך האישור לנשק. לשניהם יש מידע חיוני בכל הנוגע למסוכנות של אלימות במשפחה, ולמרות זאת הם לא נחשבים גוף ממליץ או מחייב בתהליך הבדיקה והרישיון (בשונה מהמשטרה ומשרד הבריאות).
3. חלק מהליך הרישוי דורש אישור רפואי שניתן לקבל מכל רופא.ה. חשוב לחייב אישור רופא.ת המשפחה בלבד, שמכיר.ה את מבקש הנשק בתוך הקהילה. בנוסף, יש להוסיף לאישור הרפואי התייחסות לגבי היעדר רקע של תוקפנות.
לילי בן עמיצילום: ניר קידר4. בכל הנוגע לכיתות כוננות ומגויסים למילואים אין צורך באישור מהאגף לרישוי כלי ירייה. לאחרונה קיבלתי פנייה על אדם המוכר לבית המשפט על רקע אלימות במשפחה, שגויס בצו 8 ויצא הביתה עם נשק. יש לתקן את הנוהל הנוכחי כך שקבלת נשק בכל מסגרת תחייב עמידה בקריטריונים זהים.
5. לציבור ולגורמי מקצוע אין דרך להעביר למשטרה מידע מודיעיני מציל חיים מבלי להסתכן בחשיפת פרטיהם אל מול מבקש הנשק. לאחרונה התקבלה פנייה מרופא בכיר שדיווח על אלימות במשפחה מצד מבקש נשק. לדאבונו המידע הובא לאותו מטופל שחזר זועם לרופא ואיים עליו. על המשטרה לאפשר מערכת מלשינון לדיווח על תוקף, ולאפשר לצרף ראיות ופרטים אישיים מוצפנים כך שלא יועברו אל התוקף.
לא כל אחד הוא רוצח פוטנציאלי. אבל בהחלט אפשר לזהות תוקף פוטנציאלי ופרצות בגדר, לחזק את הביטחון האישי, לחסוך שפיכות דמים מיותרת ולהציל חיים.
- לילי בן עמי היא מנכ"לית פורום מיכל סלה. מי טל גרייבר שוורץ השתתפה בכתיבת המאמר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
