הצצה לתוך בסיס העצורים, שבמוקד תחקירים בינלאומיים: צה"ל אפשר ל"ניו יורק טיימס" גישה מיוחדת לבסיס שדה תימן - שהיה מוקד לדיון בבג"ץ בעתירת זכויות אדם אתמול (יום ד'), ולתחקיר שפורסם בחודש שעבר ברשת CNN אודות "התעללות ועינויים בעצירים פלסטינים".
הצבא העניק בפעם הראשונה גישה לגוף תקשורת, ואפשר ל"טיימס" לראות לזמן קצר חלק ממתקן המעצר, וכן לראיין מפקדים וגורמים במתקן, מבלי לחשוף את זהותם.
נכון לסוף חודש מאי, כ-4,000 עצירים עזתים שהו עד שלושה חודשים של "לימבו" בשדה תימן, בהם כמה עשרות שנלכדו במהלך הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר, לפי מפקדי המתקן ששוחחו עם ה"טיימס". הם הסבירו כי לאחר חקירה, כ-70% מהעצורים נשלחים לבתי כלא ייעודיים להמשך חקירה והעמדה לדין. השאר, לפחות 1,200 בני אדם, נוקו מאשמה והוחזרו לרצועת עזה, ללא התנצלות או פיצוי.
"הקולגות שלי לא ידעו אם אני חי או מת", אמר מוחמד אל-כורדי, נהג אמבולנס בן 38 מעזה, שהצבא אישר שהחזיק בשדה תימן בסוף השנה שעברה. "הייתי כלוא ל-32 ימים, זה הרגיש כמו 32 שנה", אמר אל-כורדי. הוא טען שנתפס בנובמבר לאחר ששיירת האמבולנסים שלו ניסתה לעבור דרך מחסום צה"ל מדרום לעיר עזה.
ה"טיימס" ערך תחקיר בן שלושה חודשים, שמבוסס על ראיונות עם עצורים לשעבר, עם קציני צה"ל, רופאים וחיילים ששירתו במקור; הביקור בבסיס; ונתונים על עצורים משוחררים שסופקו על-ידי הצבא, שגילו שלאותם 1,200 פלסטינים שהוחזקו במתקן, לא התאפשר להישפט במשך 75 ימים. לעצורים, כך נטען, נשללה גם גישה לעורכי דין למשך עד 90 יום, ומיקום מעצרם מונע גישה לארגוני זכויות אדם, כמו גם לוועד הבינלאומי של הצלב האדום, במה שמומחים טוענים שמדובר בהפרה של החוק הבינלאומי.
בדומה לתחקיר שפורסם ב-CNN, גם ב"טיימס" תיארו אנשים שעבדו במתקן התעללות פיזית, הכאת אסירים ואף מכות חשמל. חלק מהעצורים דיווחו על פציעות חמורות, וחייל אחד אישר שראה סימני התעללות. לפי אנשים ששירתו בבסיס, מתוך 4,000 עצירים ששהו במתקן מאז אוקטובר, 35 מתו במקום או לאחר שהובאו לבתי חולים אזרחיים סמוכים. לדבריהם, חלק מהם מתו בגלל פציעות או מחלות שנשאו לפני הכליאה, והם הכחישו שמישהו מהם מת בגלל התעללות. התביעה הצבאית חוקרת את מקרי המוות.
רופאים צבאיים בכירים אמרו ל"טיימס" כי מעולם לא הבחינו בסימני עינויים, ומפקדים בכלא אמרו שהם ניסו להתייחס לעצירים בצורה אנושית ככל האפשר. הם אישרו כי לפחות 12 חיילים הודחו מתפקידיהם במקום, חלקם בשל שימוש מופרז בכוח.
ד"ר יואל דונצ'ין, רופא צבאי שמשרת במקום, אמר שלא ברור מדוע רבים מהעצירים שבהם טיפל בכלל נעצרו, כשלדבריו לא סביר שהם היו מעורבים בלחימה. אחד מהם, סיפר, היה משותק, אחר שקל בערך 300 קילו, ושלישי נשם מאז ילדותו דרך צינור שהוכנס לצווארו. "למה הביאו אותו? אני לא יודע", אמר ד"ר דונצ'ין. "הם לוקחים את כולם".
חזר לחפש קמח - ונעצר
התחקיר ב"טיימס" שופך אור על האופן שבו נלכדו חלק מהעצירים שהובאו לבסיס. פאדי בקר, סטודנט למשפטים מעזה, סיפר כי נתפס על-ידי חיילי צה"ל ב-5 בינואר ליד בית משפחתו. לדבריו, הוא נעקר ממקומו עקב הלחימה, חזר לשכונתו כדי לחפש קמח, ונתפס באמצע קרב יריות שבו גם נפצע. לדבריו, החיילים מצאו אותו מדמם לאחר שהקרב הסתיים. הוא טען כי הם הפשיטו אותו, החרימו לו את הטלפון והכסף, היכו אותו שוב ושוב והאשימו אותו שהוא מחבל חמאס ששרד את הקרב.
נסיבות מעצרו של בקר דומות לאלו של עצורים אחרים שרואיינו על-ידי ה"טיימס". כמה מהם אמרו שנחשדו בפעילות צבאית, משום שחיילים נתקלו בהם באזורים שבהם הצבא חשב שמסתתרים מחבלי חמאס, בהם בתי חולים, בתי ספר של אונר"א או שכונות שהתרוקנו מבני אדם. נהג האמבולנס מוחמד אל-כורדי טען שנתפס בזמן שניסה להעביר חולים דרך מחסום ישראלי. חמאס, נזכיר, משתמש באופן שגרתי באמבולנסים.
כל שמונת העצורים לשעבר תיארו את מעצרם בדרכים דומות: בדרך כלל קשרו את עיניהם, כפתו אותם באזיקונים והפשיטו אותם עד תחתונים, כדי שהחיילים יוכלו לוודא שהם אינם חמושים. רבים טענו שנחקרו, הוכו באגרופים ובעיטות בזמן שהיו עדיין בעזה. לאחר מכן, לדבריהם, נדחסו יחד עם עצירים אחרים, כמעט עירומים, לתוך משאיות צבאיות שהובילו אותם לשדה תימן.
ממספרים קטנים של עצורים - לכליאה בהאנגרים
במהלך המלחמות הקודמות בעזה, בהן צוק איתן ב-2014, החזיק הבסיס הצבאי, לסירוגין, מספרים קטנים של עצורים עזתים. הבסיס נבחר למשימה זאת בשל קרבתו לרצועה, והוא מנוהל על-ידי המשטרה הצבאית, שמפקחת על מתקני הכליאה הצבאיים. באוקטובר החל צה"ל להשתמש באתר כדי לעצור אנשים שנתפסו בישראל במהלך טבח חמאס, ושיכן אותם בהאנגר טנקים ריק, לפי דברי מפקדי האתר.
עד לסוף חודש מאי, לדברי המפקדים, כלל הבסיס שלושה אתרי מעצר: ההאנגרים, שבהם שומרת המשטרה הצבאית על העצורים; אוהלים סמוכים, שבהם מטפלים הרופאים הצבאיים בעצורים; ומתקן חקירות בחלק נפרד של הבסיס, המאויש על-ידי קציני מודיעין מאמ"ן ושב"כ.
המסווגים במקום כ"לוחמים בלתי-חוקיים" לפי החקיקה הישראלית, כך נכתב, יכולים להיות מוחזקים עד 75 ימים ללא אישור שיפוטי, ו-90 ימים ללא גישה לעורך דין, שלא לדבר על משפט. בצה"ל אומרים שההסדרים הללו מותרים לפי אמנות ז'נבה, שמאפשרות כליאת אזרחים מסיבות ביטחוניות. המפקדים במקום אמרו כי חיובי לעכב את הגישה לעורכי דין, על מנת למנוע ממחבלי חמאס להעביר מסרים למנהיגיהם בעזה, שעלולים להזיק למאמץ המלחמתי של ישראל.
לאחר חקירה ראשונית בשדה תימן, עצורים שעדיין חשודים בקשרים צבאיים מועברים לרוב לאתר צבאי אחר או לכלא אזרחי. במערכת האזרחית הם אמורים להיות מואשמים רשמית.
"שאוויש" מחבר בין עצורים לאסירים
לפי התחקיר, העצורים בשדה תימן מוחזקים כאמור בהאנגרים פתוחים. אחד מהעצורים שתואר בכתבה טען שנאלץ, יחד עם מאות אחרים, לשבת אזוק על מחצלת עד 18 שעות ביממה. כל העצורים היו עם כיסויי עיניים, מלבד אחד - המוכר במילה הערבית "שאוויש", שפירושה סמל. השאוויש משמש כמחבר בין החיילים לאסירים, מחלק אוכל ומלווה אסירים אחרים לשירותים הניידים בפינת ההאנגר.
המפקדים במקום אמרו שהעצירים הורשו לקום כל שעתיים כדי להתמתח, לישון בערך בין השעות 22:00 ל-06:00, ולהתפלל בכל העת. במשך תקופה קצרה באוקטובר, לדבריהם, הורשו העצירים להוריד את כיסויי העיניים ולהסתובב חופשיות בתוך ההאנגרים. הסדר זה, לפי המפקדים, הסתיים לאחר שכמה עצורים התפרעו וניסו לפתוח את אזיקיהם.
בדומה לתחקיר ב-CNN, גם ב"טיימס" תוארו בפירוט מקרים של עבירות "קלות" של עצורים, שהובילו לאלימות מצד האסירים. ה"טיימס", עם זאת, הבהיר שלא נתקל באלימות במהלך הביקור בהאנגר, שם נראו כמה עצורים מתפללים בעוד שאחרים נבדקו על-ידי פרמדיקים, או הובאו על-ידי השאוויש לשטוף את הכיור בחלק האחורי של ההאנגר.
הטיפול הרפואי בשדה תימן, כך נכתב, כולל מיון ראשוני וניטור יומי במקום על-ידי פרמדיקים. מקרים חמורים יותר מטופלים בבית חולים שדה מאולתר, שבו החולים מכוסיי עיניים ואזוקים למיטותיהם, בהתאם להנחיות משרד הבריאות. ארבעה חובשים בבית החולים אמרו שאמצעים אלה נחוצים כדי למנוע התקפות על הצוות הרפואי. לדבריהם, לפחות שני אסירים ניסו לתקוף חובשים במהלך הטיפול בהם. אחרים טענו שבמקרים רבים האזיקים מקשים על טיפול נכון אנשים.
"חדר דיסקו" וחיתולים
אחד מהעצורים סיפר ל"טיימס" על מתחם נפרד שהעצורים כינו "חדר דיסקו" - כי שם, לדבריהם, הם נאלצו להאזין למוזיקה רועשת במיוחד שמנעה מהם לישון. אותו עצור ראה בכך סוג של עינוי, ואמר שהדבר כל כך מכאיב עד שדם התחיל לזלוג מתוך אוזנו. בצה"ל אמרו כי המוזיקה "לא גבוהה ולא מזיקה", ונועדה למנוע מהעצורים להתייעץ בקלות זה עם זה לפני החקירה. ל"טיימס" לא הוצג כל חלק ממתחם החקירות, כולל האזור בו הושמעה המוזיקה.
כשהוא לבוש רק בחיתול, בדומה למה שתואר בתחקיר של CNN, אמר אחד העצורים שהוא הובא לחדר נפרד כדי להיחקר. הוא טען כי החוקרים האשימו אותו בחברות בחמאס, והכו אותו כשהכחיש כל מעורבות לארגון הטרור. אחרים תיארו התעללויות שבוצעו בהם בזמן חקירות.
