צר לי, גברים מלאי רוח קרב, אבל הנשים בחזית המאבק על הצביון הדמוקרטי של מדינת ישראל הן האחיות לנשק האמיתיות באירוע. מה שמתחולל כאן בחודשים האחרונים הוא לא רק מאבק ב"שומרי הסף", אלא בעיקר ב"שומרות הסף". הנשים שנמצאות בפרונט – מנשיאת העליון אסתר חיות, דרך היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ועד מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים - לא רק נלחמות למלא את התפקיד הציבורי שלהן. הן נאבקות יום-יום בביטול, הסתה, עלבונות וקיתונות של מיזוגניה. שמות התואר והגנאי המוטחים בהן דרך קבע על ידי חברי הקואליציה לא היו מוטחים בגברים. לו הוטחו בהם, הם היו עוזבים את תפקידיהם מזמן.
בהרב מיארה ורוזנבוים עוברות התעמרות שוביניסטית בעבודה על בסיס יומי והן עדיין קמות כל בוקר מחדש לעמוד על המשמר. "חטאן" העיקרי, אליבא דחברי הקואליציה, הוא שהן שומרות על החוק, אבל הן אחראיות לדבר נוסף בלתי נסלח: הן נשים. ולא עלינו, נשים חזקות.
הנה סיפור קטן. הליך הפרטת רשות הדואר שעליו עמלים כבר כמה שנים חייב אישור ועדת השרים לענייני הפרטה. רוזנבוים, שבשלב זה כבר מבינה שהיא לא תוזמן לחריימה של שישי אצל השר דודי אמסלם, בלעה את רוקה ונכנסה לישיבה על מנת לקבל את האישור המיוחל ולצאת לדרך. סביב השולחן ישבו שרים, אנשי מקצוע המלווים את התהליך ונציגים ממזכירות הממשלה. רוזנבוים סיפרה אחר כך למקורביה כי נאלצה לחוות יחס קר ואפילו משפיל בישיבה, אך מכיוון שרצתה את האישור המיוחל להפרטה, שתקה. השר אמסלם מכחיש.
כמה גברים היו מוכנים לעבור השפלה פומבית שכזאת? רוזנבוים, ולא בפעם היחידה, בלעה את הרוק, אולי גם מחתה דמעה, והמשיכה. לאירוע הזה אפשר לצרף עלבונות תדירים אחרים שספגה - שקרנית, מניפולטיבית, מדברת על דברים שאינה מבינה בהם, חוצפנית ועוד. לאמסלם ולה לא הייתה היסטוריה משותפת. הוא בסך הכול פגש מנהלת רשות שמבצרת את עצמאותה וזה פשוט לא נוח לו. הוא רוצה לקדם מינויים, לפטר אנשים, לחלק רווחים על פי מפתח שלו, להצמיד נציגים מטעמו, אבל רוזנבוים בשלה, מסרבת. וזה מטריף אותו.
היא כאמור לא לבד. האישה הבולטת ביותר במאבק של החודשים האחרונים היא היועמ"שית בהרב-מיארה, שהוגדרה על ידי אותו אמסלם מעל בימת הכנסת כמסוכנת, ואחת ש"לא רואה כלום כי היא עושה פנים ורולים". למרבה הצער, אמסלם הוא רק קול אחד במקהלת המכפישים ומדביקי התארים שרודפים אותה. השבוע אמר שר המשפטים יריב לוין על סירובה העקרוני לייצגו בבג"ץ שזה "שיא של זלזול". ח"כ טלי גוטליב מרבה להכפיש אותה במילים "מי את בכלל", השרים שלמה קרעי ויואב קיש רומזים על הכוונה לפטרה ועוד ועוד.
צריכה להיות אישה מברזל, צודקת או לא צודקת, כדי לעבור את מה שהיועמ"שית חווה בעבודתה. כל מנהלת בדרג ביניים או עובדת זוטרה כבר הייתה מגישה תלונה על התעמרות בעבודה. אני יכולה רק לדמיין כיצד היה ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיב אם גורם מקצועי שעובד מול רעייתו שרה היה מגדיר אותה כמי שעסוקה ב"פנים ורולים". אפשר להתנגד לעמדתה של בהרב-מיארה ועדיין לגנות מיזוגניה כלפיה.
העמידה של האחיות לנשק - חיות, בהרב-מיארה ורוזנבוים - במבחן הציבורי הנוכחי, משרטטת את הגבולות עבור כולנו. או כפי שניסחה זאת המשוררת האפרו-אמריקנית מאיה אנג'לו: "בכל פעם שאישה עומדת על דעתה, גם אם אינה יודעת או אינה מכוונת לכך, היא עושה זאת עבור כל הנשים".
- שרון כידון היא עיתונאית ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il