בוקר אחד במרץ 2021, קיבלתי טלפון מקצין CIA לשעבר בשם ג'ון מגווייר. מגווייר היה פעם סוכן בכיר ב-CIA הוא היה האיש שממשל בוש קרא לו להתייצב למחרת 11 בספטמבר ולקחת פיקוד על צוות שיפעל בחשאי בעיראק. מאז פרישתו ב-2005, סיפק לי מגווייר מידע מהימן בשורה של נושאים, החל מהלבנת הון ועד הברחות נשק, והיה הכתובת לאמת מידע על פעילות פלילית במוקדי אקשן גאופוליטיים במקומות שונים בעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בשיחת הטלפון שקיימנו באותו יום, סיפר לי מגווייר סיפור מדהים על מיליארדר ואיש הון סיכון בשם מייקל גוגן, מהעיר וייטפיש שבמונטנה. הוא סיפר שבשנת 2013, הקים גוגן עם סוכן CIA. לשעבר אחר בשם מתיו מרשל, חברת אבטחה פרטית, שתיקרא בהמשך אמינטור. החברה הזו סימנה את תחילתו של שיתוף פעולה להקמת כוח שכיר חרב חסר עכבות שיעזור לתקן עוולות בעולם, כמו מאבק בקרטלי הסמים במקסיקו, בדאעש בסוריה, ובתנועות פוליטיות אנטי־אמריקניות באפריקה.
מרשל בתורו גייס את מגווייר, ובשנת 2015 ארז מגווייר את ביתו שבווירג'יניה ועבר להתגורר בווייטפיש. היו לו עדיין קשרים טובים ב-CIA ובעוד סוכנויות ששמן נהגה בקיצורים של שלוש אותיות, והרעיון היה למנף אותם כדי לסייע לחברת אמינטור להשיג חוזי ביטחון ומודיעין גדולים עם הממשלה. ברגע שהכסף הפדרלי יחל לזרום, החברה תוכל להיות שווה מאות מיליוני דולרים.
כאשר מגווייר התקשר אליי הוא היה עדיין במונטנה, אבל התוכנית שהביאה אותו לשם כבר התפרקה. גוגן נראה בהתחלה כמו מיליארדר שוחר טוב, המוכן להוציא את הונו למען אינטרסים אמריקניים של פנים וחוץ, אבל לפי מגווייר, מרשל גילה שגוגן הוא אדם מסוכן.
לדברי מגווייר, גוגן היה סוחר מין שהשתמש במטוס הפרטי שלו כדי להביא לווייטפיש נשים - לפעמים נשים צעירות מאוד – שהוחבאו שם בבתים סודיים. נטען שגוגן ניהל גיליון אקסל עם שמות של 5,000 נשים שעימן קיים יחסי מין. הוא בנה במרתף של מסעדה במרכז העיר שהייתה בבעלותו את מה שכינה "חדר הבום-בום", שם היה מקיים יחסי מין עם נשים צעירות. לפי מרשל, בין יתר מעשיו של גוגן הוא גם פיתה בייביסיטר בגיל תיכון, והכניס להיריון את חברתה הטובה של בתו המתבגרת. כמו כן, מרשל סיפר למגווייר שבליל הוללות קיצוני במיוחד, הוא הלעיט ילדה מקומית בת 17 באלכוהול וקוקאין ואז שילם לה 1,200 דולר תמורת סקס.
בפברואר 2021 הגישו מגווייר ומרשל תביעה אזרחית בסך 300 מיליון דולר נגד גוגן. מגווייר הסביר לי שהם נקבו בסכום הזה כי הוא היה שווה ערך לסכום שאמינטור הפסידה בחוזים עם ה־CIA. וסוכנויות אחרות, אחרי שגוגן כשל בקבלת סיווג האישור הביטחוני הגבוה שנדרש להתקשרויות כאלה. ההרפתקאות המיניות חסרות הרסן שלו הפכו אותו לפגיע לסחיטה מצד מעצמות זרות, ולכן לסיכון ביטחוני בעיני הממשלה.
כאשר דיבר על התוצאה הצפויה של תביעת 300 מיליון הדולר, קולו המחוספס של מגווייר שידר ביטחון רב. גוגן יזדרז להגיע להסדר, אמר; למרשל היו כל כך הרבה ראיות מזיקות נגדו, שגוגן לעולם לא יסתכן בהגעה להליך גילוי ראיות.
עד כמה היה בטוח שהטענות הפרועות הללו היו נכונות? מגווייר אמר לי שאם אני רוצה את הסיפור המלא, אני צריך להגיע למונטנה ולהיפגש עם מרשל, שיספר לי בעצמו על העבירות שבהן חשוד גוגן. ביוני 2021 הגעתי לראשונה בחיי לווייטפיש.
מילה על וייטפיש: זהו בדיוק סוג המקום שמיליארדר ירצה להסתתר בו. יופייה של העיירה משך אליה בשלושים השנים האחרונות זרם קבוע של עשירי קליפורניה, שהפכו את הרחוב הראשי המנומנם שלה לשורה של חנויות ומסעדות פאר. ביערות שסביב לה אפשר היה לבנות אחוזת ענק עם פרטיות מלאה, כפי שעשה גוגן. כמו כן, יחידת המשטרה במקום הייתה קטנה במיוחד.
ביתו של מגווייר בפאתי העיר היה מרווח ומסודר להפליא, אם כי רחוק מלהיות אחוזה. על הקיר התנוסס ראש של תאו מפוחלץ, ואקדח גלוק היה מונח בצורה בולטת על שידת המיטה. "אני לא מתכוון להקל עליו אם הוא ינסה משהו", אמר מגווייר, שטען כי גוגן יכול בקלות לשכור אופנוען בלאס וגאס, שיגיע לכאן ויחסל אותו.
בתוך זמן קצר הגיע גם מרשל לבקתה. הוא התנשא מעליי בגופו הגדול וקומתו הזקופה. גוגן שכר אותו לא רק כדי לנהל את אמינטור, אלא גם כדי לספק אבטחה אישית, ואפשר היה להבין מדוע.
מרשל וגוגן נפגשו לראשונה במלון-קזינו ווין בלאס וגאס ב-2013, במהלך תערוכת נשק ציד וקמפינג. כשישבו לכוס קפה, גילו שיש להם הרבה מה להציע זה לזה. גוגן עשה את עיקר הונו בקרן ההשקעות סקויה קפיטל, היושבת במנלו פארק שבקליפורניה, לאחר שהוא ושותפיו הימרו בגדול על חברה בשם גוגל כבר בשלביה המוקדמים. בשנים 1996–2016, לאחר שגוגן עזב את סקויה, הוא עזר להשיק עשרות חברות טכנולוגיה, עם שווי שוק מצטבר של למעלה מ־64 מיליארד דולר. הצלחותיו הרבות זיכו אותו כמה פעמים בכניסה לרשימת "מגע הזהב" השנתית של מגזין פורבס, שכללה את "משקיעי ההון-סיכון הטובים בעולם".
בשנים האחרונות פנה גוגן לפילנתרופיה – בדרך כלל עם נטייה הרפתקנית. במונטנה הוא הקים מיזם לחיפוש והצלה בשם Two Bear Air Rescue, שלפעמים היה מצטרף אליו בעצמו, ויוצא במסוק למשימות כמו איתור מטיילים אבודים או מטפסי הרים. תחנת חדשות מקומית כינתה אותו "באטמן האמיתי" של המדינה. הכינוי שלו ב־Wickr, אפליקציה של הודעות טקסט מוצפנות, היה Batman234.
גוגן ראה במרשל מישהו שיכול לקחת את מיזם ההצלה המקומי שלו ולתת לו ממדים גלובליים. למרשל היה ניסיון החיים הנכון: באותה פגישה במלון ווין סיפר מרשל על השנים שלו כחייל מארינס (חיל הנחתים האמריקני), על עבודתו ב-CIA, ועל התפקיד שמילא באבטחת משפחת קוך. הוא סיפר שבימים אלה הוא מתגורר במקסיקו ונלחם בקרטלים, שבתגובה הציבו פרס של 20 מיליון דולר על ראשו. הפעילויות שלו היו כל כך רגישות שאפילו משפחתו לא יודעת מה הוא עושה למחייתו.
השיחה ביניהם עברה עד מהרה לעסוק במשברים בעולם, וכיצד עם מספיק כוח וכסף הם יוכלו לפתור אותם. זו הייתה ההתחלה של חברת אמינטור, שגוגן תיאר מאוחר יותר שנועדה להיות גרסה של חברת בלאקווטר המפוקפקת, אבל כזו שתיקח רק חוזים "אתיים במובהק, בלתי שנויים במחלוקת ו'טובים' בעליל (מנקודת המבט של האדם הממוצע ברחוב)".
השניים החליפו מספרי טלפון והסכימו להיפגש שוב בהמשך היום ב"ספירמינט ריינו", מועדון שהתגאה שאצלו יש את החשפניות הלוהטות ביותר של לאס וגאס. גוגן היה לקוח קבוע שם. הכינוי שלו היה "ראש העיר של ספירמינט ריינו", אמר מרשל. כשהשניים נסעו ביחד למועדון במכוניתו של גוגן, אחד ממנהלי המקום חיכה להם בחזית וליווה אותם לשולחן ליד הבמה.
במועדון, מרשל בידר את גוגן עם סיפורים נוספים על מעלליו הבין-לאומיים. הוא הוציא לפועל משימה חשאית בסוריה במהלך הימים הראשונים של מלחמת עיראק, תחת פיקודו של קופר בלאק, סוכן CIA. פורש שבשעתו שימש כמתאם המאבק בטרור מטעם מחלקת המדינה האמריקנית. מרשל הוסיף וסיפר שהיחידה שלו נחשפה על ידי הצבא הסורי, ובעקבות זאת פרץ קרב כאוטי שבמהלכו נלכד מרשל. הוא עונה, אך לאחר שבוע בשבי הצליח להימלט ולחצות את הגבול לעיראק בעזרת נהג משאית סורי ידידותי, שהחביא אותו מתחת לערמה של לולי עופות.
אחרי שהעבירו כמה שעות בשתייה ופטפוטים, אמר גוגן למרשל שיש לו הצעה. "הוא נתן לי חבילת שטרות ואמר, 'יש כאן 5,000 דולר'", מספר מרשל. "'אני הולך לתת לך את הכסף, ואני רוצה שתבזבז אותו כאן במועדון; אני רוצה שתעשה חיים, אבל מה שיישאר בסוף הלילה, אני רוצה שתחזיר לי'". לאחר מכן נעלם גוגן בחדרים האחוריים של המועדון.
"אני נשאר לשבת במועדון הזה; ואתה צריך גם להדוף את כל החשפניות האלה, כי הן כאילו - בעצם משגעות אותך", מספר מרשל. גוגן חזר רק כשאור השמש החל להפציע. "הוא מחזיר אותי למלון שלי, ואני אומר לו, 'אה, היי, הינה הכסף'. הוא היה בהלם טוטלי מזה. הוא אומר לי, 'אני עושה את זה כל הזמן, ואף פעם לא היה מישהו שהחזיר לי כסף'". אחרי אותו לילה נוצר בין השניים חיבור, ושותפות עסקית.
הקמת הגרסה המוסרית של בלאקווטר זו משימה שדורשת זמן, אבל מרשל רצה לפעול כבר עכשיו. הוא פנה לגוגן עם תוכנית: תן לי כסף כדי לממן מבצעים חשאיים בסגנון ה-CIA, כמו לחסל מנהיג קרטל סמים מקסיקני או להתנקש בחיי מנהיגי ארגון המדינה האסלאמית בסוריה - ואני אשלח לך עדכונים בסוף כל מבצע ו"ספירת גופות" מהשטח. משימות כאלה לא רק יחסלו חבורה של מנוולים עולמיים, אמר מרשל לגוגן, אלא יבנו שם לאמינטור ויזכו אותה בעתיד בחוזים עם ה-CIA. גוגן מימן במצטבר חמש פעולות כאלה, בסכום כולל של יותר מ-2 מיליון דולר
למחרת טס מרשל בחזרה למקסיקו. שבוע לאחר מכן הוא שלח לגוגן דרך פדקס חבילה עם מחרוזת תפילה מוסלמית, ומכתב מצורף המתאר כיצד היה מעורב ב-2006 במבצע שחיסל את אבו מסעב אל-זרקאווי, מנהיג אל-קאעידה בעיראק. לאחר ששתי פצצות במשקל כולל של חצי טון הוטלו על מקום המחבוא המרוחק שלו, כתב מרשל, הוא ואנשי CIA נוספים נכנסו להריסות הבוערות, ושם גם מצא את המחרוזת: "אני נותן לך את המתנה ההיסטורית הזו כי אני לא רוצה שבחור כמוך יאבד אי פעם אמון במאבק של הטוב נגד הרע".
בהמשך, מרשל ישלח לגוגן תמונות מהצבות קודמות שלו ב-CIA באחת מהן, משנת 2003, רואים אותו בכפר בצפון עיראק, שם הוא והצוות שלו הוציאו לפועל פעולות חבלה. באחרת הוא נראה יושב במטוס C-130 שחונה בשדה תעופה באפגניסטן זמן קצר לאחר 11 בספטמבר.
בפברואר 2013 שבו השניים ונפגשו בווייטפיש, ושם סיכמו את התוכניות להקמת חברת אמינטור. מרשל יהיה המנכ"ל, יאבטח את גוגן ונכסיו, ובאופן כללי ישמש איש הביצוע שלו לכל משימה. התפקיד כלל משכורת של שש ספרות, מגורים בווייטפיש ורכב. גוגן הכניס גם חופשת "הכול כלול" על חוף הים, וכממתק אחרון, כיסוי עלות ניתוח הגדלת חזה לאשתו של מרשל.
בתוך זמן קצר העביר מרשל את משפחתו לווייטפיש. גוגן נהג להעביר את השבוע שלו בקליפורניה ואת סופי השבוע שלו במונטנה, שם הייתה לו אחוזה בשטח 7,000 מ"ר, עם שש מעליות, זירת קרבות UFC, בריכת שחייה מקורה, אולם למשחק כדור מחבט, ומטווח ירי תת-קרקעי. בזמן ששהה במונטנה היו שני הגברים בלתי נפרדים. "הייתי פוגש אותו בהאנגר ברגע שנחת", אמר מרשל. "ומשם עשינו בעצם הכול ביחד".
אמינטור החלה לצבור תאוצה, ומרשל יצא למסע גיוס. הוא הביא לחברה את פרנק גאלגר, חייל מארינס לשעבר שנתן שירותי אבטחה להנרי קיסינג'ר, ובפרשת בלאקווטר הואשם בהגנה על פול ברמר, הדיפלומט האמריקני שמונה לפקח על עיראק לאחר הפלישה. "זו הפריצה הגדולה שלנו", כתב מרשל לגאלגר. "אנחנו חייבים לנצל אותה כי הזדמנות כזו לא תחזור על עצמה".
גוגן ומרשל היו צריכים להחליט איזו חברה בדיוק הם בונים: האם היא תציע אימונים למאבטחים? האם תבצע משימות פרטיות בשירות הממשלה? הם פנו להתייעץ עם מרי בת' לונג, ידידה של מרשל שהייתה בעבר עוזרת שר ההגנה ועבדה שנים רבות ב-CIA, עד שנכנסה לעולם העסקי של שירותי מודיעין וביטחון לממשלות. לונג תאמר אחר כך בריאיון, שהגישה של השניים נשמעה לה מוכרת: גוגן לא היה המיליארדר הטכנולוגי הראשון שהקיף עצמו בגנרלים וסוכני מודיעין בניסיון לעשות מזה עסק. "אלה אנשים שכבשו את העולם", אמרה, אבל עדיין הרגישו שחסר להם "סמל סטטוס לגבריות". כדי לפצות, הם משחקים בקרבות וריגול. "זו נקמת החנונים", אמרה. "הכול בסוף חוזר לתסביך גודל הפין שלהם".
בשנת 2014 שלח גוגן למרשל כתבה חדשותית על בוקו חראם, ארגון הטרור הניגרי שהתפרסם בחטיפת תלמידות בית ספר. "זה סוג המצב שאשמח שאמינטור תוכל 'לתקן' בעתיד", כתב גוגן. "הינה חתיכת משימת באטמן בקנה מידה עולמי".
"חטיפת ילדים, רציחות וזנות בכפייה הפכו למגפה", השיב לו מרשל. "הבעיה כרגע היא שאין מימון למבצעים כי אף ממשלה לא מראה עמדה תקיפה מספיק בעניין. קח לדוגמה את המדינה שלנו, שמנוהלת על ידי פחדנים. לטרגדיה כזו צריך את באטמן".
"טוב, אז סיכמנו כרגע שזה סוג החרא שיהיה חלק מרכזי במשימות שלנו, 'כי... אני לא יכול לחשוב על משהו יותר חשוב לבזבז עליו את הכסף שלי', ענה גוגן. 'חכו, חכו, נבלות מזדיינים'".
הקמת הגרסה המוסרית של בלאקווטר זו משימה שדורשת זמן, אבל מרשל רצה לפעול כבר עכשיו. הוא פנה לגוגן עם תוכנית: תן לי כסף כדי לממן מבצעים חשאיים בסגנון ה-CIA, כמו לחסל מנהיג קרטל סמים מקסיקני או להתנקש בחיי מנהיגי ארגון המדינה האסלאמית בסוריה - ואני אשלח לך עדכונים בסוף כל מבצע ו"ספירת גופות" מהשטח. משימות כאלה לא רק יחסלו חבורה של מנוולים עולמיים, אמר מרשל לגוגן, אלא יבנו שם לאמינטור ויזכו אותה בעתיד בחוזים עם ה-CIA. גוגן מימן במצטבר חמש פעולות כאלה, בסכום כולל של יותר מ-2 מיליון דולר.
בסתיו 2013 אמר מרשל לגוגן שבמסגרת אחת ממשימות בסגנון ה-CIA שהוא מוציא לפועל, עליו לנסוע למקסיקו כדי לעזור להציל שלושה קציני DEA (המנהל האמריקני לאכיפת סמים) שנחטפו. כשחזר לווייטפיש, הוא שלח הודעה לגוגן שהמבצע הצליח. גוגן ענה, "לעזאזל אחי, הרגשתי כמו אימא דואגת. מדהים לקבל את ההודעה שלך. הצלחת לחזור מהנסיעה עם מה שהיית אמור להחזיר?" "כן", כתב מרשל בחזרה, "כל השלושה הוחזרו בשלום, וללא בעיות לטווח הארוך".
הדינמיקה הזו נמשכה במשך שנתיים: מרשל, הלוחם חסר הפחד, מדווח מהחזית; גוגן, יושב בווייטפיש עם אשתו ומשפחתו, קורא בלהיטות כל עדכון. מדי פעם גם גוגן היה שולח למרשל חדשות משלו. למשל, בהודעת טקסט ששלח כתב כיצד חגג עם "איזה נסיך גזיליונר מאיחוד האמירויות שהגיע עם פמליה של 30 נשים לוהטות [כך במקור] ומשרתים... קיצר, כמובן שעד 5 בבוקר כבר התחברתי עם חשפנית לוהטת בת 23".
מגווייר הצטרף לחברה בתחילת 2015. לאחר כניסתו, התוכנית העסקית של אמינטור עברה להתמקד בפעולות איסוף מודיעין ב"אזורים מחוץ לטווח" - מקומות שבהם ה-CIA לא היה פעיל. למגווייר היו קשרים פוליטיים טובים עם המפלגה הרפובליקנית. לאחר השבעתו של טראמפ, הוא נפגש עם מי שהיה ראש ה-CIA, מייק פומפאו, ועם האסטרטג הראשי של הבית הלבן סטיב באנון, כדי לדון בחוזים.
אבל לא חלף זמן רב עד שהתיאבון המיני של גוגן איים להרוס אותו ואת אמינטור גם יחד. במאי 2014 הוא הסכים לשלם 40 מיליון דולר בתשלומים שיתפרסו על פני שנתיים לאמבר בפטיסט, רקדנית לשעבר שפגש במועדון חשפנות בדאלאס, כחלק מהסדר שנועד לשמור על הקשר ביניהם בסוד. אבל לאחר שגוגן העביר לה תשלום ראשון בסך 10 מיליון דולר, בפטיסט דרשה ממנו לזרז את שאר התשלומים, והוא חזר בו מההסדר.
מעשיו של גוגן הותירו אחריהם שובל של תיעוד: דוחות המס המתוקנים שלו מראים שבין 2012 ל-2015 הוא העביר מיליוני דולרים ליותר משלושים נשים, חלקן נשים שעימן קיים מערכות יחסים במשך שנים וחלקן נשים שהכיר למין מזדמן, וחשף זאת באיחור בשל החוק המטיל מס על מתנות.
במרץ 2016, בפטיסט הגישה תביעה בסך 40 מיליון דולר נגד גוגן, בטענה שהוא שיתף פעולה עם סוחרי נשים שהביאו אותה מקנדה לארצות הברית כשהייתה בת 15. גוגן עצמו, לדבריה, התעלל בה במשך יותר מעשור. בתקרית אכזרית במיוחד, היא טענה שביצע בה מעשה סדום בחדר מלון בלונדון והשאיר אותה מדממת על הרצפה. קרן סקויה פיטרה את גוגן בתוך ימים מהגשת התביעה.
זמן לא רב לאחר מכן, בפטיסט קיבלה מייל מאישה צעירה מווייטפיש, שעל פי החשד גוגן שילם לה 1,200 דולר תמורת סקס כשהייתה בת 17. "קראתי את הכתבות שהתפרסמו על מייקל גוגן ואותה גברת", כתבה האישה. "משמח אותי לראות את ההאשמות האלה נגדו, כי זה אומר שהקארמה עושה את שלה, אחרי שהוא גזל ממני חלק ממני בזמן שהייתי נערה שמחפשת את הזהות שלה".
בפטיסט העבירה את המייל לשיין אריקסון במשטרת וייטפיש, אבל הוא לא דיווח עליו ומעולם לא זימן את הצעירה לריאיון. הסיבה הייתה ברורה, טען מרשל. גוגן ואריקסון התיידדו, סעדו ביחד באחוזה של המיליארדר ויצאו יחד למסע ציד בעלות של 15,000 דולר לאדם. מאוחר יותר, לאחר שהמדינה פתחה בחקירה נגד אריקסון על שקיבל את הטבת הטיול, הוא עבר לעבוד באחת העמותות שגוגן מממן.
הצעירה, שביקשה להישאר אנונימית, חתמה בהמשך על הצהרה בשבועה שבה הכחישה שיצרה קשר עם עורך הדין של בפטיסט, וטענה שחשבון המייל שלה נפרץ. היא כתבה שהיא קיימה יחסי מין בהסכמה עם גוגן, ואומנם צרכה אלכוהול באותו לילה, אבל זה לא פגע בשיקול דעתה. בשנת 2020 התביעה של בפטיסט נדחתה. עבור מרשל, זו הייתה דוגמה מובהקת לאופן שבו גוגן משתמש בכסף שלו, ולהשפעה שלו על המשטרה המקומית שמאפשרת לו לטשטש את פשעיו.
מרשל אמר שהחל להיות מוטרד ממה שגילה על התנהגותו של גוגן עם נשים כבר לאחר שעבר למונטנה, אבל המשיך "לשתף פעולה" כדי שיוכל להעריך את הסיכון שהבוס שלו מציב לאמינטור. הוא טען שרק מאוחר יותר נודע לו על החשד לסחר בנשים והנערות הקטינות. "השאלה היחידה שכולם שאלו אותי היא, 'למה פשוט לא ארזת את הדברים שלך והלכת?'", אמר במבט של חרטה, וניסה להסביר. "זה פשוט לא עובד ככה. העברתי לווייטפיש אפילו את בן הדוד שלי, אשתו ושני ילדיו".
"אתה מרגיש מחויב לאנשים. זה קוד התנהגות", הוסיף מגווייר. "אתה לא עוזב הכול רק בגלל שהבחור הוא חתיכת חרא".
מעשיו של גוגן הותירו אחריהם שובל של תיעוד: דוחות המס המתוקנים שלו מראים שבין 2012 ל-2015 הוא העביר מיליוני דולרים ליותר משלושים נשים, חלקן נשים שעימן קיים מערכות יחסים במשך שנים וחלקן נשים שהכיר למין מזדמן, וחשף זאת באיחור בשל החוק המטיל מס על מתנות. התשלומים בוצעו במזומן או נותבו דרך מה שנראה כחברות קש שהנשים הקימו, עם שמות כמו NT Cookies, Liquid Kisses Magazine, Laugh Out Loud או Bizdrive Asset Management. מרשל אמר שגוגן שילם לנשים תמורת המין וכדי להבטיח את שתיקתן בהמשך.
לדברי מרשל, היו נשים שלא הצליחו להתמודד עם היחס הקר שלו. כהוכחה השמיע לי הודעות קוליות שגוגן העביר לו והוא שמר במחשב הנייד שלו. את ההודעות השאירה לגוגן רקדנית ממועדון "ספירמינט ריינו", והן היו מצמררות. "אני רוצה את החיים שלי בחזרה - אתה מבין את זה?" נשמע קול של אישה צורח באחת מהן. "אני רוצה את המוח שלי, את העבר שלי, את ההווה והעתיד שלי כמו שהיו לפני שפגשתי אותך, בן זונה".
בהודעה קולית נוספת האישה נשמעת אומרת לגוגן שהיא חושבת להתאבד. כדי לתת תוקף לדבריה, היא ירתה באקדח פעמיים. "אני אפילו לא יכולה לצחוק חזק כי הלב שלי כואב", אמרה. "זה לא מצחיק. אני לא מחייכת או צוחקת כשאני משאירה לך הודעה. אני בוכה, מייק; אני מתמוטטת על הרצפה".
במייל ששלח למרשל, גוגן תיאר את האישה הזו במילים "החתיכה הלוהטת שמטורפת על כל הראש". "האיומים שלה מתחילים להיות הרבה יותר ממוקדים בלהרוג אותי", כתב. "כשמטורפת מתחילה לאיים בצורה כזו מפורשת וישירה, זו לא סיבה מספיק טובה לאשפז אותה בכוח בבית חולים לחולי נפש?"
מרשל השמיע לי עוד כמה הודעות קוליות של האישה. דממה השתררה בחדר. מרשל אמר שהתביעה נגד גוגן היא האיום היחיד שנותר עליו. "אם אני לא אצליח לעצור אותו, אני לא חושב שיהיה מישהו שיצליח".
בהתחלה סירב גוגן להתראיין לכתבה. אבל כחודש לאחר ששוחחתי לראשונה עם מרשל, הוא הסכים לפגוש אותי לריאיון בווייטפיש, במשרדים של חברת ההשקעות החדשה שלו, Two Bear Capital. כשהוא נכנס באיחור לחדר הישיבות בקומה השנייה שם חיכיתי, נוכחתי בהסבר אפשרי לעיכוב: גוגן רצה זמן להתכונן. הבטתי בו בזמן שפרק מזוודה קטנה ותיק גב עמוסים בקלסרים, ופרס אותם לאורך השולחן.
לגוגן יש שיניים לבנות מושלמות כמו בפרסומת, אבל החיוך שלו לא הצליח להסוות את העצבנות שלו: בזמן שדיברנו, רגל אחת שלו התנועעה ללא הרף, ותכופות הוא זינק מכיסאו והקיף את השולחן עד שמצא קלסר עם מסמך שרצה לחלוק.
הוא פתח בלהסביר לי כיצד בנה את הונו. הוא נולד ב-1964, וגדל בעיר בדפורד הסמוכה לבוסטון שבמסצ'וסטס. גוגן היה החמישי מתוך שישה ילדים. הוריו "היו נשואים יותר משישים שנה, והיו האהבה הראשונה זה של זו", אמר. אביו התקבל לעבודה כמנהל חשבונות בחברת "סקסטון קאן" ופילס את דרכו במעלה הסולם, עד בסופו של דבר מונה לנשיא החברה לאחר שמייסד החברה נפטר.
גוגן התלוצץ שהוא צפה ביותר מדי סרטים מצוירים כילד, מה שיצר אצלו תסביך של גיבור-על ויחס מעוות לנשים. "אם אני רואה עלמות במצוקה," הוא אמר, "אני רוצה להיות הבחור הזה שרוכב על הסוס" כדי להציל אותן.
לאחר שסיים את לימודיו בקורנל, עבודתו הראשונה של גוגן הייתה בחברת DEC (Digital Equipment Corporation), חלוצת יצרנית המחשבים, שם הרוויח 29,500 דולר בשנה. "אני זוכר שרשמתי כל הפקדה ומשיכה בפנקס הוצאות קטן", אמר. ב-1991, עדיין באותה חברה, הוא השלים תואר שני בהנדסת חשמל. חמש שנים מאוחר יותר הוא הצטרף לקרן ההשקעות סקויה, לאחר שעבד תקופה מסוימת בחברת הזנק שמומנה על ידי סקויה. הוא היה בן ארבעים כשההנפקה של גוגל הפכה אותו לעשיר בצורה בלתי נתפסת.
אחרי שבפטיסט יצאה החוצה עם הסיפור שלה, נראה היה שהקריירה של גוגן מחוסלת, אבל הוא שיקם את התדמית שלו במונטנה. לשכת המסחר שם זיכתה אותו פעמיים בתואר איש השנה, והוא זכה לשבחים על פעילות הצדקה שלו. בווייטפיש הוא פעל לשימור שבילי הליכה, הקים בית תמחוי, ותרם לעמותה שלימדה נערות צעירות תכנות מחשבים. בשנת 2017, הוא ואשתו הרביעית, ג'יימי, היו בהופעה של ג'ייסון אלדין בסטריפ של לאס וגאס, כאשר גבר חמוש פתח באש מהקומה ה-32 של מלון מנדליי ביי, הרג 60 בני אדם ופצע מאות נוספים. במקום לברוח מהמקום, בני הזוג נשארו שם כדי לטפל בקורבנות.
כשהגענו להאשמות של מרשל נגדו, גוגן פתח בהכחשה נמרצת של סיפור גיליון האקסל עם שמות של 5,000 פרטנריות למין. "תוריד שני אפסים ואולי תהיה קרוב", הוא אמר. הדבר היחיד שהוא היה אשם בו היה ברומנים מחוץ לנישואים. "אם אתה רוצה לצלוב אותי על זה, קדימה", אמר. "לא מגיע לי פרס על התנהגות מוסרית".
הוא אמר שאין שום דבר לא ראוי במתנות הכספיות שנתן לנשים. "כלומר, אלוהים, זה אפילו נשמע מגעיל, 'תשלומים'. האם עזרתי לנשים שיצאתי איתן? לעזאזל כן. האם הייתי עושה את זה שוב? בהחלט". עושרו הרב אפשר לו לתרום סכומים גדולים שיכולים לשנות את מהלך חייו של אדם, וזה "תחושת ההיי הכי גדולה שיש".
לדבריו, מרשל גם תיאר לא נכון את "חדר הבום-בום". בשנת 2012, גוגן סידר שחבר שלו ישפץ לו מסעדה שרכש בווייטפיש, ונקראה "קייסי'ס". חלק מהשיפוץ כלל בניית מרתף שהוא התכוון להשתמש בו כחדר המתנה ללהקות שיוזמנו לנגן במקום. יום אחד, לאחר שהבנייה כבר החלה, גוגן בא להעיף מבט והגיע למסקנה שהמקום דומה למועדון חשפנות. "פשוט גלגלתי עיניים", הוא אמר. אחרי שהמסעדה נפתחה מחדש, "אף פעם לעזאזל לא ירדתי לשם".
על פרשת הצעירה האנונימית אמר בהעוויית פנים שהייתה "הדבר הכי מביך" שעשה אי פעם. "אני לא באמת עושה סטוצים של לילה אחד", אמר. "היו לי הרבה חברות... אבל כולן היו מערכות יחסים ארוכות". הצעירה האנונימית הייתה המקרה החריג, אבל הגרסה של מרשל שקרית. הם נפגשו וקיימו יחסי מין בהסכמה. האישה לא הייתה בת 17 אלא "בגירה לחלוטין" (מאוחר יותר כתב שהיא הייתה "בוגרת קולג' כשפגשתי אותה") והוא העביר לי עותקים של הודעות טקסט ידידותיות ביניהם, שהראו שהם דיברו על האפשרות להיפגש שוב.
גוגן הופתע בעליל כשנשאל על הרקדנית במועדון ה"ספירמינט ריינו" שהשאירה לו הודעות איומים בתא הקולי שלו. היא הייתה "בלונדינית יפה, מהממת" שהוא פגש במועדון בסביבות שנת 2009. היא בנתה אתר אינטרנט המציע עצות זוגיות, וגוגן אמר לה לשלוח לו את הקישור. "בהמשך, כשהסתכלתי באתר, חשבתי כאילו, וואו, זה לא הכי טוב. אני חושב שנתתי לה משוב קטן. זה כל מה שהיה".
כשנתיים לאחר מכן הוא שב ונתקל בה. הם החליפו מספרי טלפון וסיכמו להיפגש לארוחת צהריים למוחרת, אבל הוא "נפנף אותה". קפיצה לשנת 2014 - האישה מתחילה להשאיר לו מאות הודעות מפחידות. הוא זוכר שאמר לה "אני מצטער אבל אני חושב שאת סובלת ממחלה", וגם "אני באמת מציע לך לראות מישהו, ומה שזה לא יהיה, שתנסי לטפל בזה". לבסוף היא הפסיקה להתקשר. "אין סיפור", הוא אמר, "חוץ מזה שזה סיפור ממש עצוב".
במהלך החודשים שלאחר מכן גוגן ואני שוחחנו עוד מספר רב של פעמים. ציפיתי שהוא יסרב לענות על השאלות שלי לגבי ההאשמות הקשות נגדו, אבל הוא התעקש להדוף בקפדנות כל אחת ואחת מהן.
חלק מניסיונותיו להגן על עצמו מתחו לקצה את אמינותו. גוגן התעקש שהוא לא היה מעורב במפגשים מיניים של לילה אחד, אבל היו בידיי עותקים מהודעות הטקסט שלו עם מרשל, שבהן הוא נהג להתפאר בקשרים מזדמנים עם נשים שפגש במועדוני חשפנות. הוא גם טעה לגבי פרטים מרכזיים בתיק הצעירה האנונימית. הצעירה לא הייתה בוגרת קולג' כשהיא וגוגן נפגשו; היא הייתה בת 19 שאך סיימה תיכון. האם הייתה זו טעות תמימה או שקר מכוון?
דיווחי המשטרה על תקרית הצעירה האנונימית ציירו תמונה רחוקה מלהיות יפה. אחד מחבריו של גוגן הזמין את הצעירה לרקוד בדירה של המיליארדר בעיר. כשהגיעה לשם, כך אמרה למשטרה, היא שתתה עד שהייתה "ממש ממש שיכורה, כי הם רק הכינו משקאות כל הזמן". היא אמרה שהחבר לחץ עליה לקיים יחסי מין עם גוגן ואמר לה שהוא ישלם לה. "בסופו של דבר פשוט, כאילו, שכבתי איתו, כי הייתי פשוט, אני לא יודעת, נאיבית וטיפשה". כשהיא התעוררה למחרת בבוקר, גוגן נעלם, אבל הוא השאיר לה 1,200 דולר.
אבל המקרה של הצעירה האנונימית גם סיפק לי כמה מהרמזים הראשונים שרבות מההאשמות של מרשל היו חסרות בסיס. הצעירה עצמה אמרה לי ש"נמאס לה מאנשים שגורמים לזה להיראות כמו משהו שהוא לא, ומתנהגים כאילו אני סוג של קורבן. הקורבנות היחידים כאן הם מייק ומשפחתו המסכנה". היחסים ביניהם, לדבריה, היו בהסכמה מלאה.
חלקים אחרים בסיפור של גוגן דווקא התבררו כנכונים. ראיות שהוגשו במהלך התביעה האזרחית של בפטיסט הוכיחו שטענתה לסחר בבני אדם הייתה מומצאת. התברר שבמשך כמה מהשנים שבמהלכן בפטיסט שהתה לטענתה בארה"ב תחת שליטת הסוחרים, היא התגוררה למעשה בקנדה עם חבר – כלפיו היו לה תביעות כספיות על רקע הטענה שהיא ידועה בציבור שלו. הראיות לא תמכו בכך, אבל החבר הסכים לפתור את הסכסוך בכך ששילם לה 250,000 דולר.
שנים של חילופי הודעות טקסט ומיילים בין גוגן לבפטיסט העלו כי מערכת היחסים ביניהם הייתה בהסכמה. בית המשפט גם מצא שהיא שינתה רשומות רפואיות בנוגע למחלת מין שלטענתה נדבקה בה מגוגן. לא נמצא בסיס לתמיכה בטענות התביעה האזרחית על מעורבותו של גוגן בסחר במין. בתביעה נגדית שהגיש גוגן, בפטיסט נמצאה בסופו של דבר אשמה בהוצאת לשון הרע ובסחיטה.
ראיונות עם עדים נוספים ועם הקורבנות לכאורה של גוגן סתרו גם הם די מהר את טענותיו של מרשל. החברה של הבת, שלכאורה נכנסה להיריון מגוגן כשהייתה נערה, הכחישה בתוקף את הסיפור. לא נמצאה כל עדות לבייביסיטר בגיל תיכון שגוגן פיתה. ומלבד מרשל, שהציע סיפורים צבעוניים וסותרים, אף מרואיין לא ציין שגוגן נכח ב"חדר הבום-בום".
גוגן טען שיהיו אשר יהיו הקצוות הרופפים שאצליח לחבר ביחד כדי לטוות סיפורים על התנהגותו, עדיין מרשל הוא האיש שעליי להתמקד בו: "ברור לי מאוד - ולכל מי שעוקב אחר הראיות - שהכול מוביל בחזרה למרשל. ברור שהוא תזמר קמפיין שלם של השמדת המוניטין שלי כדי להסיח את הדעת מפשעיו".
החקירה שתיערך תגלה שמרשל שיקר לגבי כמעט כל דבר בקורות החיים שלו: הוא היה בוגר לימודי תעודה, לא תואר ראשון, מאוניברסיטת דרום אינדיאנה. הוא לא זכה במלגה לשחק כדורגל ואפילו לא שיחק בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה.גם הסיפורים של מרשל על שירותו הצבאי התגלו כשקריים
לדברי גוגן, לתביעה של מרשל אין שום קשר לרצון לעצור סוחרי מין או לטענה לגבי חוסר היכולת של גוגן לקבל סיווג ביטחוני. מרשל פועל לשם נקמה. ב-2018, גוגן כבר השקיע 10 מיליון דולר באמינטור, אבל החברה הרוויחה רק חלק קטן מהסכום בחזרה, בעיקר דרך עבודות ייעוץ עבור תורמים רפובליקנים גדולים כמו אליוט ברוידי. מרשל, אמר גוגן, לא פסק מלהבטיח שעסקאות ממשלתיות שמנות נמצאות ממש מעבר לפינה, אבל החוזים מעולם לא התממשו. "מבחינתי הגעתי למסקנה שאל"ף, אני לא רוצה להמשיך... לבנות משהו שאני כבר לא יודע מה קורה בו, ובי"ת, אני פשוט רוצה לעצור את הכול ולצאת מכל העסק הזה".
במאי 2018, מרשל כתב לגוגן והתלונן כי "הדברים הגיעו למצב שאתה כבר לא מתקשר איתי בכלל" ו"אני לא יכול להמשיך להתחנן בפניך למימון כל שבועיים". ביוני השיב גוגן, "אני יודע שניתקתי קשר בחודש האחרון ואני מתנצל על כך". אבל הוא גם הבהיר שהוא כבר לא מאמין למרשל כשאמר שחוזים חדשים לאמינטור אוטוטו עומדים להיחתם. מרשל ענה לו בנימה מרירה, "סומנתי כעת כאויב של מייק גוגן". אף שגוגן פירק את אמינטור רשמית רק בספטמבר, הוא העביר את התשלום האחרון שלו לחברה ב-5 ביולי 2018, ובשלב זה הוא כבר הפסיק להשיב למיילים של מרשל.
חודש לאחר מכן, גוגן נסע לאלבקרקי כדי להיפגש עם ניק מקינלי, איש CIA. פורש שהקים עמותה בשם DeliverFund, הפועלת לעצירת רשתות של סחר במין. גוגן יהפוך לאחד התורמים הגדולים ביותר של העמותה, אבל באותה פגישה ראשונה הוא התלוצץ עם מקינלי ועם עמית נוסף שהיה שם, שהוא חושש מלהשקיע בסוכנים לשעבר לאור כישלונו עם אמינטור. "אמרתי להם שאני לא מאשים אותם, אבל שהחוויה הראשונה שלי עם בחור מהרקע שלהם לא הייתה טובה", משחזר גוגן.
"אתה לא מתכוון במקרה למאט מרשל, נכון?" שאל מקינלי.
ואז מקינלי סיפר לגוגן על העדויות שחשף אוון האפר, שהיה קצין CIA לשעבר ואיש היחידה המובחרת "הכומתות הירוקות" בצבא ארה"ב, שהקים את חברת הקפה "בלאק רייפל קופי". האפר גייס בזמנו את מרשל כיועץ, אבל הם הסתכסכו לאחר שהאפר החל להטיל ספק בסיפורים שסיפר מרשל על עברו. למשל, הטענה של מרשל שהוא היה קצין ה-CIA הראשון שהוחדר לאפגניסטן לאחר הפיגוע בתאומים, נראתה להאפר מופרכת. "זה לא עובד כמו הצגה של אדם אחד בסגנון סרטי ג'ייסון בורן", אומר האפר. נוסף על כך מרשל לא דיבר מילה בשפת הפשטו או הדארי המקומיות. "יצאתי מהארוחה איתו במחשבה, אלוהים אדירים, הבחור הזה מלא אוויר וכולם מסביבי מאמינים שהוא אמיתי".
האפר יצר קשר עם קציני CIA וחיילי מארינס לשעבר. אף אחד מהם לא שמע על מרשל. הוא ערך בדיקת רקע, והיא העלתה שמרשל מסובך בחובות זה שנים והכריז על פשיטת רגל ב-2003. מבחינה כלכלית הוא היה "תאונת רכבת", אמר האפר.
כשהאפר התעמת עם מרשל בנוגע לממצאים שלו, מרשל הגיב בהתקף זעם מזויף. הוא איים על האפר שהוא "לא יודע עם מי יש לו עסק" וש"יגיע היום שהוא יהיה הבעלים של 'בלאק רייפל קופי'". דבר אחד שהוא לא עשה זה להציג הוכחות על אמיתות עברו.
השיחה עם מקינלי שכנעה את גוגן לעשות בדיקה נוספת לעובדו לשעבר. לא לקח לו הרבה זמן להבין שמרשל רימה אותו. בסתיו 2018 הוא אסף ביחד מאות מיילים, הודעות טקסט ותמונות שקיבל ממרשל, ושלח אותם ל-FBI.
החקירה שתיערך תגלה שמרשל שיקר לגבי כמעט כל דבר בקורות החיים שלו: הוא היה בוגר לימודי תעודה, לא תואר ראשון, מאוניברסיטת דרום אינדיאנה. הוא לא זכה במלגה לשחק כדורגל ואפילו לא שיחק בקבוצת הכדורגל של האוניברסיטה.
גם הסיפורים של מרשל על שירותו הצבאי התגלו כשקריים. בין היתר הוא טען בגאווה בפני גוגן שהוא היה חייל מארינס. אף שגוגן לא ידע זאת, הסיפור הזה הופרך על ידי משטרת אינדיאנה לפני יותר משני עשורים, כשעוד היה בשירות .
הדפוס שעלה היה שהשקרים של מרשל היו מתחילים להתגלות בכל פעם שהיה נסחף ומגזים בהם. הוא לא הסתפק בלספר שהיה חייל מארינס - הוא זכה בעיטור כוכב הכסף על גבורה בשדה הקרב במהלך מלחמת המפרץ! אחד מעמיתיו, חייל מארינס לשעבר, הריח משהו לא תקין: פעולות הלחימה של ארה"ב במלחמה ההיא נמשכו ימים ספורים בלבד; מעט מאוד עיטורי כוכבי כסף הוענקו.
חקירה של משטרת המדינה העלתה בסופו של דבר כי מרשל מעולם לא הוצב מעבר לים. כשחזר לאינדיאנה לאחר מחנה האימונים, הוא שירת כחייל מילואים והיה אחראי לאימוני חי"ר למתגייסים חדשים בסופי שבוע, אך לאחר זמן קצר הוא שוחרר משירות על רקע התנהגות לא נאותה, שכן החמיץ יותר מדי משמרות.
ביוני 1999 התפטר מרשל מהמשטרה כדי להימנע מפיטורים . "אין ראיות לאף עיטור אישי שקיבל, שלא לדבר על עיטור גבורה, וגם אין ראיות שהוא שירת במערכה קרבית כלשהי", נכתב בסיכום התיק נגדו ב־3 במאי 1999. "הוא מעולם לא היה שום דבר מלבד רובאי בסיסי, ומעולם לא היה חייל מארינס".
ה-FBI גילה שמרשל זייף גם את ההיסטוריה שלו ב-CIA, ואומנם בשיחות בינינו, מרשל לא יכול היה לנקוב באף שם של מישהו ששירת איתו מעבר לים בזמן שהיה ב-CIA, למעט אדם בשם ג'וני ספאן, שלמרבה הנוחות עבור מרשל, נהרג באפגניסטן בנובמבר 2001. קופר בלאק, מי שהיה כביכול הבוס של מרשל ב-CIA, הכחיש שהוא מכיר אותו.
מרשל אכן היה בעיראק – אך לא כסוכן CIA אלא כשכיר חרב עבור חברת בלאקווטר. מורגן לרט, מיוצאי בלאקווטר, זיהה שתיים מהתמונות שמרשל הראה לגוגן מימיו לכאורה ב-CIA. התמונה מהכפר בצפון עיראק צולמה ב-2004, כאשר מרשל ולרט עבדו בבלאקווטר, ולא בשנה שלפני כן, בזמן שמרשל פעל לכאורה בשירות הCIA. התמונה של מרשל על ה־C-130 באפגניסטן לא צולמה ב-2001 אלא ב-2004.
גם לרט נפל בשקריו של מרשל. כשהם נפגשו לראשונה במטווח ירי במתקן אימונים של בלאקווטר בצפון קרוליינה, מרשל הציג את עצמו כחייל מארינס לשעבר. ללרט לא הייתה כל סיבה לפקפק בו. "לעזאזל, אפילו הכרתי אותו לחבר שלי שהיה לוחם מארינס, ומרשל לא הדליק אצלו אף נורה אדומה", אמר לרט. "חשבתי שהבחור אמין".
לפי רישומי בית המשפט, בסתיו 2018 החל מרשל לחפש באינטרנט מונחים כמו "עונש על עיטור גבורה גנוב", "פשע גנבת עיטור גבורה" ו"חוק עיטור גבורה גנוב 2017". בזמן הזה הוא גם שלח הודעה למרי בת' לונג, ושאל אם היא יכולה לעזור לו לגלות מידע מכפיש על גוגן. הוא הוסיף שיש לו עורך דין "תותח", אבל כזה ש"נאלץ לשמור על קווים מסוימים". ייתכן שהם יצטרכו "לטשטש קצת את הקווים האלה כדי להשיג תוצאות מהירות ויעילות", כתב מרשל. נראה שאחת האסטרטגיות שמרשל חשב עליהן הייתה לגייס עיתונאי אמין (כנראה עבדכם הנאמן) שיחזור להשמיע את הטענות מהתביעה האזרחית נגד גוגן (בחודשים שלאחר מכן, הניו יורק פוסט והדיילי מייל אכן פרסמו כתבות על הפשעים לכאורה של גוגן).
7 צפייה בגלריה
מרשל מכר לגוגן סיפור שקרי לגמרי על היותו סוכן CIA ולוחם דגול בצבא
(צילום: shutterstock)
ביולי 2020 הגישו הרשויות הפדרליות נגד מרשל כתב אישום שכלל עשרה סעיפים של הונאה, הלבנת הון והעלמת מס. המדינה טענה שהמשימות הבין-לאומיות החשאיות שהתיימר לבצע היו זיוף. כך למשל, לצורך מבצע לחיסול מנהיגי דאעש, אמר מרשל לגוגן שהוא יצטרך לשכור 15 קבלנים פרטיים, וכי ה-CIA יספק מסוקים ומזל"טים חמושים כתמיכה. גוגן העביר למרשל 750,000 דולר. ה-FBI והתובעים אמרו שלא היו משימות כאלה, וכי מרשל כלל לא יצא מהמדינה. בזמן שהוא היה אמור להיות בסוריה, מחסל מחבלים, הוא נסע למיאמי עם חברתו וקנה תכשיטים ומתנות אחרות לעצמו ולחברים.
גם הסיפור של מרשל על הלילה הראשון שלו עם גוגן במועדון ספירמינט ריינו, כשבזבז רק חלק קטן מה-5,000 דולר שקיבל והדף מעליו את החשפניות - התגלה כתיאור לא מהימן. "עכשיו זה רשמי", הוא כתב לגוגן בהודעת טקסט משעה 2:44 לפנות בוקר. "הון הבזבוזים שלך נגמר. תשיג לך קצת מנוחה או פוסי, מקווה שפוסי".
דומה היה שגוגן עדיין המום מממדי ההונאה של מרשל. "בתור משקיע שאמור לעשות את ההחלטות הנכונות על בחירת יזמים וחברות וכל השאר, החלק הכי מביך הוא לגלות שהיי, הפילו אותך בפח", אמר. לדבריו, מרשל פשוט סחף אותו במיומנות עם סיפורי המלחמה שלו, כבר בפגישה במועדון ספירמינט ריינו. "אני מעריץ גבורה. אני מעריץ אנשים מהסוג הזה", אמר גוגן. "זה מה שאני זוכר מאותו לילה, את הסיפורים המדהימים שלו".
משפטו של מרשל בתיק ההונאה היה אמור להתחיל בנובמבר 2021. הוא נשבע להילחם על חפותו בבית המשפט שכן הוא חף מכל האישומים נגדו, אבל ימים אחדים לפני תחילת משפטו הוא חתם על עסקת טיעון עם התובעים. בחודש מרץ גזר עליו השופט דונלד מולוי מבית המשפט המחוזי בארה"ב במיזולה שש שנות מאסר בכלא פדרלי, וחייב אותו לשלם פיצויים בסך 3.2 מיליון דולר. חודשיים לאחר מכן, דחה השופט מולוי את התביעה האזרחית של מרשל, ואמר ש"שטף הטענות העובדתיות המאשימות" שלו חסר כל הוכחה, וכי התלונה שלו הייתה ברורה כמו "השלמת פזל בן 10,000 חלקים של דוב קוטב בסופת שלג".
מרשל ואני התכתבנו במייל לאחר שנשלח לבית הכלא הפדרלי במריון שבאילינוי. בכל פעם שכתב לי, הוא התעקש על חפותו. עורכי הדין שלו היו אשמים בטיפול שגוי בתיק שלו, אמר. גוגן והתובעים הטעו אותו כדי שיחתום על העסקה.
לאחר גזר הדין של מרשל, נפגשתי שוב עם מגווייר, שהיה מריר ועצבני. הוא הבין את היקף השקרים של מרשל רק בדיון על גזר הדין, כאשר בהנחיית השופט, מרשל הודה שהוא אשם בהונאת גוגן בסיפורים על משימות חשאיות. "אני זקן מכדי להיות מרוגז כך", אמר מגווייר. הוא היה בטוח שפגש את מרשל בעיראק שלאחר הפלישה, אבל היו לו כ־700 איש תחת פיקודו, והיה קשה להבדיל בין סוכני ה-CIA לבין הסוכנים שהועסקו בקבלנות. לדבריו ברור לו שהוא ושאר עובד אמינטור הם רק "נזק נלווה" בסיפור ההונאה של מרשל. "יש כאן שני טיפשים שנכנסו לקרב תרנגולים ביניהם, כשלאחד מהם יש יותר כסף", היה התיאור התמציתי שנתן למאבק המשפטי בין גוגן לבין מי שהיה פעם חבר שלו.
מכל התסבוכת הזו, עולה דיוקן של גוגן הדומה יותר לאדם שחייו נשלטו - ויש שיאמרו נהרסו – על ידי הרומנים שניהל, ופחות לדמות נבל העל שמרשל עשה ממנו. אבל גוגן היה גם רחוק מלהיות באטמן. לכל אורך הראיונות שלנו, גם כאשר נצמד לאמירת האמת, הוא מעולם לא סטה מהנרטיב שלפיו הוא חי חיי משפחה שגרתיים לחלוטין, ממש אב השנה. נכון, אב השנה עם כוכבית - בכל זאת, נשוי ארבע פעמים - אבל עדיין, איש משפחה. כך לדבריו.
לכאורה גוגן יצא כמעט ללא פגע מפרשת מרשל. חברת ההון-סיכון שלו מצליחה, ובשנה שעברה הוא אפילו עשה עסקה עם שותפיו הוותיקים בסקויה. במאי ילדה אשתו את תינוקם. אבל התביעות המשפטיות נגדו והתנהלותו חסרת הדיסקרטיות הותירו את חותמם בווייטפיש.
במהלך הנסיעה האחרונה שלי לעיירה בקיץ שעבר, עברתי דרך מקבץ קטן של ברים ופתחתי בשיחות עם לקוחות ועובדים. כשסיפרתי לאדם אחד על כוס בירה ששמעתי על גוגן דברים טובים ורעים גם יחד, הוא צחק ושאל, "איזה דברים טובים בדיוק שמעת עליו?" אף אחד לא דיבר לפרוטוקול, אבל ההערות שלהם התרכזו בעיקר בהתנהלות שלו עם נשים.
נזכרתי בהודעת טקסט מגוגן ששלח לי עורך דין שהיה מעורב בסכסוך המשפטי של גוגן עם בפטיסט. היא הייתה ממאי 2014. גוגן כתב בה למרשל: "זאת הבחורה המטומטמת ההיא ששילמתי לה עכשיו מלנתלפים דולר כדי שתסתלק, אחרי זיון אחד אחרון של שלום ולא להתראות". הוא צירף להודעה תמונה של בפטיסט בביקיני.
בכל אינטראקציה, נראה היה שלעושר העצום של גוגן יש כוח משיכה משלו, תוצר לוואי של חברה שבה מעט אנשים מחזיקים בכמות מגונה של כסף, כשמנגד מספר הולך וגדל של אנשים נאבק כדי לשרוד. בסביבה כזו, כאשר פוגשים מיליארדר יהיו רבים שיראו רק הזדמנות להרוויח כסף. ואילו המיליארדר מצידו מתחיל להאמין שמספיק כסף יכול לגרום לכל בעיה להיעלם. בסופו של יום, האם אפשר לומר שאחד הצדדים טועה?
