בניו דלהי בירת הודו נכנסה היום (ה') ליומה החמישי המחאה של תושבים בעקבות מותה של ילדה ענייה בת תשע, שהלכה למלא מים בברז בקרמטוריום לשריפת גופות ליד הצריף שבו היא גרה – ודקות אחר כך נמצאה מתה. בני משפחתה של הילדה טוענים כי היא נאנסה ונרצחה, וכי ארבעת הגברים שפגעו בה – איש דת הינדי ושלושה גברים נוספים העובדים בקרמטוריום –איימו על אמה שלא תתלונן במשטרה ומיהרו לשרוף את הגופה כדי לסכל חקירה.
הילדה נמצאה מתה ביום ראשון השבוע: אמה סיפרה כי שלחה אותה למלא מים בברז בקרמטוריום השוכן מטרים אחדים מהצריף שלהן, בדרום-מערב ניו דלהי. משעברה יותר משעה והילדה לא שבה, יצאה האם לחפש אותה. "במשרפה מצאתי אותה מוטלת על הקרקע", סיפרה. "השפתיים שלה היו כחולות, היה לה דם על האף, היו חבלות על הידיים והזרועות שלה והבגדים שלה היו רטובים".
לדברי האם, ארבעת הגברים טענו בפניה שהילדה התחשמלה, ואז ניסו לשכנע אותה, גם באיומים, שלא להזעיק את המשטרה. הם סגרו את שערי המתחם, הציעו לה שוחד – והזהירו אותה שאם תפנה למשטרה השוטרים יתעקשו לערוך לגופה נתיחה ואז יגנבו את איבריה של הבת וימכרו אותם. לבסוף נטלו הארבעה את הגופה והחלו לשרוף אותה בניגוד לרצונה של האם.
כשהאב וכמה עשרות אחרים הגיעו למקום הם הצליחו לחלץ מהקרמטוריום מעט משרידי הגופה, אבל מומחים אומרים כי אין די שרידים שיאפשרו לערוך נתיחה שלאחר המוות כדי לקבוע אם הילדה נאנסה או כיצד היא נהרגה. המשטרה מסרה כי מומחים לרפואה משפטית בוחנים כעת את בגדיה בחיפוש אחר נוזלי גוף או ראיות אחרות, ובינתיים ארבעת הגברים מוחזקים במעצר.
מותה של הילדה השיב לשיח הציבורי את סוגיית התקיפות המיניות נגד נשים בהודו: מאז פרשת האונס באוטובוס בניו דלהי ב-2012, אונס שבו קבוצה של גברים התעללה מינית בסטודנטית בת 23 לעיני בן זוגה כשהשניים שבו באוטובוס מבילוי בעיר, הקשיחה הודו מאוד את החוקים נגד תקיפות מיניות, אבל דיווחים מחרידים על התעללות מינית בנשים וילדות ממשיכים להגיע ממנה מדי יום. גם הפגנות הענק שנערכו בעקבות פרשת האונס ב-2012 וגם הוצאתם להורג בתלייה של ארבעת האנסים לא הביאו לצמצום משמעותי מספיק של התופעה, ולפי נתוני הממשלה, בכל 15 דקות בממוצע מתרחש אונס במקום כלשהו בהודו. ההערכה היא כי בפועל התופעה נפוצה עוד יותר, משום שרבות מהתקיפות המיניות כלל אינן מדווחות לרשויות.
קיבצה נדבות ליד המסגד
הילדה שלפי החשד נאנסה ונרצחה השבוע הייתה בת הקסטה הנחותה דלית, הקסְטה הנמוכה ביותר במדרג הקסטות של הודו, ועובדה זו העלתה מחדש לדיון ציבורי גם את סוגיית היחס שמקבלים בהודו בני הקסטה הזו. ארגוני זכויות אדם מזהירים כי גברים מהקסטות העליונות נוהגים לעתים קרובות להשתמש באלימות מינית כנשק שבאמצעותו הם כופים ומשמרים את ההיררכיה הדכאנית של מערכת הקסטות, וכי לעתים קרובות המשטרה אינה חוקרת את הפשעים האלה, והניצולים ומשפחותיהם של הקורבנות מתקשים להשיג צדק.
מעמדם הנחות של בני הדלית בהודו הוא זכר למערכת קסטות שהתקיימה במדינה במשך מאות שנים – מערכת של מדרג חברתי שבו יש באופן רשמי מי ששווים יותר ומי ששווים פחות. במערכת זו חולקו ההינדים לארבע קסטות עיקריות, ורק אחריהן באה הקסטה של בני הדלית, הנחותים מכולם.
מערכת הקסטות סיווגה את ההינדים כבר בלידתם וקבעה את עתידם: בין השאר נקבע בה מה יהיה מקומם בחברה, באילו עבודות יוכלו להיות מועסקים ועם מי יוכלו להתחתן. בני קסטות שונות חיו בנפרד אלה מאלה, ובני דלית למשל לא יכלו להיכנס למקדשים ובתי ספר שאותם פקדו בני קסטות גבוהות יותר או לשתות מאותן כוסות שמהן שותים אלה. נישואים נערכו רק בתוך הקסטה עצמה.
מערכת הקסטות אמנם נאסרה בחוק ההודי ב-1955, אבל מאות שנים של דעות קדומות נגד בני הקסטות הנמוכות ממשיכות לתת את אותותיהן, וגם כיום הם מתקשים להתקבל למוסדות חינוך, לזכות במשרות או ליהנות מבעלות על בית. בני הדלית – שמספרם בהודו נאמד ב-200 מיליון איש – סובלים מאפליה נרחבת במיוחד.
כמו בני דלית רבים אחרים, הילדה שמתה והוריה התקיימו מקיבוץ נדבות. הם נהגו לקבץ אותן ליד מסגד מוסלמי סופי סמוך לצריפם. הילדה הייתה בת יחידה להוריה, ואין להם ילדים נוספים.
הבוקר הפגינו כ-200 פעילי מחאה מול המשרפה שבה נמצאה השבוע הילדה מתה, והם הניפו שלטים שבהם דרשו למצות את הדין עם האחראים למותה. טינה ורמה, אחת המפגינות, סיפרה שראתה לעתים קרובות את הילדה מקבצת נדבות ליד המסגד הסופי הסמוך לקרמטוריום. "אני מתחלחלת מהמחשבה על מה שעשו לה", אמרה ורמה, השובתת רעב זה יומיים בדרישה למצות את הדין עם התוקפים-לכאורה. "זה פשע ברברי, והוא מחייב תגובה מהירה".
