הרוצח הכושל אביעד משה הורשע אתמול (יום ד') גם בהתעללות כלפי בנו הפעוט, מאחר שגרם לו לצפות בזוועות לייב. גם אם את או אתה, חלילה, הייתם בתוך זירת רצח - הייתם נשרטים לכל החיים. גם פעוט שהורה היה גורם לו לצפות ברצח בטלוויזיה היה נשרט. ונשאלת השאלה: איך לעזאזל ייתכן שזו פסיקה תקדימית? למה זו לא ברירת המחדל?
לאחר ניסיון הרצח של שירה איסקוב פניתי לפרקליטות וביקשתי שבדומה למקרה שלה, גם בכתב האישום הנוגע לרצח אחותי מיכל סלה ז"ל יוכנס אישום נוסף נגד הרוצח אלירן מלול, שלפיו הוא פגע בבתם התינוקת שהייתה בזירת הרצח. כך ניתן יהיה לגזור עליו עוד שנים בכלא, ויש השלכות נוספות לרעתו. לפני כן שאלתי: כשהורה גורם לילדו לצפות בטלוויזיה בתכנים לא לגילו - האם זו התעללות לפי החוק היבש? נעניתי בתשובה חיובית. אם כך, הקשיתי, על אחת כמה וכמה נוכחות בזירת רצח. לצערי, בקשתי נענתה בשלילה.
הבת של מיכל הייתה תינוקת יונקת בת שמונה חודשים בלבד כשאימא שלה נרצחה בתוך הבית, באכזריות ובאלימות קשה על ידי אביה אלירן מלול. למרות זאת הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת.
אלירן מלול האכזרי מואשם ברצח של מיכל, אבל לא בפגיעה בתינוקת. שאלתי: אילו הייתה בת 6, והייתה יכולה להעיד, האם אז היא הייתה מוכנסת לכתב אישום כנפגעת ישירה? התשובה הייתה חיובית
לא הוגש אישום בסעיף זה אף שהתינוקת והרוצח שהו עם גופתה של מיכל בתוך הבית 17 שעות.
לא הוגש אישום בסעיף זה אף שהאלימות הקשה ביותר החלה ליד עריסת התינוקת ואף ששם נמצאה שלולית דם וקווצות שיער של מיכל.
לא הוגש אישום בסעיף זה אף שמיכל נמצאה מתבוססת בדמה בסלון המטבח, צמוד למדרגות היציאה מהבית, ולכן אין ספק שהתינוקת נחשפה למוות אמה. הרי הרוצח נשא את התינוקת בזרועותיו החוצה אל השכנים.
לא הוגש אישום בסעיף זה אף שהתינוקת נמצאה כשחולצתה מוכתמת בדם וללא חיתול.
שאלתי אם הדם הוא הדם של מיכל או של אלירן, והרי אם הוא של מיכל - זו עשויה להיות ראיה לכך שהתינוקת זחלה ליד אימא שלה, והרי זו התעללות. התשובה שקיבלתי היא שזו לא הוכחה מספקת, ובכל מקרה סוג הדם על הבגד לא נבדק וכבר אין אפשרות לבדוק כי הבגד לא בנמצא.
בסיכומו של דבר הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת. למה? כי התינוקת לא יודעת לדבר ולכן היא לא עדה. וגם מיכל לא שרדה כדי להעיד. הרוצח, אלירן מלול, שומר עד היום על זכות השתיקה ומסרב לספר מה עבר על התינוקת. גם אין בנמצא הקלטות או צילומים המוכיחים במובהק שהתינוקת ראתה משהו. אולי, אמרו לי, היא הייתה בחדר אחר בכלל? אולי כשהם עברו על פני אמה המתה הרוצח עצם לה את העיניים? כך אשכרה הוסבר לי.
לזכר מיכל סלה ז\"ל - הגיע הזמן להפסיק לשתוק
(באדיבות: לילי בן עמי)
ומה עם הריח? שאלתי ללא תשובה. ומה עם רעשי האלימות? כל אלו לא מספיקים להגשת כתב אישום? לפי החוק היבש, אין ראיות לכך שהיא ראתה משהו. ומה עם עצם לקיחת אימא שלה ממנה, זו לא התעללות? מתברר שזו לא עבירה פלילית נפרדת.
בפרקליטות היו אדיבים כלפינו. ישבו, הסבירו והשיבו באריכות, ברגישות (ככל האפשר) ובסבלנות לכל השאלות ששרפו לנו את הלב. בסוף ידיהם כבולות להנחיות החוק ולנורמות המשפט הפלילי בישראל. הנורמות וההנחיות הללו הן מאוד פרו-נאשמים (בישראל סף הראיות הוא קיצוני כדי שבכלל ישקלו הגשה של כתב אישום פלילי. לכן רוב התיקים נסגרים, ומבין אלה שמוגשים – שיעור ההרשעה הוא כמעט 100%).
לילי בן עמיצילום: משי בן עמיוכך נולדת מציאות מעוותת שבמסגרתה האישום בהתעללות בבנה של שירה איסיקוב מהווה תקדים משפטי. בישראל לא מרשיעים בקלות הורה שגרם לילדו לצפות באלימות מדממת וקשה (ראו המקרה של ליאת אנשל), אף שברור שזו התעללות וגרימת נזק. לכן, אלירן מלול האכזרי מואשם ברצח של מיכל, אבל לא מואשם בפגיעה בתינוקת.
לכן יש לקדם חקיקה כפולה: ראשית, עצם הימצאות ילדים בזירת רצח תבסס עבירה פלילית של התעללות בהם. שנית: רצח בנוכחות ילדים או רצח בת זוג – יהוו עבירת רצח בנסיבות מחמירות. היעד: אפס נרצחות בשנה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
