לאחר פנייתו של קארים חאן, התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, להוצאת צווי מעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט ומנהיג חמאס יחיא סינוואר, פנה בית הדין באופן חריג ומפתיע לארגון "שורת הדין" הישראלי, כדי לקבל את עמדתו בשם קורבנות הטבח – לפני שיקבל החלטה בנושא.
הצהרתו של קארים חאן בנוגע לבקשת צווי המעצר
(צילום: ICC )
2 צפייה בגלריה
חאן ביקש צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט, האג ביקש את עמדת הארגון שמייצג את קורבנות הטבח
(צילום: דנה קופל, שחר יורמן, AFP)
בית הדין בהאג פנה מיוזמתו לתשעה ארגונים, רובם פלסטיניים, ולשני גורמים ישראליים, בהם "שורת הדין". למעשה, ארגון זה הוא הארגון הישראלי היחיד שבית הדין אפשר לו לשטוח בפניו את הטענות של קורבנות מהצד הישראלי. הארגון, המייצג כ-500 קורבנות טרור, משפחות חטופים ונרצחים מטבח 7 באוקטובר בתביעות נגד איראן, חמאס והרשות הפלסטינית בארה"ב ובישראל, הגיש לבית הדין טיעונים משפטיים מנומקים, שלפיהם לבית הדין אין סמכות לעסוק בעתירה זו, וכל התערבות שלו בסוגיה תפגע קשות בקורבנות הישראלים.
במסמך מפורט מטעם הארגון נכתב כי בית המשפט נעדר סמכות בתיק זה, מאחר שהרשות הפלסטינית אינה חברה באמנת רומא שממנה נוסד בית הדין, והיא אינה מוגדרת "מדינה" שיכולה להצטרף לאמנה. כמו כן, לרשות הפלסטינית אין סמכות שיפוט פלילית על ישראלים, ולכן היא אינה יכולה להאציל סמכות זו לבית הדין. ההסכמה לכך שהרשות הפלסטינית עשויה לאכוף סמכות שיפוט פלילית על ישראלים תסכן בבירור חיים נוספים, עם עוד פיגועים פוטנציאליים כמו הלינץ' ברמאללה בתחנות המשטרה של הרשות.
בנוסף, בארגון ביקשו לחשוף בפני השופטים את מחדלי התביעה ואת הטיית התובע הכללי נגד ישראל. נטען כי על פי אמנת רומא, התובע היה חייב לציית ל"עקרון המשלימות", שלפיו למדינה יש זכות לחקור כל אשמה נגדה לפני שבית הדין יחליט להתערב בה. כלומר, יש לאפשר לישראל לטפל בכל האשמות השווא של "הרעבה" בעזה ותלונות אחרות. בית הדין לא פעל כך, ואף מנע בפועל את שיתוף הפעולה עם הרשויות בישראל - וכך פגע בחקירה נגד חמאס וישראל כאחד.
2 צפייה בגלריה
שורת הדין: "פנינו לתובע הראשי מיד לאחר הטבח ודרשנו צווי מעצר נגד סינוואר"
(צילום: EPA)
טיעון מרכזי נוסף היה סביב "ההטיה הבוטה" של התובע נגד ישראל, בניסיון ליצור משוואה מוסרית כוזבת בין פעולות חמאס לבין אלו של מדינת ישראל. הארגון טען כי התובע היה צריך לפעול מיד נגד חמאס - במיוחד בגין החזקת החטופים. "שורת הדין" פנתה לתובע הראשי מיד לאחר הטבח ודרשה הוצאת צווי מעצר נגד סינוואר, אשר לפי אמנת רומא נועדו "למנוע מהאדם להמשיך בביצוע הפשע הזה".
כמו כן נטען כי התובע התעלם ממעשי זוועה נוראים רבים מה-7 באוקטובר, כולל מעשי רצח, אונס ותקיפות מיניות, והוציא צווי מעצר לגבי מעשי החטיפה בלבד. עוד נכתב כי התובע אף התעלם ולא הוציא צווים נגד מנהיגי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שהשתתפו גם הם בטבח 7 באוקטובר וחטפו אזרחים חפים מפשע.
נשיאת ארגון "שורת הדין", עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, ציינה כי "למול השקר הגדול וההסתה נגד מדינת ישראל, יהיו אלה קורבנות הטבח שיפיצו את האמת. הטריבונל הבינלאומי שאמור להיות אמון על כך שלא תהיה 'שואה שנייה' נאלם דום למול פשעים נגד האנושות שבוצעו נגד הקורבנות הישראלים".
לדבריה, "פירטנו בפני שופטי בית הדין את האמת: התובע הכללי התבקש על ידי שורת הדין מיד לאחר הטבח להוציא צווי מעצר מיידיים נגד ראשי החמאס המחזיקים בחטופים, אך הוא לא עשה דבר, לא ביום ה-1, לא ביום ה-50, ואפילו לא ביום ה-100. הוא המתין לא פחות מ-227 ימים, שבמהלכם ידע שהחטופים ממשיכים לסבול את הזוועות הנוראיות ביותר, כולל התעללות מינית ועינויים, והוציא צווים כעת רק לשם האיזון - כי הצווים שהוא באמת משתוקק להוציא הם נגד ישראל".
