הפגנות נגד משטר האייתוללות התקיימו אתמול (ד') לפחות ב-19 ערים ברחבי איראן, למרות ניסיונותיו של השלטון למנוע אותן על-ידי חסימת הגישה לאינטרנט, הכלי המרכזי שמשמש את המפגינים לארגון המחאה. הפגנות נערכו בין השאר בבירה טהרן, שם נשים הסירו את החיג'אב שלהן וקראו "מוות לדיקטטור" ומפגינים אחרים קראו לגרש את ראשי המשטר באמצעות טנקים ותותחים. בהפגנה נוספת בטהרן עשתה המשטרה שימוש בגז מדמיע ועצרה עשרות.
המהומות באיראן, שכבר זכו לכינוי "מהומות החיג'אב", פרצו לפני קרוב לחודש, בעקבות מותה של הצעירה הכורדית-איראנית מהסא אמיני. אמיני בת ה-22 נעצרה על-ידי משטרת המוסר כשבאה לביקור עם בני משפחתה בטהרן, ועדי ראייה סיפרו שהשוטרים הכניסו אותה בכוח לניידת בטענה שלא עטתה כראוי את כיסוי הראש שלה, החיג'אב. במהלך המעצר קרסה אמיני ושקעה בתרדמת, ואחרי שלושה ימים היא מתה בבית החולים. משפחתה טוענת שהוכתה ושעל גופתה נראו חבלות, ואילו המשטר טוען כי סבלה ממחלות רקע וכי לא ספגה אלימות כלשהי.
מאז מותה של אמיני נרשמו הפגנות מחאה ביותר מ-80 ערים באיראן, והן התמקדו בדיכוי חירויות הפרט במדינה, במיוחד זכויות הנשים הקשורות לקוד הלבוש. נשים ממלאות תפקיד מרכזי בהפגנות הללו, ובסרטונים שהועלו לרשת הן נראו בין השאר מסירות את כיסוי הראש שלהן, שורפות אותו בהתרסה – וגוזרות את שיערן. לפי דיווחים לפחות 201 בני אדם נהרגו באיראן מאז תחילת המהומות ועוד מאות נפצעו ואלפים נעצרו. כ-90 מהקורבנות נהרגו בעיר זהדאן שבמזרח איראן, שם התקיימו הפגנות שאינן קשורות ישירות למות אמיני, אלא לפרשה שבה מואשם שוטר מקומי באונס ילדה.
בצל הדיווחים על המעצרים ההמוניים של מפגינים באיראן הביאה אמש רשת CNN הצהרה מחרידה של שר החינוך האיראני, יוסף נורי, שלפי הדיווח שלה הודה כי חלק מהסטודנטים והתלמידים שנעצרו בהפגנות הועברו לכליאה במוסדות פסיכיאטריים. בריאיון לעיתון איראני אמר השר נורי שבמוסדות לבריאות הנפש אמורים אותם תלמידים לעבור חינוך מחדש: "יכול להיות שהסטודנטים האלה פיתחו 'קווי אופי אנטי-חברתיים' ואנחנו רוצים לשנות אותם. הם יוכלו לחזור ללימודים אחרי שישתנו".
שביתה וירי באזורים הכורדיים: "השוטרים בכל מקום"
אתמול חזרו כאמור המפגינים לרחובות, והפעם הם התארגנו לעשות זאת בשעה מוקדמת מהרגיל – כבר אחר הצהריים, ולא בשעות הערב המאוחרות, כפי שנהגו לעשות עד כה. על רקע הקריאה לצאת להפגין אחר הצהריים התפרסו אתמול כוחות משטרה גדולים במרכזי הערים, בין השאר בבירה טהרן, והשלטונות הידקו את ההגבלות על גישה לאינטרנט. ארגון NetBlocks העוקב אחר תעבורת האינטרנט במדינה דיווח כי היא פחתה ב-25% אתמול בהשוואה ליום רגיל.
למרות הגבלות הגלישה והחשש מהדיכוי האלים, סרטונים שהגיעו אמש מאיראן מלמדים כי המפגינים קראו תיגר על המשטרה ויצאו שוב למחות. בהפגנה אחת נראו לפחות 100 פעילי מחאה חוסמים כביש במרכז טהרן, והם נשמעו קוראים "בתותחים, בטנקים או בזיקוקים – המוּלוֹת (השליטים הדתיים) חייבים ללכת". בהפגנה אחרת בטהרן התאספו כ-30 נשים, הסירו את כיסויי הראש שלהן וקראו "מוות לדיקטטור!" – קריאה נגד המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי. מכוניות חולפות צפרו לאות תמיכה בהן. עדי ראייה סיפרו כי נשים אחרות נקטו מחאה שקטה יותר: במקום להצטרף להפגנות הן פשוט יצאו החוצה ללא כיסוי הראש, והתהלכו ברחובות בשיער חשוף.
הפגנה נוספת בטהרן הייתה זו שקיימו עורכי דין מול מטה ההתאחדות שלהם בבירה, שם קראו "אישה, חיים, חירות" – קריאה שהפכה לסיסמה של מחאת החיג'אב. בסרטון מהזירה הם נראו בורחים אחרי שכוחות הביטחון פיזרו לעברם גז מדמיע, ולפי "המרכז לזכויות אדם באיראן", ארגון שמושבו בניו יורק, יותר מ-20 בני אדם נעצרו בהפגנה הזו, בהם שלושה עורכי דין. הפגנה נגד המשטר נערכה אתמול גם באוניברסיטה בטהרן, ומפגין סיפר ששוטרים עצרו, גם תוך שימוש באלימות, עשרות אנשים בצאתם משם. מחוץ לבירה דווח על הפגנות וירי בערים איספהאן וכראג', ובעיר בוראן שבצפון-מערב איראן, שם נפצעו לכאורה 11 מפגינים.
דיווחים נוספים על עימותים וירי הגיעו אתמול ממחוז כורדיסטן, בין השאר מהעיר סאקז, עירה של מהסא אמיני שמותה הצית את המהומות. אמיני עצמה הייתה כאמור כורדית, ומאז שנהרגה ממלאים האזורים הכורדיים במערב איראן חלק מרכזי בהתקוממות נגד המשטר. מתיחות גדולה שוררת בהם, ולדברי הכורדים לפחות 30 תושבים כבר נהרגו שם. אתמול גם דווח על ירי של כוחות הביטחון האיראניים בעיר סננדג', העיר המרכזית במחוז כורדיסטן, ומפגין מקומי טען כי כמה מפגינים נפצעו שם: "השוטרים נמצאים בכל מקום". בכמה ערים כורדיות התקיימה אתמול שביתת מסחר, וארגון זכויות אדם כורדי פרסם תמונות שבהן נראים רחובות ריקים וחנויות סגורות. השביתה באה אחרי שאתמול הגיעו תמונות של המוני שוטרים איראנים פושטים על האזור ושל טנקים איראניים מועברים לשם במשאיות, כנראה כאיום על התושבים.
זה כבר לא רק החיג'אב: "אנשי הדת חטפו את המדינה שלי"
אף שלפי הערכות גל המחאה הנוכחי אינו מציב איום ממשי על שרידותו של המשטר, הוא ללא ספק אחד האתגרים הגדולים ביותר שמולם ניצב משטר האייתוללות מאז המהפכה האיסלאמית שהעלתה אותו לשלטון ב-1979. בדברים שנשא אתמול נשמע המנהיג העליון חמינאי כמי שמנסה להמעיט בחשיבותו: חמינאי שב וטען כי אויביה החיצוניים של איראן ליבו את המחאה הנוכחית – בשבועות האחרונים כבר האשימה איראן את ישראל וארה"ב באחריות למהומות – ואמר שמדובר בלא יותר מאשר הפגנות ספורדיות. "חלק מהאנשים האלה (המפגינים) הם אנשי האויב, ואם הם לא – הם נוטים לכיוונו של האויב", אמר. הטלוויזיה הממלכתית של איראן, שופרו של המשטר, שידרה אתמול תמונות של נשים מפגינות בעד החובה לעטות את החיג'אב.
חמינאי נוקט קו תקיף נגד המפגינים, אך העיתון הבריטי "גרדיאן" דיווח אמש על סימן משמעותי ראשון לסדקים ביחסה של האליטה הפוליטית האיראנית למהומות החיג'אב: עלי לריג'אני, פוליטיקאי בכיר ורב-השפעה, שנחשב לאיש מובהק של הממסד וכיהן במשך שנים כיו"ר הפרלמנט האיראני, הודה כי ייתכן שהמשטר צריך לנקוט גישה מתונה יותר בכל הנוגע לעטיית החיג'אב. בריאיון לאתר אינטרנט איראני הוא הזהיר כי התנהלות קיצונית באכיפה של מוסכמות חברתיות מובילה לתגובות קיצוניות: "לחיג'אב יש פתרון תרבותי, והוא לא מצריך צווים ומשאלי עם. אני מעריך את המשטרה והבסיג' (מיליציית המתנדבים של משמרות המהפכה), אבל הנטל הזה של עידוד עטיית החיג'אב לא צריך להיות מוטל עליהם".
"כשתופעה תרבותית נעשית נרחבת, תגובה קשוחה לזה היא לא התרופה", אמר לריג'אני. "הצעירים שיוצאים לרחוב הם הילדים שלנו. במשפחה, כשילד מבצע פשע – מנסים לכוון אותו לנתיב הנכון. החברה זקוקה ליותר סובלנות. זה כמו שלאדם תהיה מיגרנה ותכתוב לו מרשם כאילו הוא סובל ממחלת לב וכל העורקים שלו חסומים. בעניין החיג'אב, זה המצב". לירג'אני, כך מדווחים ב"גרדיאן", ציין שבימיו של משטר השאה, לפני המהפכה האיסלאמית, לא חלה חובה לעטות חיג'אב ובכל זאת נשים רבות עטו אותו מרצונן החופשי: "ממשלה איסלאמית פירושה שאנשים מנהלים את החיים שלהם בעצמם. אם צעירים לא מיישמים אחד מעקרונות השריעה מתוך השקפת עולם חברתית – זה לא פסול ב-100%". הוא הוסיף: "בחברות איסלאמיות מסוימות חוקי החיג'אב מחמירים משלנו. האם יש בהן פחות שחיתות? לא".
אף שהמחאה באיראן ממשיכה לשאת את הכותרת "מחאת החיג'אב", נשים רבות מדגישות כי קוד הלבוש כבר רחוק מלהיות העניין המרכזי בה. "המחאה היא על מדינה שנחטפה על-ידי אנשי דת ומוחזקת על-ידיהם כבת ערובה כבר עשרות שנים", אמרה אתמול לסוכנות הידיעות רויטרס נסרין בת ה-38 מהעיר יזד. "אני רוצה לחיות כמו שאני רוצה. אנחנו נלחמים למען איראן טובה יותר, בלי אנשי דת שמנהלים את המדינה שלי".
ג'ינוס, איראנית בת 27 שעובדת כמתרגמת, מספרת: "גדלתי באיראן עם חלומות על חיים במדינה חופשית שבה אוכל לשיר בחופשיות, לרקוד בחופשיות, למצוא בן זוג ולהחזיק איתו ידיים ברחוב בלי לפחד ממשטרת המוסר. אני לא מפחדת בכלל. אני יוצאת להפגין עם אמי ואחותי כדי להגיד 'עד כאן'".
פורסם לראשונה: 23:46, 12.10.22