צבי אלטהולץ, ניצול שואה בן 101, לא רגוע. הקרע בעם בעקבות הוויכוח סביב המהפכה המשפטית הוביל אותו לכתוב מכתב לחברה הישראלית ולמנהיגים ולקרוא להם לפעול ביחד ולהוריד את הלהבות.
כשפרצה המלחמה הייתי בן 17. הספקתי להיות חודש תחת כיבוש גרמני ולמזלנו הגרמנים גירשו אותנו מהעיירה ועברנו לשטח הכיבוש הסובייטי וזו הייתה הצלה מספר אחת של המשפחה.
היום המאושר בחיים שלי היה כשהגעתי לכאן למדינת ישראל, ירדתי מהאונייה וראיתי שוטרים יהודים וחיילים. אחרי שהעם שלנו היה בשפל אין כמוהו ,פתאום אני נמצא בתוך המדינה שלי, במדינה של יהודים.
אני כבר 73 שנים בארץ, היו זמנים יותר קלים, היו יותר קשים. אבל דווקא בערוב ימיי, הגעתי למצב שמאוד מאוד מדאיג אותי. איך פתאום קרתה שנאת האחים הזו שפשוט לא מובנת, מאיפה זה צץ פתאום?
העם התפצל. מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים, ישראל הראשונה וישראל השנייה, מספיק עם זה. אנחנו ישראל השלמה. אני זוכר איך שבאנו ארצה לא הייתה לנו שפה משותפת, לא חינוך משותף. היינו שבטים ועם הזמן, הפכנו להיות עם אחד.
מה שמאוד כואב לי, שאנחנו בין היהודים מכנים אחד את השני נאצים, פשיסטים. מי כמונו יודע מה הנאצים עשו לנו? איך יהודי יכול לקרוא ליהודי השני נאצי? איך יכול להיות דבר כזה? אתם יודעים מה זה נאצי? נאצים גרמו למלחמת העולם השנייה, 40-30 מיליון אנשים איבדו את החיים. הם היו רוצחים ולא רק את היהודים.
אנחנו נמצאים בסביבה עוינת וממש בסכנה קיומית אפילו. רק על ידי איחוד כל הכוחות של העם אנחנו נוכל לעמוד כאן נגד הסכנות שהמדינה נמצאת בהן. אין לנו ארץ אחרת ולכן אני חושב שאלוהים ייתן תבונה למנהיגים שלנו, שיתחילו לחפש את המשותף בינינו, את אהבת החינם.
רק מי שעבר את הגיהינום שהדור שלנו עבר ואת השפל שהעם שלנו עבר, יכול להעריך את מה שיש לו. יכול להעריך מה זו מדינת ישראל. לא העזנו לחלום שתהיה לנו מדינה, והיינו בשפל, ופתאום זכינו וקיבלנו מדינה משלנו. איזה אוצר יש לנו ביד, שיש לנו מדינה, שזה חלום של 2,000 שנות גלות.
נצבט לי הלב כשאני רואה את מה שקורה, אני לא ישן בלילות בגלל המצב. אבל למרות הגיל שלי, אני עוד מקווה שאני עוד אזכה לראות איך שהעם הזה מתפייס.
המדינה הזו יקרה לי והבקשה שלי לעת זקנה היא שאני עוד אחיה לראות כאן את המדינה המשגשגת כמו שהייתה עד עכשיו.
