אזעקה בדונייצק לקראת פינוי תושבים לרוסיה, אתמול
ביום רביעי השבוע הייתה אמורה להתחיל הפלישה הרוסית לאוקראינה. כך לפחות העריכו שלוחות הממשל בוושינגטון וגם הבית הלבן. את ההערכה הזאת העבירו גם למדינות אחרות כדי שיפנו גם הן את אזרחיהן והנציגויות הדיפלומטיות שלהן. הדד-ליין הזה פקע ועבר, אבל החרדה עדיין מורגשת והאיום עוד לא הסתיים. רחוק מכך, כפי שמעידים חילופי האש הכבדים בין הבדלנים הפרו-רוסים במזרח אוקראינה לצבא האוקראיני.
אוקראינה והבדלנים דיווחו אתמול על הפגזות קשות במזרח המדינה. גם היום (שבת), זה היום השלישי ברציפות, העימותים נמשכים - וצבא אוקראינה מסר כי מאז הבוקר נרשמו כבר 12 תקריות באזור. על פי הצבא, הבדלנים הפרו-רוסים ירו ירי ארטילרי כבד על יותר מ-20 יישובים. בעיר דונייצק נשמעו כמה פיצוצים. עוד נמסר כי חייל אוקראיני נהרג הבוקר בחילופי האש. ברשת הטלוויזיה הרוסית RT דווח כי פגז שנורה מאוקראינה התפוצץ בתוך שטח רוסיה - במחוז רוסטוב, במרחק של כקילומטר מהגבול.
במקביל, הכריזו הבדלנים על גיוס כללי של לוחמים - יום אחרי שהורו לכ-700 אלף תושבים, בעיקר נשים וילדים, להתפנות מחבל דונבאס לשטח רוסיה. הנשיא ולדימיר פוטין שלח לאזור את השר האחראי לטיפול במצבי חירום כדי לסייע בטיפול במפונים - שאותם הקרמלין כינה "פליטים".
ביידן: רוסיה מחפשת תירוץ לפלישה לאוקראינה
(צילום: רויטרס)
הצדדים מאשימים זה את זה באחריות להסלמה, ונשיא ארצות הברית ג'ו ביידן אמר הלילה בהצהרה לתקשורת כי הוא משוכנע שפוטין החליט לפלוש לאוקראינה בימים הקרובים. ביידן טען כי "רוסיה מנסה ליצור לעצמה תירוץ לפלישה", ותהה: "איזה אינטרס יש לאוקראינה לתקוף כפי שמאשימים אותה המורדים, כש-150 אלף חיילים רוסים מקיפים אותה?".
במרכזה של קייב, לא הרחק מכיכר מאידאן, פגשתי מוקדם יותר השבוע את יקטרינה, אשת עסקים מטופחת בשנות ה-40 שלה, שבדיוק מיהרה למשרד. "ביום שני כששמעתי בחדשות את האזהרה האמריקנית, היה לי התקף פאניקה קל", היא אמרה. "לא הלכתי לעבודה. אבל זה עבר מהר וחזרתי לעצמי".
כמו רבים אחרים היא חושבת שפוטין לא יפלוש לאוקראינה בסופו של דבר: "אין לו מה להרוויח מפלישה כזו. הוא רק יפסיד". היא עצמה דוברת רוסית. הוריה חיים בחצי האי קרים. שם היא נולדה ובכלל עושה רושם שהיא מצדיקה את סיפוח קרים לרוסיה. חרושצ'וב נתן את קרים לאוקראינים כמחווה של ידידות סובייטית. פוטין לקח חזרה. אבל חוסר הוודאות מערער את עצביה של האישה העטופה במעיל ברדס מצמר אדום ועדיין רועדת מקור. חוסר הוודאות – לא האיום הרוסי.
הרוסים ינצלו את נסיעתו של נשיא אוקראינה כדי לפלוש?
בזירה המדינית, גם פוטין וגם ביידן מתבצרים עדיין בעמדותיהם העקרוניות המוכרות: פוטין דורש שברית נאט"ו תרחיק את כוחותיה מגבולות רוסיה כדי שלא תוכל להנחית עליה מתקפת פתע קטלנית. הוא גם דורש התחייבות בכתב שאוקראינה – הגדולה והחזקה במדינות ברית המועצות לשעבר – לא תהיה חברה בברית נאט"ו. דרישה נוספת היא שארה"ב ונאט"ו לא יציבו טילים לטווח בינוני וארוך במדינות החברות בברית. פוטין רוצה גם שאוקראינה לא תנסה לסלק במבצע צבאי או בהטרדות אלימות את הבדלנים הפרו-רוסים מהאזורים שעליהם השתלטו ב-2014.
הנשיא הרוסי טוען, בצדק, שאוקראינה לא מכבדת את הסכם מינסק 2, שסיים את המלחמה בחבל דונבאס לפני שמונה שנים. פוטין רוצה למעשה לחזור למשטר הביטחון ששרר בין מזרח ומערב אירופה בתקופת המלחמה הקרה – ולהחזיר את רוסיה לימי גדולתה כמעצמה עולמית כפי שהיה בתקופת ברית המועצות.
מכל הדרישות הללו, שהקרמלין הציג לו בכתב, ביידן הראה נכונות להגיע לפשרה ולהסכם חדש עם פוטין רק בעניין הסכם הימנעות הדדית מהצבת הטילים. היו גם רמזים שביידן יקדם בברכה הכרזה של ממשלת אוקראינה שהיא אינה מתכוונת בעתיד הנראה לעין לבקש להצטרף לנאט"ו. הנשיא האוקראיני ולודימיר זלנסקי לא מסכים בינתיים גם לזה. בכל מקרה כל צד מחכה כעת שהאחר ימצמץ.
כל יום שעובר ההימור של שני המנהיגים עולה ונעשה מסוכן ונפיץ יותר, והמנהיג שבאמצע - זלנסקי - צפוי להמריא היום למינכן כדי להשתתף בוועידה השנתית לענייני ביטחון. הנשיא האוקראיני אמור לשוב לארצו עוד הערב, אך במערב חוששים כי רוסיה עלולה לנצל את יציאתו מהמדינה כדי לפלוש.
במקביל, גורם ביטחוני אוקראיני בכיר מאוד מעריך כי הפלישה הרוסית לאוקראינה תחל דווקא ביום שלישי הקרוב, 22 בפברואר. מדוע דווקא בתאריך זה? מפני שאז יחול יום השנה השמיני לסיפוח קרים על ידי פוטין. עובדה שיש לה משמעות סמלית והיא גם מעידה שפוטין נחוש שקרים תהפוך פיזית לחלק בלתי נפרד מאמא רוסיה. תאריך זה גם לא יקלקל לסינים את החגיגה של אולימפיאדת החורף בבייג'ינג.
לפי גורמי הביטחון בקייב, ייתן נשיא רוסיה הוראה לטנקים שלו לנוע לתוך אוקראינה בכמה צירים – כולל נחיתה בחופי ובנמלי הים השחור של אוקראינה. כ-150 אלף חיילים רוסים, אלפי טנקים וקני ארטילריה, מפציצי קרב חדישים, סוללות הגנה אווירית וטילי קרקע-קרקע מקיפים את אוקראינה משלושה עברים. רק מערב המדינה נמצא מחוץ לטבעת הכיתור.
במקומות מסוימים, כמו למשל בגבול חבל המריבה בדונבאס, הטנקים הרוסיים נמצאים בשטחי היערכות במרחק 30 ק"מ בלבד מגבול אוקראינה. בים השחור ובים אזוב, מול החוף האוקראיני, משייטות כעת שבע ספינות אמפיביות של הצי הרוסי ועליהן נחתים למודי קרב. רבים מהנחתים האלה ומפקדיהם שירתו בכוח המשלוח הרוסי בסוריה והתנסו שם בלחימה במורדים הסורים.
עובדה מדאיגה נוספת שעליה מדווח המודיעין הצבאי האוקראיני היא שלכוחות הצבא הרוסי שהתייצבו על גבול אוקראינה הצטרפו לאחרונה יחידות שיטור וממשל צבאי המכונות "נאס גווארדיה", השייכות למשרד הפנים של הפדרציה הרוסית – מכאן שהרוסים מתכוננים לנהל את ענייני האזרחים בשטחים שיכבשו. יש גם מידע מבוסס ולפיו כוחות צבא רוסיה הניצבים על גבול אוקראינה קיבלו כמויות תחמושת ואספקה לחמישה או לשישה ימי לחימה. המשמעות היא שהגנרלים הרוסים אינם מצפים להתנגדות חזקה מצד צבא אוקראינה ואולי גם שהתוכנית המבצעית מוגבלת בהיקפה ואינה כוללת כניסה לעומק שטח אוקראינה ממערב לדנייפר אלא רק תמרון בשטח שממזרח, כדי לערער את היציבות הפוליטית בקייב ולהשיג שליטה בחבל דונבאס ובדרכי הגישה היבשתיות לקרים.
למערכת הביטחון האוקראינית יש תרחיש, שלטענתה מבוסס על מידע קונקרטי, ולפיו המהלך של פוטין יתחיל כאשר רוסיה תודיע רשמית שהיא מכירה במחוזות דונייצק ולוגנסק שבחבל דונבאס במזרח אוקראינה, שם שולטים הבדלנים האוקראינים הפרו-רוסים, כרפובליקות עצמאיות. ככאלה, דונייצק ולוגנסק יהיו חייבות לציית למוסקבה מפני שיהיו תלויות בה כלכלית ויזדקקו נואשות להגנת הצבא הרוסי מפני צבא אוקראינה.
פוטין עשה מהלכים דומים במדינות אחרות של חבר העמים; למשל כשסיפח דה-פקטו את מחוז אבחזיה בגיאורגיה (גרוזיה לשעבר). צבא רוסיה פלש לגיאורגיה ב-2008 כדי "להגן" על עצמאות האבחזים שהפכו בינתיים לאזרחי רוסיה. השבוע הדומה (הפרלמנט) הרוסי העביר ברוב קולות חוק שמכיר בדונייצק ובלוגנסק כרפובליקות עצמאיות. אבל עד שהנשיא לא מאשר בחתימתו את החוק, צבא רוסיה אינו יכול להיכנס לדונבאס כדי "להגן" על 700 אלף תושבי החבל האוקראיני שהפכו בן לילה לאזרחי "הרפובליקות" החדשות. בכל מקרה ההכנות החוקיות והחוקתיות למהלך שייתן אמתלה לרוסים לפלישה כבר כמעט הושלמו.
בשלב ב' של התרחיש האוקראיני, ייתנו הבדלנים והרוסים אולטימטום לאוקראינה לפנות את צבאה מהחלק המערבי של שני מחוזות אלה. ממשלת אוקראינה תסרב כמובן ואולי אף תקדים ותתקוף את הבדלנים הפרו-רוסים. זה ייתן לפוטין תירוץ מושלם להכניס את הטנקים שלו לחבל דונבאס וגם לאזורים נוספים שהוא חפץ לשלוט בהם או לערער בהם את היציבות הפוליטית: למשל כדי לבסס מסדרון יבשתי מרוסיה לחצי האי קרים על חוף הים השחור ולקחת מאוקראינה גם את עיר הנמל מריופול. כמו כן לפלוש מצפון, משטחה של בלארוס כדי לאיים על קייב וממשלתו של זלנסקי כדי שתתפטר ואז תחליף אותם ממשלה פרו-רוסית בהנהגת פורושנקו.
בוושינגטון ובבירות האיחוד האירופי מתייחסים לתרחיש הזה ברצינות רבה. גם בירושלים ובקריה בתל אביב התרחיש הזה מוכר ולכן ממשלת ישראל מאיצה בישראלים לעזוב את אוקראינה. כמה אלפי ישראלים כבר עזבו בלי פאניקה. רבים אחרים נשארו. עבורם הכינה שגרירות ישראל בקייב, בניצוחו של השגריר ברודסקי, כמה תוכניות מילוט אלטרנטיביות שנועדו לאפשר להם להגיע בדרך היבשה למערב אוקראינה ומשם לפולין, לרומניה ולמדינות אחרות.
המילוט יתבצע בדרך היבשה בכלים שהוכנו מראש כי ההערכה היא שבמקרה של פלישה ייסגר המרחב האווירי של אוקראינה לטיסות אזרחיות. יחידה קונסולרית ישראלית שתטפל בישראלים העושים את דרכם אל מחוץ לגבולות אוקראינה כבר התמקמה בעיר לביב (לבוב, בהגייה הרוסית) שעל גבול אוקראינה-פולין. אגב, מלחמה בין רוסיה לאוקראינה תפגע בישראל שמייבאת מחצית מכמות התבואה שלה מאוקראינה. מחירי הקמח והלחם יעלו וחברות ההייטק הישראליות יאבדו קבוצות גדולות של עובדים אוקראינים העובדים עבורם במסגרת הסדר Outsourcing.
ב"זולוטיה 3" אין חלפים
ברחוב האוקראיני מודעים היטב לעובדה שאוקראינה היא למעשה בת ערובה חסרת השפעה במשחק "הצ'יקן" הזה שבין המעצמות. השבוע, בדרך לקו העימות הנפיץ, לצד הכביש המהיר מקייב לחרקוב, קיבלתי טעימה ראשונה מהשסע התרבותי, הלשוני והדתי שהוא מקור הסכסוך בחבל דונבאס ובין דוברי הרוסית לבין דוברי האוקראינית באוקראינה כולה.
אכלנו ארוחת צהריים ב"מסעדת האחיות" המפורסמת בבישול המקומי המשובח שלה בכלל, ובמרק הבורשט האדמדם בפרט. בעודנו אוכלים נעמד מולנו גבר שמנמן בלבוש אוקראיני מסורתי. הוא אחז כלי נגינה בידו ושר שיר עם רוסי-אוקראיני. לפתע ניגש אליו גבר גבוה ורחב גוף, כנראה שיכור, והחל לדרוש מהזמר בצעקות ובתנועות גוף מאיימות שיפסיק לשיר ברוסית וישיר באוקראינית. "כאן זו אוקראינה", צרח. הזמר המבוהל ברח ומתגובת הסועדים הבנתי שזה אינו מקרה חריג.
העוינות בין דוברי האוקראינית לדוברי הרוסית מתגברת ונראה שידם של דוברי האוקראינית כעת על העליונה – מספרית וגם תוכנית. הלאומנות היא גם הסיבה העיקרית לשסע הפוליטי המפלג את ציבור הבוחרים האוקראיני. ובכלל, כשנוסעים 900 ק"מ מזרחה ודרום-מזרחה לקייב, מבינים את הפער העצום בין עיר הבירה הנוצצת באירופיות שלה לבין הפריפריה שהיא עולם שלישי בכל מובן.
(צילום: נדב אבס, נויל האריס)
הדבר בלט בעיקר בלוגנסק. השלט שבישר על כניסתנו למחוז היה נקוב כדורי קלצ'ניקוב, ובכפרים רבים לא היה כביש ברחוב הראשי אלא דרך חצץ מכוסה שלג ובוץ סמיך. חלק ניכר מהבתים הקטנים בכפרים נטו ליפול והאחרים היו בשלבים שונים של התפוררות. שליש מאוכלוסיית המחוז עזבה אותו לאחר שמכרות פחם רבים הפסיקו לפעול בגלל המעבר לדלקים נקיים, ושליש נוסף ברח בגלל הלחימה שנמשכת שם בעצימות נמוכה כבר שמונה שנים. האוכלוסייה הענייה חיה מהיד אל הפה. קשישה שפגשנו בדרך לקו החזית אמרה שמה שמטריד אותה אלה לא הטנקים הרוסים אלא מחיר הגז שהיא קונה לחימום הבקתה שבה היא גרה, ושעליו היא מוציאה את כל קצבת זקנתה.
כדי להגיע כעיתונאי וכצלם עיתונות לקו העמדות של צבא אוקראינה מול הבדלנים נחוץ היה אישור של משרד ההגנה. צריך להגיש בקשה בקייב ולחכות ארבעה שבועות עד שבכלל מואילים להתייחס אליך. לא יכולתי להמתין ואז נחלץ לעזרתי אדוארד דוקס כתב "ידיעות אחרונות" בקייב. בעזרת קשריו מצא אדם בעל השפעה באזור קו המגע שהיה מוכן לקחת אותנו תחת חסותו.
בצהרי יום שלישי מצאנו, הצלם נדב אבס ואנוכי, את עצמנו יושבים ואוכלים, איך לא, בביתו של הכומר פרוטסטנטי של הכפר זולוטיה. יורי פצני, איש רך מבט שזקן בלונדי מעטר את פניו, משרת גם ככומר צבאי של הגזרה בנוסף לניהול בית יתומים שבו חוסים שבעה ילדים כמה מאות מטרים מקו האש. במחסומים בדרך לקו החזית הקפדנו להסתיר את המצלמות והצגנו עצמנו כעובדי ארגון בינלאומי כלשהו הנוסעים להרים תרומה לבית היתומים (בסופו של דבר באמת נתנו תרומה יפה לבית היתומים כך שהכל היה כשר).
לפני שיצאנו לשטח ישבנו עם הכומר ואשתו סבטלנה לשיחה קצרה. על הקיר היה תלוי ציור של ישו והשליחים. אבל יורי ובעיקר סבטלנה ירקו אש: "אם יבואו הרוסים, נילחם בהם מלחמת גרילה. אין מצב שניכנע להם ולבדלנים", אמרה סבטלנה. הכומר היה מתון יותר אבל גם הוא היה סבור שהממשלה בקייב ובמיוחד זלנסקי הם אנשים עם כוונות טובות אבל חסרי יכולת וניסיון בניהול ענייני המדינה. הוא לא הסתיר את חששו לגורל היתומים אך הדאגה להם הייתה משנית להחלטתו להילחם בפולשים הרוסים, אם יבואו.
נסענו למוצב הסמוך, "זולוטיה 3". מדי פעם נשמעו קולות נפץ רחוקים של ירי ארטילרי או קולו של פגז מרגמה מתרסק. אבל המסוכנים ביותר היו הצלפים משני הצדדים שהפילו חללים לא מעטים. גם בלילה שלפני בואנו נהרגו שני חיילים מצבא אוקראינה באותה גזרה, ובאותו יום צלפי צבא אוקראינה הרגו ארבעה מלוחמי הבדלנים. כך זה נמשך כבר שמונה שנים.
אבל מה שהפתיע היה המצב מעורר הרחמים שהתגלה לעיניי במוצב עצמו. המדים והקסדות שסיפקו האמריקנים מיד עם פרוץ המשבר היו חדשים אבל הציוד היה מוזנח, המקלעים הכבדים שנותרו בשירות מהתקופה הסובייטית היו מקולקלים. חסרו חלפים.
כשהייתי בקייב הבטיחו לי גורמים המקורבים לממסד הצבאי שהצבא האוקראיני היום אינו המיליציה העלובה שנמחצה על ידי החיילים הרוסים והבדלנים ב-2014. הסיוע הצבאי שאוקראינה קיבלה מארה"ב מאז – כך טענו אותם יודעי דבר – חיזקו את צבא אוקראינה ועשו אותו לצבא מודרני שיכול לתת פייט לרוסים. אבל מה שאני ראיתי היה בקושי צבא מליציה מרופט שאפילו מפקדי השדה שלו מודים שהוא אינו מסוגל להרבה.
השחיתות, המחלה החמורה ביותר המכרסמת בכלכלה ובמערכת הביטחון פה, עשתה שמות ביכולותיה הצבאיות של אוקראינה. המדינה, שקנתה ציוד לא מתאים מהספקים הלא-נכונים, נאלצת כעת להסתמך על מערכות נשק סובייטיות שפג תקפן. אנטולי (שם בדוי) מפקד במוצב של חטיבת חי"ר טען באוזניי, תוך כדי הליכה בתעלות הקשר, שאנשיו יידעו להילחם ברוסים. אבל אני לא ממש השתכנעתי. ספק אם שני מליארדי הדולר שהקונגרס האמריקאי אישר לאחרונה כדי לממן סיוע צבאי לצבא אוקראינה ישנו את המצב. השחיתות תאכל גם את חבילת הסיוע הזו ותעשיר כמה פקידים בכירים ואת מקורביהם.
להפתעתי, בשטח לא ניכרו בכלל הכנות להתגוננות. מדי פעם ראינו שיירת אספקה ופעם גם שיירה של מובילי טנקים שחזרו מקו החזית אחרי שפרקו שם עשרה טנקים. כך לא נראה צבא של מדינה שנערך להגנה לפני פלישה של צבא מעצמתי, מודרני ומיומן.
פיצוץ צינור הגז במזרח אוקראינה
( סוכנות הידיעות הרוסית RIA)
בינתיים כבר נרשמה התלקחות משמעותית בגזרה, כשהבדלנים במזרח המדינה פתחו באש מרגמות ופגעו בכמה יישובים כולל הכפר זולוטויה עצמו. בכפר סטאניצה לוהנסקה נפגע גן ילדים והפגזות נשמעו גם סמוך לנמל התעופה בדונייצק שבמזרח אוקראינה, וכן בכפר אלנובקה שבאזור. אמש דיווחו כלי התקשורת ברוסיה על פיצוץ אדיר בצינור גז במזרח אוקראינה, שמיד אחריו החל הצינור לעלות באש.
בחזרה בקייב, אני מראיין אוקראינים ברחוב, כלומר את המעטים שמדברים או מגמגמים אנגלית ומוכנים לדבר למצלמה. אט-אט אני מבין שייתכן מאוד שהמשבר הנפיץ והמיותר הזה שיזם פוטין דווקא עשה טוב לחברה האוקראינית. במיוחד לצעירים שרוצים להניח מאחוריהם את פוליטיקת הזהויות שמשסעת את מדינתם. הצעירים רוצים להשיל את הנטל הזה כשם שהם רוצים שהשחיתות תיעלם. אבל בה בשעה הם מפוכחים ויודעים שלא זה ולא זה יקרו בקרוב.
יש סיכוי שיהיה פיוס עם הבדלנים בלוגנסק ודונייצק? אני שואל את מיקולה, צעיר אלגנטי לבוש מעיל צמר שחור, ששותה קפה מהביל ברחוב יחד עם חברתו. "לא עכשיו", הוא עונה, "אולי בעוד חמש-עשר שנים. הפוליטיקה הרוסית לא תיתן לזה לקרות. לא יהיה שלום בדונבאס כל עוד פוטין בשלטון".
לדעתך אוקראינה צריכה להצטרף לנאט"ו?, אני מוסיף לשאול. "זה כנראה חשוב לביטחון שלנו, אבל אני אישית חושב שזה לא ממש נחוץ. נסתדר בלעדיהם כי גם נאט"ו מפחדים מהרוסים".
כמו מיקולה, גם אולה (אולגה) משוכנעת שהרוסים לא יפלשו. "אני סומכת על הממשלה שלנו שתגן עלינו".
את לא מפחדת? אני שואל מופתע. "כן, קצת", היא מודה, "אבל התרגלנו. אנחנו חיים בסיטואציה הזו כבר שמונה שנים. בכל מקרה אני לא רוצה לחזור לאחור. אנחנו מדינה צעירה וחדשה ואני רוצה שנביט לעתיד ולא נהיה תקועים בעבר".
מה תעשי אם הרוסים יפלשו? אני שואל את אירה, חברתה, שעובדת יחד עימה בקידום תיירות לאוקראינה. "האמת, לא יודעת", היא מושכת בכתפיה.
סרגיי ציבולקה, מהנדס תחזוקה בן כ-40, מתכונן להתגייס ל"הגנה הטריטוריאלית" (מיליציה מקומית) אם הרוסים יפלשו. בלי פאתוס הוא מבטיח שיילחם בעד ארצו. גם הוא, כמו צעירים רבים, תומך בזלנסקי וסבור שפוטין לא יפלוש כי "אין לו מה להרוויח. הוא רק יפסיד כלכלית ויחזיר חיילים רוסים בארונות הביתה".
