הבליץ החקיקתי נועד לשנות את שיטת המשטר בישראל, והוא מגיע לצד סדרת החלטות ופעולות שנועדו לשנות לרעה את הסטטוס-קוו בחברה. בשקט-בשקט, מתחת לרדאר, אנחנו מתעוררים חדשות לבקרים לעוד שינוי שפוגע באזרחים שרק רוצים לחיות בשקט, ואינם שייכים לשום מגזר המיוצג בכנסת. רק בשבוע עבר פורסם כי האוצר מתכוון להביא במסגרת "חוק ההסדרים" קיצוץ של מאות מיליוני שקלים מתקציב הטיפול בקשישים זכאי חוק הסיעוד - משמע, יותר מ-100 אלף קשישים לא יהיו זכאים למטפלת בית, וגם לא יוכלו להמיר את הזכות הזו לכסף. ולאן ילך הכסף? לכיסוי גירעונות קופות החולים. מי שיסבול מכך הם הגמלאים הזקוקים לסיוע זה, ששילמו כל חייהם דמי ביטוח לאומי. אבל למי אכפת.
בנוסף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הודיע בשבוע שעבר בחגיגיות, בכנס מנהלי בתי ספר של הציונות הדתית, כי "המדינה תוריד בתקציב הקרוב דרמטית את שכר הלימוד במוסדות החינוך הדתיים-לאומיים". ואכן, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים הובטחו לחינוך הדתי-לאומי 1.2 מיליארד שקל, ועוד 100 מיליון להפחתה בשכר לימוד. למה? כי הוא יכול עכשיו. כבר ב-2021, על פי מה שסמוטריץ' מכנה "קמפיין שקרי של משרד החינוך", התקציב הממוצע לתלמיד תיכון ממלכתי-דתי עמד על 41,400 שקל בשנה, לעומת התקציב לתלמיד תיכון ממלכתי שעמד על 32,800 שקל בשנה. זו המציאות מזה שנים רבות. אז פלא שצריך לקצץ במטפלות לגיל השלישי, או בפרויקט היפה של "שבת ישראלית"?
ולצד זאת, המהפכה המשפטית. מינוי שופטים רק בידי פוליטיקאים הוא מתכון להשחתת המערכת - כשמה שבאמת רוצים בליכוד של בנימין נתניהו היום הוא הכפפה של מערכת המשפט לרצונו, או לרצונם. מינוי יועצים משפטיים כמינוי אישי על ידי כל שר הוא רעיון עוועים, שיגרום לכך שהשרים יביאו עימם יועצים משפטיים פרטיים ופוליטיים שיעשו בדיוק מה שמבקשים מהם. לא כך צריכה להיראות המערכת המשפטית שלנו.
פסקת התגברות היא דבר ראוי - אבל בשום אופן לא ברוב של 61 חברי כנסת, מה שהופך את בית המשפט העליון לגוף מיותר, ומשאיר את מדינת ישראל כמדינה שבה רשות אחת בלבד, ולא שלוש. ראש הממשלה במצב כזה שולט בכנסת, בממשלה, ובהיעדר מנגנוני פיקוח גם בדמות בתי המשפט.
יש מקום לתיקונים, לרפורמות - אבל תוך דיון מסודר ורציני, לא עם בולדוזר. ויש גם מקום למחאה ציבורית רועמת, ברחובות. הזעקה כבר נשמעת, וטוב שכך. טובה מחאתם של הכלכלנים, יוצאי מערכת הביטחון, אנשי ההייטק. אבל לא הכל מותר. כשאני שומעת שעינת גז, מנכ"לית חברת "פאפאיה גלובל" ששוויה 3.7 מיליארד דולר, החליטה להוציא את כל כספי החברה מישראל, ואחריה קרנות הון סיכון "דיסרפטיב" של טל ברנח המנהלות 250 מיליון דולר, ובהמשך תום ליבנה, מנכ"ל היוניקורן "ורביט" שהודיע שיירד מהארץ ויפסיק לשלם מסים - אני חושבת שאנשים פה השתגעו לגמרי.
לימור לבנתצילום: יובל חןואז, שמעתי את דברי עו"ד דוד חודק, בעל עיטור העוז ממלחמת יום הכיפורים, שאותו אני מכירה ומוקירה, ולא האמנתי למשמע אוזניי. לאחוז בנשק? וכאשר אלוף-משנה במיל' זאב רז, ממובילי הפצצת הכור בעיראק, קורא לכאורה להטיל "דין רודף" על נתניהו, ומכריז ש"אם על ארצי השתלט אדם, זר או ישראלי, ומנהיג אותה באופן לא דמוקרטי, חובה להרוג אותו" - הראש מסרב להאמין למה שהאוזניים שומעות.
מה נראה לכם, שיש לנו עוד מדינה? שיש לנו לאן ללכת? אז לא. אנחנו נישאר כאן וניאבק. כן, ניאבק - אבל לא נילחם. מנחם בגין אמר "לא למלחמת אחים" בשעה שירו על אנשיו, שכבר דיממו במים שעה שברחו מהאלטלנה המופגזת, בהוראתו של דוד בן גוריון, בנסיבות יותר קשות. ואני מהדהדת עכשיו את דבריו: גם מי שמודאג ואף חרד כמוני ממה שמתרגש עלינו, טוב שייצא לרחובות ויפגין בכל דרך לגיטימית ודמוקרטית - אך לא יפגע במדינת ישראל, ובוודאי בל יעז איש להרים נשק. לעולם.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
