בזמנו אמרו מתנגדי ההתנתקות ש"עומק הנסיגה כעומק החקירה", בטענה שיש קשר בין תוכנית ההתנתקות שיזם וביצע אריאל שרון, ובין החקירות הפליליות שהתנהלו נגדו ונגד בניו. שופט העליון המנוח מישאל חשין אף הודה ש"אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט, אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה התנתקות. אינני אומר שזה מה שרוב השופטים חשבו, חלילה וחס".
יש הטוענים טענה דומה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לטענתם עומק הרפורמה המשפטית שהוא מבקש לחולל הוא כעומק האישומים נגדו. לדעת מתנגדי הרפורמה – השינויים שמבקש נתניהו לבצע במערכת המשפט הם נגזרת ישירה של האישומים נגדו. ככל שהאישומים רבו והתקדמו, כך גם השינויים. העובדה שנתניהו שהיה מגן מערכת המשפט האהרן ברקית במרבית חייו הפך את עורו בד בבד עם הגשת כתבי האישום מולו, רק חיזקה את התפיסה הזו.
השבוע נדמה שאכן הקונספציה הזו מקבלת חיזוק נוסף. תיקי נתניהו והצעות הרפורמה המשפטית החלו לקרוס אלה לצד אלה. ראשונים היו התיקים שחטפו מהלומה קשה עם דברי השופטים (שהשבוע בעוד גול עצמי מפואר של התביעה הפכו משמועה מודלפת למסמך מחייב) שלפיהם "קיימים קשיים בביסוס עבירת השוחד ועל רקע קשיים אלה הוצע כי המדינה תשקול לחזור בה מעבירת השוחד".
החלק השני של המשפט שלא נודע עד אתמול (חמישי) דרמטי בצורה חריגה. קשיים ראייתיים עוד ניתנים לתיקון. חזרה מכתב אישום בלתי אפשרית. למעשה, השופטים הזהירו את התביעה שאם לא תחזור בה מהאישום, נתניהו יזוכה בסעיף זה.
צריך לזכור שהשוחד הוא היהלום שבכתר האישומים. בלעדיו לא בטוח שהיו מוגשים כתבי האישום האחרים. זו העבירה החמורה ביותר והיא מושכת למטה את שאר האישומים, שגם כך לא ממש מתקשים לשרוד נוכח החקירה הנגדית של ארנון מילצ'ן בברייטון. עדותו שלפיה קבלת הוויזה לא הייתה קשורה לנתניהו, וכי הוא שוחח על כך רק עם יאיר לפיד, כמו גם פרטים נוספים שמסר, סודקים מאוד את תזת התביעה גם בתיק הזה. הזיעה על פניה של התובעת ליאת בן-ארי לאורך החקירה הנגדית ניגרה לא רק בשל היעדר מזגן במלון המרופט בעיר החוף הבריטית.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'ולצד זה נתניהו מודיע שחקיקת פסקת ההתגברות עברה מן העולם. המשמעות פה היא דרמטית לא פחות מהודעת השופטים. ללא פסקת התגברות אין רפורמה. אם השופטים נותרים עם המילה האחרונה בכיפופי הידיים החוקתיים שמכונים "איזונים ובלמים", נדמה שאפשר להודיע שהעסק נגמר.
עם כל הכבוד לעילת הסבירות (שבניגוד לקמפיין ההפחדה היא לא באמת חשובה), ולחוק שיאפשר לממשלה לקבל חוות דעת נוספת לזו של היועמ"שים (מה שאפשרי גם היום), הלב היה השבת האיזון בין שתי הזרועות השלטוניות. לפי הודעת נתניהו זה כבר לא יקרה. מבהיל ככל שזה יישמע, ייתכן שצדקו אלה שטענו שעומק הרפורמה כעומק התיקים.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
