אחרי שישה ימי לימודים בלבד אפשר כבר לומר בפה מלא שמדינת ישראל לא דורשת מאיתנו רק "להכיל את המתים", אלא גם להכיל את הפגיעה הלא-מידתית ולא הגונה בילדים ובהוריהם. בזמן ששרי הממשלה מתראיינים ומספרים איך מגפת הקורונה נבלמת ומספר החולים קשה לא מזנק, הם בוחרים במודע להתעלם מהמחיר החברתי שמשלמות השכבות החלשות יותר – מבוגרים, ילדים והורים, בדגש על אמהות.
מבחינתם בלימת המגפה פירושה, בעצם, שצעירים יוכלו ללכת להופעות ולמשחקי כדורגל ולטוס לחו"ל, גם אם המשמעות היא לקרקע בבתים משפחות שלמות שמשלמות את המחיר בריבית כפולה.
אם העולם מתנהל כרגיל, למה שאיזשהו עסק יהיה סבלני כלפי אמא ששוב הילד שלה תקוע בבית? אם מתעקשים על פתיחת השנה ב-1 בספטמבר, אבל לא מוכנים לשים שום בלמים (כמו אוורור או קפסולות) בעצם מאותתים לכל בית שהילדים שלנו לא באמת חשובים, ולכן זה לא נורא לכלוא אותם בחדר לשבוע ימים.
לשאלתו של ראש הממשלה נפתלי בנט: "איך לנצח מגפה?" יש תשובה: אני אנצח, את תכילי. את התור, את הבידוד, את העבודה בלילות, את הילדים שמטפסים על הקירות
בסוף "ההכלה" ו"הבלימה" הן על חשבונם של מי שיישאו את המחיר בדממה. אלו מבוגרים וקבוצות בסיכון, שלא יכולים להוציא את האף מהבית עם כמות המאומתים הנוכחית. אלו הורים מיואשים שעומדים שעות בפקקי ענק בשביל בדיקה לילדים בזמן שבמקרה הטוב מצופה מהם לעבוד מהבית. אלו עובדות בעבודות דחק ובמקצועות בשכר נמוך, שם לרוב אין פריבילגיה של עבודה מרחוק והיד על הדק הפיטורים או הקיצוצים קלה מתמיד.
הפגיעה בהורים היא בעצם, כמו תמיד, שם מכובס לפגיעה בנשים. ברוב מוחלט של משקי הבית האמהות הן שמשלמות את מחיר הבידוד של הילדים. אף שהשותפות בקרב גברים גברה בשנים האחרונות, בתקופת המגפה הנתונים היו חד-משמעיים: הרבה יותר נשים פוטרו, הוצאו לחל"ת או התפטרו בגלל היעדר יכולת לג'נגל בין מקום העבודה לאתגרים בבית. כך שכשילדים זקוקים למבוגר שייסע איתם לבדיקות או ישהה איתם בבידוד - זו לרוב תהיה אמא.
הדוגמה הכי טובה היא מחדל עמדות הבדיקה. ברור היה שעם תחילת הלימודים בלי שום הגבלות תהיה קפיצה במספר המאומתים. למרות זאת, מתחמי בדיקות ה-PCR לא תוגברו כראוי. הורים מדווחים על שש ושבע שעות ברכב על מנת להיבדק.
חן ארצי סרוראצלנו בכיתה הורים טרחו לעמוד שעות בשביל בדיקה, אבל בדרך חזרה הביתה דיווחו שעוד ילד נכנס לבידוד והם נאלצו לעשות שוב פרסה. אם רוצים לנהל חיים לצד המגפה ולא להגיע לסגרים, המינימום הוא להעניק תנאים סבירים למאבק. מחדל עמדות הבדיקה בעצם מאותת שהזמן שלנו, מקומות העבודה שלנו ובני המשפחה שלנו לא חשובים. אם משרד האוצר מסרב לתקצב את הבדיקות, את התקנת האוורור בכיתות או את הקפסולות בכיתות, ברור שבסופו של דבר – איש לנפשו. ובמודל הזה החזק שורד. בעלי האמצעים, מי שיש לו עזרה חיצונית, מי שהכנסתו בטוחה.
אז בעצם, לשאלתו של ראש הממשלה בנט: "איך לנצח מגפה?" יש תשובה: אני אנצח, את תכילי. את התור, את הבידוד, את העבודה בלילות, את הילדים שמטפסים על הקירות. העיקר שפתחנו את בתי הספר.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
