הליכוד היה אמור לשלוח פרחים. הנה, הייתה לו הזדמנות לומר - אנחנו שמחים שאתם, גם אתם, ממרצ ועד תקווה חדשה, מיש עתיד ועד העבודה, מבינים שצדקנו. הרי אנחנו אלה שחזרנו ואמרנו שלא כל "מינוי פוליטי" הוא סימן לשחיתות. הרי אנחנו חשבנו שהתפקיד של ועדות שמינתה הממשלה הוא רק לייעץ. אנחנו חשבנו שבמדינה מתוקנת הממשלה צריכה לקבל החלטות. לא ועדות.
והנה, היו צריכים להגיד בליכוד, כל מה שיצאתם נגדו כאשר צווחתם "שחיתות" ו"סוף הדמוקרטיה" – אתם עושים עכשיו בעצמכם. אז ברוכים הבאים. אנחנו שמחים שאתם מבינים. הרי אי אפשר לנהל מדינה כאשר בכל פינה יושב משפטן ומחליט מה נכון ולא נכון, אף שאין לזה שום קשר לחוק, אלא רק לערכים עמומים כמו "טוהר מידות" ו"מנהל תקין". הם חשובים. אבל לפעמים אלה בעיקר תירוצים.
גם אם הכוונות היו טובות, הוועדות הללו פוגעות במשילות ובהפרדת הרשויות, ומסרסות את הדרג שנבחר כדי לממש מדיניות. ומדיניות מממשים גם על ידי מינוי אנשי אמון שאמורים לבצע את המדיניות של הנבחרים.
ב-2012, צריך להזכיר, זה היה שר האוצר דאז יובל שטייניץ שחפץ במינויו של משה טרי לנציב מס הכנסה. הוועדה פסלה את טרי משום שלא היה לו ניסיון של עשר שנים, וקבעה שהמועמד המתאים הוא משה אשר. אשר פנה לבג"ץ, שכפה על שטייניץ להביא אותו לאישור הממשלה. פלנגות הנאורים מחאו כפיים. אלא שאיך בדיוק שר בממשלה יכול לתפקד כאשר אחד האנשים המרכזיים לצורך מימוש המדיניות שלו – הוא אדם שהוא כלל אינו רוצה בתפקיד?
אם פרץ התקשה לעבור את המכשול של "כשירות מיוחדת", שאין לו שום הגדרה רצינית, וכל כולו עניין של שיקול דעת, אז מה יגידו אחרים, חסרי מעמד ציבורי, שצריכים להתמודד עם מחסום כזה?
מינויים פוליטיים אינם עניין של מנהל תקין בלבד. מדובר ברבדים הרבה יותר משמעותיים, כמו מוביליות חברתית. הסיכויים של אלה שלא הגיעו מהאליטות הישנות לזכות בתפקיד יוקרתי הוא מלכתחילה קטן יותר. הם לא מגיעים לקוקטיילים של האליטות הישנות. מה נותר להם? המסלול הפוליטי. ואז, כאשר נדמה שהם ראויים לתפקיד כלשהו, המסלול הפוליטי הופך לרועץ.
סעיף 18ג' לחוק החברות הממשלתיות דורש "כשירות מיוחדת" למי שיש לו זיקה כלשהי לשר הממנה. התוצאה היא שגם אם לא מדובר בזדון, הרי שהוועדות למיניהן, כמעט תמיד בראשות שופט, הופכות למנגנון לשימור הכוח השלטוני בידי האליטות הישנות. וכאשר מצרפים לכך שורה של החלטות משפטיות שבהן מוענק יותר ויותר כוח לדרג הפקידותי, וכאשר פעמים רבות מדי הדרג הפקידותי הוא לעומתי, הרי שמדובר בעוד פגיעה במשילות ובדמוקרטיה.
הפסילה של עמיר פרץ לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית היא עוד דוגמה לאבסורד שיוצרת המשפטיזציה של המינויים. משום שהוועדה קבעה, בסעיף 17 לחוות דעתה, שפרץ "עומד בתנאי הכשירות". אלא שלדעת חברי הוועדה, פרץ נזקק ל"כשירות מיוחדת", משום שיש לו זיקה לשר הממנה.
בן-דרור ימיניפרץ כבר מזמן הוא לא הצעיר מהפריפריה, חסר הקשרים, שזקוק למוביליות. אבל אם הוא התקשה לעבור את המכשול של "כשירות מיוחדת", שאין לו שום הגדרה רצינית, וכל כולו עניין של שיקול דעת, אז מה יגידו אחרים, חסרי מעמד ציבורי, שצריכים להתמודד עם מחסום כזה? הרי מדובר ב"סעיף סל", שבאמצעותו אפשר לפסול כל מועמד, מוכשר ככל שיהיה, רק משום שיש לו זיקה פוליטית כלשהי לשר הממנה.
אף שיש צורך בתיקון החוק באופן שלא יאפשר פגיעה במועמד רק בגלל זיקה פוליטית, צריך להזכיר שהבעיה העיקרית היא בתוספות ובפרשנויות ששיבשו וסירסו את הוראות החוק. החוק קובע ש"הוועדה למינויים פוליטיים" היא ועדה מייעצת. ובדיוק כשם שהחוק מעודד מינוי של נשים ובני מיעוטים, אין שום צורך שהוא יפגע באלה שרחוקים מהצלחת. בסופו של דבר ההחלטות הן של הממשלה. זו משמעות שלטון החוק. זו משמעות הפרדת הרשויות. זו משמעות הדמוקרטיה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
