בשבוע שעבר קרא כאן עודד שלום לבני גנץ ולמפלגת המחנה הממלכתי לעזוב את הממשלה מיד, בנימוק ש"נוכח הפוליטיקה המקוממת בשעת מלחמה וההפקרות התקציבית הזו ניהול המלחמה יסתדר בלעדיהם... כרגע הם עלה תאנה שלא מכסה אפילו חלק קטנטן מהערווה. צא בני, צא. עזוב את ממשלת ההפקרה הזו".
הכול נכון. מדובר בראש ממשלה שמתנהל בהפקרות וגם בשעה הקשה הזו עוסק ללא בושה בשרידותו הפוליטית. ברור לבנימין נתניהו שהמשך העברת הכספים הקואליציוניים תפגע בתדמיתו – שלא לדבר על המדינה – ועדיין הוא נחוש לשמר את הקואליציה שלו. הוא אמנם נראה כבוי מאז טבח 7 באוקטובר, אולם מי ש-30 שנה השתמש בשיטות מסוימות כדי לשרוד, לא יכול לפתע לשנות את עורו.
סאגת התקציב אכן יכולה להוות איתות לגנץ וחבריו שראש הממשלה יתחיל בקרוב לפעול להשפלתם, להמעיט בתרומתם למלחמה או חלילה להטיל עליהם אחריות לכישלונות. המחנה הממלכתי הרי מובילה כיום בסקרים ומאיימת לכאורה על שלטון הליכוד, והציפייה שנתניהו יתחיל להתנהל בממלכתיות ובהוגנות כלפי אנשים שרוצים להחליף אותו היא מופרכת. ולמרות זאת, גנץ צריך להישאר בממשלה בשל שתי סיבות מרכזיות: אחת לאומית והשנייה אישית.
שום דבר לא השתנה בנסיבות הביטחוניות ששימשו עילה לכניסתו לממשלת החירום. ישראל עומדת בפני החלטות קשות לגבי המשך הלחימה בדרום רצועת עזה, שתהיה קשה ומורכבת. קיימת אפשרות למספרי קורבנות גדולים יותר בקרב האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, מה שיגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל וימנע את מיטוט חמאס. ובעיקר, קיימת שאלת המשך הקרבות כשחטופים כה רבים נמצאים בידי חמאס וגורמים אחרים ברצועה, דבר שכבר מאיים על הלכידות הישראלית הפנימית.
אם גנץ יעזוב את הממשלה זה יפגע בנתניהו שייאבד את מעטפת האחדות הלאומית שעוזרת לו פנימית ובינלאומית, אבל זה יפגע גם בגנץ. תנאי ראשון לגיבוש תדמית פוליטית חיובית הוא יציבות לאורך זמן. גנץ נתפש בחלק מדרכו הפוליטית כחסר חוט שדרה והפכפך, והנה, בשנה האחרונה הוא סוף סוף גיבש לעצמו זהות חיונית של דמוקרט מול ההפיכה המשפטית, ומאז שפרצה המלחמה גם של פטריוט שמוכיח שעבורו ישראל מעל הכול.
גנץ נכווה כבר פעם אחת ב-2020 כשהצטרף לממשלת המאבק בקורונה ונתניהו רימה אותו לגבי קיום הרוטציה. מוצדקת ההנחה שאם ייפול שוב בתרגיל נבזי ושקוף - הפגיעה בו תהיה אנושה. ידבק בו הדימוי של פראייר סדרתי שנכנס בפעם שנייה למלכודת פתאים בעיניים פקוחות. מי יוכל לסמוך על פוליטיקאי כזה כמנהיג לאומי?
ד"ר ברוך לשםמצד שני, היציאה מהממשלה תפגע קשות במיתוג הפטריוטי שלו. בידי מי ישאיר גנץ את ביטחון ישראל? בידי ראש ממשלה בלתי אחראי שתלוי באנשי ימין קיצונים דוגמת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר? להפקיד את גורל ישראל בידיהם, ללא פיקוח של ממש מבפנים, ייחשב בריחה מאחריות. גנץ עלול למצוא את עצמו במצב שבו מי שקורא לא לעשות פוליטיקה בעת מלחמה יבצע זאת בעצמו.
יש פיתוי גדול לעשות חשבונות עם נתניהו, אבל אסור לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה המלוכלכים. לאפשר לו לנהל את המערכה הזו לבד זו הפקרות. הישארותו של גנץ בממשלה קודם כל טובה מבחינת צורכי המדינה, ולאחר מכן גם נכונה למטרותיו הפוליטיות.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
