המגעים המתקדמים להסדר הטיעון בין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עדיין לא הבשילו לכדי חתימה, ובעבר כבר היו פוליטיקאים שבחרו להמשיך עם המשפט עד סופו - ולא פעם שילמו מחיר. עד כמה נפוצים הסדרי טיעון עם פוליטיקאים שהואשמו בעבירות שחיתות? מה קורה כשהנאשם מחליט לפוצץ את ההסדר? ומתי בתי משפט יחליטו לחרוג מהסדרי טיעון?
הסדרי טיעון נפוצים מאוד במשפט הישראלי, ותיקים רבים מאוד שמתנהלים בבתי משפט מסתיימים בהסדרים אלו. לכן, גם הסדרי טיעון עם פוליטיקאים הם לא דבר חריג. כמו כל נאשם אחר, פוליטיקאים יכולים לנהל את התיק עד סופו, אך כשקיימת היענות מצד הפרקליטות להגיע להסדר, ברוב המקרים חתימה עליו תקל עליהם – בין אם בחומרת העבירות שבהן יורשעו ובין אם בעונש שיקבלו, או בשניהם.
הסיכון בניהול המשפט עד תומו ברור: זיכוי הוא אפשרי, אבל גם הרשעה מהדהדת. דוגמה לכך הוא המקרה של סגנית שר הפנים לשעבר, פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו. קירשנבאום הואשמה בשורה ארוכה של מעשי שוחד, סירבה לשמוע על אפשרות של הליכה להסדר טיעון, הייתה בטוחה בחפותה וניהלה משפט עד הסוף. המחיר היה כבד, וביולי האחרון, בתום שנים ארוכות של משפט, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ירון לוי גזר עליה את העונש החמור ביותר שנגזר על אדם שהורשע בעבירות שוחד בתיק שחיתות ציבורית בישראל - 10 שנות מאסר.
חתימה על הסדר טיעון בין הצדדים הוא מסמך חתום שכולל כתב אישום מתוקן, אבל הסדרים מקבלים תוקף משפטי רק בשלב השני - ברגע שהשופט מאשר אותם. באופן כללי, בתי המשפט מאשרים הסדרי טיעון ברוב המקרים ולא מתערבים בהם.
7 צפייה בגלריה
הורשע במסגרת הסדר טיעון במרמה והפרת אמונים - ונשלח ל-15 חודשי מאסר. מיסז'ניקוב
(צילום: מוטי קמחי)
בנובמבר 2017 בית משפט השלום בתל אביב גזר 15 חודשי מאסר על שר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב, גם הוא מישראל ביתנו, שהודה והורשע בהסדר טיעון בעבירת מרמה והפרת אמונים. בנוסף, נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 70 אלף שקלים. ההסדר בין המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה לשר לשעבר כובד במלואו, והוא נשלח לכלא בגין עבירת המרמה והפרת האמונים הבודדת, אותה עבירה שבה נתניהו שוקל להודות ולרצות - כך מסתמן - עבודות שירות בלבד.
לאחרונה הושג הסדר טיעון גם עם יו"ר ש"ס, חבר הכנסת אריה דרעי, שבמסגרתו הודה דרעי בשתי עבירות של אי-דיווח מס, וישלם קנס בסך 180 אלף שקלים. הפרקליטות לא התחייבה לוותר על דרישת קלון במידה שיחזור לחיים הפוליטיים לאחר התפטרותו מהכנסת. דרעי התחייב, שלא במסגרת הסדר הטיעון, להתפטר לאלתר מהכנסת, וברגע שיעשה זאת הוא ייגש לבית המשפט על מנת לאשר את ההסדר. עד אז, הוא תמיד יכול לחזור בו.
כשקצב התמהמה 30 דקות במכונית
ביוני 2007 חתם הנשיא לשעבר משה קצב על הסדר טיעון, ולפיו הוא יואשם בעבירות קלות ויישלח למאסר על תנאי. היועמ"ש לשעבר מני מזוז, שהגיע עמו להסדר, אמר לאחר הסיכום על עסקת הטיעון המקלה: "כשהנשיא מודה, זה לא דבר של מה בכך. ממעמד של האזרח מספר אחד של מדינת ישראל - עבר הנשיא למעמד של מורשע בעבירת מין עם כל הקלון האישי והציבורי שילווה אותו".
כמה שבועות לאחר מכן התחוללה דרמה בבית המשפט השלום בירושלים, בדיון שבו בית המשפט היה אמור לאשר את הסדר הטיעון. קצב התמהמה במכוניתו כ-30 דקות, נכנס לאולם הדיונים והכריז שהוא חוזר בו מההסדר. "החלטתי לבטל את הסכם הטיעון כי אני רוצה להיאבק על חפותי", אמר קצב. לכן, במרץ 2009 הוגש כתב האישום החמור נגדו שכלל עבירות אונס, מעשים מגונים והטרדות מיניות.
הסוף ידוע - קצב הורשע באונס, ביצוע מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית, ובמרץ 2011 בית המשפט המחוזי בתל אביב שלח את הנשיא לשעבר לשבע שנות מאסר בפועל. בנוסף הוא חויב בפיצויים לשתי מתלוננות והושת עליו קלון. "הימור כושל" - אמרו השופטים בהכרעת דין, כשהתייחסו לחזרתו מהסדר הטיעון.
כשבית המשפט החמיר עם אולמרט
ברוב המקרים בית המשפט מקבל את הסדרי טיעון, אולם יש גם חריגים. כך קרה לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כשהשופט לא אישר במלואו את הסדר הטיעון עמו באשר לעבירת שיבוש מהלכי המשפט.
הסדר הטיעון שנחתם עם אולמרט, שהודה והורשע בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט בפרשות הולילנד וטלנסקי, ספג מהלומה מצד בית משפט השלום בירושלים ב-2016, בעת הבאתו לאישור סופי. השופט אביטל חן דחה חלקים ממנו, הוסיף לאולמרט חודש בכלא וגם קנס אותו ב-50 אלף שקלים.
בהתאם להסדר נגזרו על אולמרט שישה חודשי מאסר, אך רק חמישה מהם בחפיפה לעונש שנגזר עליו בפרשת הולילנד. השופט ציין בהחלטתו כי "פסיקתו של בית המשפט העליון מנחה את הערכאות הדיוניות לכבד הסדרי טיעון. על בית המשפט לבדוק אם הסדר הטיעון לוקה ב'חוסר סבירות קיצוני' עד כדי אי יכולת לכבדו. משמעותו האמיתית של ההסדר היא שהנאשם לא ירצה עונש מאסר כלל בגין עבירות השיבוש, ולזאת אין בידי להסכים".
כך קרה גם לרב הראשי לשעבר יונה מצגר. ב-2017 בית המשפט המחוזי בירושלים גזר ארבע שנות מאסר וחצי על הרב הראשי לשעבר, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות שוחד ומרמה. בצעד חריג הוסיף בית המשפט שנת מאסר, מעבר ל-3.5 השנים שנקבעו בין הצדדים בהסדר. השופט משה יועד הכהן הוסיף ואמר כי אם לא היה נחתם הסכם, העונש שהיה מוטל על מצגר היה בין שש לתשע שנים בכלא, כשהעונש הראוי בגין מעשיו עומד על שבע שנות מאסר.
אולם, בית המשפט העליון התערב והחזיר את העונש ל-3.5 שנות מאסר. השופט עוזי פוגלמן קבע: "איני סבור כי היחס בין ההקלה שניתנה למערער בגדרו של הסדר הטיעון לבין אינטרס הציבור היה בלתי הולם. מכאן גם מסקנתי כי לא נפל פגם בשיקוליה של התביעה בהגיעה להסדר טיעון עם המערער. לא היה מקום לדחות את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, וזאת בפרט בשים להלכה המושרשת היטב שלפיה בית המשפט לא ימהר לדחות הסדר טיעון שהובא לאישורו".
ויש גם מי שבחרו לנהל משפט עד סופו וזוכו. כך למשל, ב-2013, אחרי יותר מ-15 שנים של חקירה ומשפט, זיכו פה אחד שופטי בית משפט השלום בירושלים את השר אביגדור ליברמן שהואשם במרמה והפרת אמונים בפרשת מינויו של השגריר לשעבר זאב בן-אריה. לאחר מתן הכרעת הדין אמר ליברמן כי "17 שנה הסתיימו, הפרק הזה מאחוריי". במסגרת כתב האישום נטען שליברמן מינה את בן אריה ליועץ במטה שר החוץ, ובהמשך לא מנע ואף קידם באופן אקטיבי את מינויו לתפקיד השגריר בלטביה ב-2009 - תוך שהוא מודע לכך שבן אריה, שכיהן ב-2008 כשגריר בבלארוס, העביר לו בניגוד לחוק מידע רשמי על חיקור דין שבוצע בנוגע לליברמן במדינה אירופית.
השופטים חגית מאק-קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר כתבו בהכרעת הדין כי "לנאשם מיוחסת עבירה של מרמה והפרת אמונים. הנאשם לא יזם את האירוע, הוא קיבל את המידע באופן מפתיע. לא הוכח שהנאשם ידע שהחומר הגיע אליו מתוקף תפקידו של בן אריה. הנאשם לא היה מודע למלוא חומרת הנסיבות. המינוי תאם את צורכי המשרד".
