המשפט החוזר לרומן זדורוב, הנאשם שרצח את הילדה תאיר ראדה בבית הספר בקצרין בדצמבר 2006: בבית המשפט המחוזי בנצרת העידה היום (ג') ד"ר מאיה פרוינד, שהייתה מנהלת המעבדות לביולוגיה משפטית בזמן הרצח, ובשנים האחרונות נטען נגדה כי היא אחראית לזריקתן לאשפה של מבחנות שבתוכן דגימות מהחומרים שנמצאו מתחת לציפורניה של הקורבן.
הדיונים הקודמים במשפט החוזר של רומן זדורוב:
• השופט במשפט זדורוב: "לא הייתה פדופיליה במחשב ולא תהיה"
• עקבות הנעל מול "השילוש הלא-קדוש": השאלות שיכריעו את משפט זדורוב
• עוד סדק במשפט זדורוב: העד המומחה לטביעות נעליים הסתבך
ד"ר פרוינד הסבירה כי בתיק הרצח של תאיר ראדה היו כ-600 מוצגים הקשורים ל-DNA, לעומת 30-25 בתיק סטנדרטי. לדבריה, בתחילת החקירה, משלא נמצאה ראיית DNA שיכולה לקשור את אחד החשודים למעשה, הוחלט במעבדות לבצע מהלך חריג: נדגמו כ-60 מקומות בחולצתה של ראדה, ו-60 מבחנות עם תוצאות נשלחו לבדיקת מז"פ בירושלים כדי לנסות למצוא בהן בהן פרופיל Y (זכרי), שיוכל לסייע בזיהוי הרוצח. אלא שפרופיל גברי לא זוהה.
"היו בדיקות בודדות של אולי חצי פרופיל Y, והן נשלחו לארה"ב אבל לא התקבלה תשובה", אמרה ד"ר פרוינד בדיון. "שנתיים אחר כך, כשהתיק כבר היה גמור, אחרי שכבר העדתי, קיבלתי מירושלים ערימה של מבחנות. כמה מהן זיהיתי כחלק מאותן 60 דגימות מהחולצה. זה הגיע לא בקירור, חלק היו יבשות ובחלק היה כמות של מיקוגרם או שניים, כמות בלתי אפשרית להפקה של ממצאים. כיוון שזה לא היה מוצג בעיניי, החלטתי לזרוק אותן (המבחנות נזרקו ב-11 בנובמבר 2008, א"ר)".
על האפשרות שנזרקו גם דגימות מתוך החומר שנלקח מתחת לציפורניה של הקורבן אמר העדה: "כשההגנה חיפשה את הדגימות של החומר מתחת לציפורניים, הן לא נמצאו. פה אני לוקחת את האשמה. יכול להיות שחלק מהדגימות של אותן 60 מבחנות היו גם הדגימות שמתחת לציפורניים".
מעדותה עלה שמלכתחילה נלקחה דגימת ציפורניים אחת בלבד מכל יד של ראדה ז"ל, ולא מכל ציפורן, כך שבסך מדובר היה בשתי מבחנות. השופטים תהו מדוע לא נלקחו דגימות מכל ציפורן, וד"ר פרוינד אמרה שזו הייתה הפרקטיקה המקובלת ב-2006, ושבשיטות ובאמצעים של היום היה נכון יותר לדגום כל ציפורן בנפרד.
עוד התברר כי המבחנות עם הציפורניים עצמן נמצאות עדיין במכון, אולם הן נשטפו (לצורך הפקת החומר המקורי) וכעת לא ניתן למצוא בהן עוד DNA.
בדיון נכחה גם היום אמה של תאיר ז"ל, אילנה ראדה, שקראה בתגובה לעבר העדה: "את לא מדענית, את עבריינית". גם לאחר מכן, מחוץ לאולם, היא המשיכה לתקוף אותה: "את צריכה להיות מאחורי סורג ובריח. זו הייתה יכולה להיות גם הילדה או הנכדה שלך".
העד הבא בדיון, ד"ר קונסטנטין זייצב, שהיה הרופא המשפטי שניתח את גופתה של ראדה, התפתל על הדוכן לנוכח שאלות של הרכב השופטים על חוסר ההחלטיות בחוות דעתו. בין היתר הם תהו כיצד קבע שהרצח בוצע בשתי הנפות סכין בלבד, שגרמו הן לחתכים הקטלניים בצוואר, הן לחתכים קטנים יותר בחזה והן לחתכים בסנטר.
ד"ר זייצב השיב שהתייחס "לפחות" לשתי הנפות סכין, אולם אב בית הדין השופט אשר קולה והשופט דני צרפתי ציינו שניתן להסיק בסבירות גבוהה יותר שהיו ארבע הנפות סכין.
בהמשך טען זייצב שפצע שאותו הגדיר בעבר כפצע התגוננות בשורש כף ידה של ראדה ז"ל, נגרם למעשה לאחר המוות, מאחר שהוא לא דימם. "יכול להיות פרכוס טרמינלי, והמוות הוא תהליך", אמר. "זה לא מומנטום. זה לא מוות מיידי. מוות מיידי יכול לקרות רק לאחר פגיעה בגזע המוח".
השופט צרפתי: "אדוני הסביר שזה קרה בשלב של אחרי ירידת לחץ הדם. יש מניעה לקבוע שזה לא פצע הגנה?".
השופט קולה: "אולי זה אפילו יותר סביר".
ד"ר זייצב: "אני לא יכול לקבוע סבירויות. אני לא יכול לקבוע כמה זמן הקורבן יכול לחיות אחרי הפגיעה בצוואר. זה יכול להיות שניות וזה יכול להיות כמה עשרות שניות".
בחקירה הנגדית אמר ד"ר זייצב שגם לאחר חיתוך הצוואר עוד עשוי הקורבן עוד לקום וללכת. הוא ציין דוגמאות ממקרי דקירה בלב ובראש, שאחריהם הקורבנות הספיקו ללכת אפילו מאות מטרים לפני שמתו.
אילנה ראדה העירה: "אם היה דבר כזה, היא הייתה יכולה לצאת והיו מצילים אותה".