השבוע, במהלך טיול שנתי, נאלצו בנות כיתה י' ו-י"א מבית ספר תיכון בנתיבות להיחשף לאחד הצדדים המכוערים ביותר של החברה הישראלית. "טיול שנתי שחורות" – זה השם שבחרו המחנכות שלהן לקבוצת הוואטסאפ שפתחו לכבוד הטיול, שבה התכתבו באופן פוגעני בנוגע לתלמידותיהן בנות העדה האתיופית. בהתחשב בתמונת המצב החברתית של ישראל 2023, כנראה שזו לא הפעם הראשונה שהן נתקלות באמירות מפלות או גזעניות. אולי הן כבר נאלצו להתמודד עם עלבונות כאלה מבני גילן, יכול להיות שהן נתקלו בהם ברשתות החברתיות, סביר להניח שהן שמעו שיח פוגעני מופנה כלפי בני משפחתן. כל היתקלות כזו כואבת, מצלקת – אבל כשזה מגיע מאנשי חינוך, מדובר בנזק בלתי הפיך.
הפערים החברתיים בישראל הצטמצמו לאורך השנים, אך הם עדיין עמוקים. גזענות ואפליה עודן נוכחות במרחב הציבורי, ובכוחה של מערכת החינוך לקדם תיקון, לבנות תשתית לחברה שוויונית יותר. זה אמור להיות מרחב שבו מצמצמים פערים חברתיים, אי של שוויון הזדמנויות. מקום שאליו מגיעים תלמידים מבתים שונים, ממשפחות שונות, ממצבים סוציו-אקונומיים שונים, מתרבויות שונות – ומרגישים שווים. זה אמור להיות מקום שבו תקרת הזכוכית זהה עבור כולם, גם עבור תלמידים שמגיעים מבתים עם מודלים לחיקוי, וגם עבור אלו שזקוקים לכאלה. זירה של צמיחה, של הגשמה עצמית, של הבניית מציאות בריאה יותר.
המציאות הזו התנפצה עבור אותן תלמידות בבית הספר התיכון בנתיבות, ועבור תלמידים ותלמידות בני העדה האתיופית שנחשפו לפרסומים בנושא באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. את משבר האמון שנוצר בינם לבין מערכת החינוך יהיה קשה לתקן. "עצוב לי כבת העדה לראות את הרמה שירדתן אליה היום", כתבה אחת התלמידות שנחשפה לתכני המורות, "במקום שתהיו המורות שלנו, לשמש דוגמא ולהרגיש כמקום הכי בטוח שלנו, אתן עשיתן ההפך מזה. אני רואה את התמונות ופשוט לא מאמינה שזה בא מהמורות שלנו. אתן פשוט בושה. מתביישת שאתן המורות שלנו ואתן מלמדות את דור העתיד".
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, עו"ד אווקה זנה, פנה אתמול (שני) למנכ"ל משרד החינוך וקרא להרחיק את המורות המעורבות באירוע הקשה מעיסוק בהוראה. אבל לא די בצעדים משמעתיים. צריך להכיר בנזק החינוכי של האירוע הזה. זה לא סתם עוד עלבון שיעבור בחלוף הזעם, או תחושה לא נעימה שאפשר להעלים בעזרת החלפת הצוות החינוכי. זה לסדוק את האמון של הנערות מול המערכת ולערער את האמון שלהן בעצמן, ויש לכך השלכות ארוכות טווח.
צריך להכיר בעובדה שהסיפור המטלטל הזה אינו נקודתי. כילדים, כתלמידים, כחיילים וכעובדים - בכל שדרות החיים בישראל הפערים בין צעירים יוצאי אתיופיה לצעירים מכלל האוכלוסייה עדיין גדולים, גדולים מדי, וחלקם עדיין נאלצים להתמודד עם אפליה וגזענות במרחב הציבורי, שלא נותנות להם סיכוי שווה להצליח. מתפקידן של מסגרות החינוך לצמצם את הפערים האלה, להטמיע ערכים של שוויון ולהעביר מסר ברור של אפס סובלנות לגזענות ואפליה. זה הבסיס לתיקון חברתי.
- הדר גיל-עד היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
