יומיים בלבד לאחר שחגגה מדינת ישראל את יום העצמאות ה-76 שלה, אזרחיה התעוררו לבוקר עגום במיוחד. וזו תמונת המצב של המדינה, לפחות בבוקר יום חמישי: בחזית הדרומית התבשרנו שחמישה חיילי צה"ל נהרגו בירי דו צדדי באזור ג'בליה, חמאס עומד עדיין על רגליו ברצועה - כולל באזורים שצה"ל כבש אותם לא מכבר - והלחימה ברפיח נמשכת ולא תסתיים בקרוב. בחזית הצפונית, למרות ההישגים של צה"ל והפגיעה בבכירי חיזבאללה, הארגון השיעי מגלה יכולות גבוהות במיוחד במישור הצבאי והצליח לפגוע במתקן רגיש של חיל האוויר באזור צומת גולני באמצעות כטב"מ. מדובר ביכולת צבאית ומודיעינית יוצאת דופן, שמבהירה לנו את המחיר הקשה שאנו עלולים לשלם במקרה של התלקחות כוללת בצפון.
אך לא פחות חמור הוא מה שמתחולל בחזית הפנימית ובמישור הפוליטי בישראל: שר הביטחון יואב גלנט מתייצב אל מול כלי התקשורת, כדי לבשר לאומה שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו פועל בעצם על פי האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. גלנט, שהזהיר כבר במהלך המחאה נגד הרפורמה המשפטית שנתניהו ואנשיו פוגעים בביטחון ישראל, עשה זאת שוב אתמול, על רקע מה שהוא מזהה ככוונה של נתניהו להנציח שלטון ישראלי ברצועת עזה. או במילים אחרות: לכבוש אותה.
ראש ממשלת ישראל, האיש שאפשר את מימון חמאס במשך שנים במיליוני דולרים רבים, שבחר ביודעין לחזק את חמאס, האיש שחרט על דגלו את החלשת הרשות הפלסטינית, הוא זה שמסביר לנו שאינו רוצה "חמאסטן או פתחסטן" בעזה, מבלי להבהיר מה הוא כן רוצה להשיג ברצועה
נתניהו מיהר לנגח את גלנט ושחרר לאוויר סלוגן שמתאים לתקופת בחירות, "אני לא רוצה חמאסטן או פתחסטן". וזו בעצם המציאות העגומה כל כך: ראש ממשלת ישראל, האיש שאפשר את מימון חמאס במשך שנים במיליוני דולרים רבים, שבחר ביודעין לחזק את חמאס ולאפשר לו לממן את המנהרות שלו ואת האמל"ח שברשותו, האיש שחרט על דגלו את החלשת הרשות הפלסטינית (המבוססת על תנועת הפתח), הוא זה שמסביר לנו שאינו רוצה "חמאסטן או פתחסטן" בעזה, מבלי להבהיר מה הוא כן רוצה להשיג ברצועה. במשך חודשים ארוכים כל בכירי מערכת הביטחון מזהירים שללא תוכנית ל"יום שאחרי" חמאס, מדינת ישראל בעצם מנציחה את שלטונו בעזה - אך ראש הממשלה שמסרב לדון בכך מסיבות פוליטיות, זורה חול בעיניי הציבור, מאחז עיניים וטוען כי אין מה לדון על "היום שאחרי" מבלי שקודם כל נשמיד את חמאס.
ומדוע מדובר באחיזת עיניים? מפני שאף אחד לא מבקש להכניס היום או מחר את הרשות הפלסטינית לעזה מבלי להביס את חמאס. לכל מי שמדבר על "היום שאחרי" ברור כי שני הדברים צריכים להיעשות במקביל. כלומר, מלחמה בחמאס, לצד הכנת "היום שאחרי". ולכולם, כולל גלנט, ברור שהאופציות על השולחן אינן נעות בין טובות לרעות, אלא בין גרועות לגרועות פחות. יש את השארת שלטון חמאס, שזו אופציה גרועה בהחלט, יש את כיבוש הרצועה בידי ישראל ושלטון צבאי ואזרחי ישראלי ברצועה, שזו עוד אופציה גרועה, ויש אפשרות שלישית: להקים כוח ערבי-פלסטיני, שיתבסס על כוחות של הרשות הפלסטינית לצד כוחות ערביים ובינלאומיים מתונים. זו אינה אופציית החלומות אך היא בהחלט האופציה הגרועה פחות. לרשות יש לא מעט בעיות וחולשות, בין היתר כתוצאה ממדיניות ברורה של נתניהו להחליש אותה. אך כרגע החלופות האחרות גרועות עוד יותר.
אולם נתניהו מעדיף סיסמת בחירות חסרת תוכן, כדי להרוויח עוד כמה ימים בשלטון, עוד כמה שבועות. במקביל, אנשיו מסתערים על גלנט ומטנפים עליו. כמה משליחיו הגדילו אתמול לעשות, הסתערו על ראש השב"כ רונן בר וכינו אותו בוגד, בגלל עלילה שלא הייתה ולא נבראה כאילו נתן לכאורה פקודה לאנשיו לא לרדת דרומה בבוקר 7 באוקטובר. המציאות הפוכה מכך לחלוטין, וראש השב"כ בכלל הוריד פקודה לאנשיו כבר ב-7:00 שכל מי שיש ברשותו נשק יירד דרומה להילחם (ונעזוב לרגע את הפקודה שבר נתן להוריד צוות טקילה לפנות בוקר, שרוב אנשיו נפגעו בלחימה), אך למכונת הרעל הספיקה אמירה לא מדויקת שהוצאה מהקשרה של אב שכול, כדי להאשים את בר בבגידה, לא פחות.
וזו המציאות הקשה והעגומה שעל אזרחי ישראל להכיר בה. מדינת ישראל הפכה להיות בת ערובה בידי ראש ממשלה שיעשה הכל, כולל הכל, כדי להנציח את שלטונו. הוא ימשיך את המלחמה בדרום ובצפון כדי לא להגיע חלילה למצב שבו ייאלץ ללכת לבחירות. הוא יטנף על כל ראשי מערכת הביטחון והקצונה הבכירה בצה"ל כדי שלא יכוונו אליו את האחריות לכשלון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. והוא יפעל במחשכים ובסתר כדי להכשיר את השלטון הצבאי והאזרחי של ישראל ברצועת עזה - כלומר, טיפול באוכלוסיה של 2.2 מיליון פלסטינים, ובכלל זה דאגה לחשמל, מים, ביוב, חינוך, בריאות וכו' - רק כדי להימנע מעימות עם שותפיו לקואליציה, סמוטריץ' ובן גביר. וכן, הוא גם יפעל כדי לפטור אוכלוסיה שלמה משירות בצה"ל, על מנת לשמר את החרדים בתוך הממשלה שלו, וכל זאת בעוד המלחמה נמשכת. מדינת ישראל, עצמאות 2024.
