כשהם לבושים חליפות שלג בהירות ברחובות המושלגים של מוסקבה, יקטרינה פילימונובה בת ה-34 רוכבת על אופניים עם שלושת בניה בדרך לגן. בעלה הוא שנהג לעשות זאת בעבר, אך הוא נמלט מהמדינה לאחר שהנשיא ולדימיר פוטין הכריז כי גברים ברוסיה יגויסו בהמוניהם למלחמה מול אוקראינה.
"חליתי יום אחרי שהוא עזב. הייתי כל כך לחוצה שלקח לי חודש להחלים", אומרת פילימונובה לסוכנות הידיעות הצרפתית. כמה ימים אחרי ההכרזה על גיוס המילואים, בעלה, ירוסלב ליאונוב, נסע ברכבת 1,500 קילומטרים לעיר רוסית קרובה לקזחסטן ומשם רכב על אופניים עד שעבר את הגבול. "הוא לא רצה לעזוב אותנו", מספרת פילימונובה.
היא לא היחידה שמתמודדת עם הנטל החדש של גידול הילדים לבד. היציאה המהירה והכאוטית של עשרות אלפי גברים בגיל גיוס מהמדינה קרעה משפחות והוסיפה לחץ על אימהות ברחבי רוסיה. אין נתונים רשמיים על מספר המשפחות שנפגעו, אך אחת העובדות בגני הילדים במוסקבה מעידה כי כשליש מהאבות בגן ברחו מהמדינה.
פילימונובה מתארת את הקשיים ואומרת: "החודש הראשון היה מאוד עצוב. זה היה קשה מאוד לי ולילדים. כשאני מצוברחת הם נכנסים להיסטריה, הם בוכים בלי הפסקה בלילות. הבנתי שאני חייבת להתעשת ולהתמודד עם המצב". במבט על ההיסטוריה, הפיצול במשפחה גרם לה לחשוב על סבתה שהופרדה מבעלה שנשלח לעבוד במונגוליה. "מעולם לא חשבתי על זה אבל אני מתחילה להבין איך היא הרגישה", מודה פילימונובה.
ימים קשים עוברים גם על בעלה ליאונוב, שנמצא כעת בבירה הסרבית בלגרד, שהפכה ליעד מרכזי עבוד עובדי IT רוסים שברחו מארצם. ליאונוב, מפתח תוכנה במקצועו, חשש שיגויס ולא ראה ברירה אחרת מלבד לעזוב את רוסיה בחודש ספטמבר האחרון. "לא רציתי לשחק ברולטה רוסית. סביר להניח שתנצח אבל יש סיכוי קטן לסוף די דרמטי", אומר ליאונוב.
בבלגרד הוא חָבַר למורה מבוגר למתמטיקה שעזב את רוסיה זמן קצר לאחר הפלישה לאוקראינה בפברואר אשתקד, והם שוכרים יחד דירה, אבל ההקלה שהוא מרגיש מכך שהוא במקום בטוח לא שיככה את כאב הפרידה. "ילדים מרחוק זה לא כמו עמיתים לעבודה מרחוק", אומר ליאונוב בחצי צחוק, "אי אפשר לשחק עם ילדים מרחוק".
בדירה המשפחתית הנעימה שלהם במוסקבה, פילימונובה אוספת את בניהם כדי שאביהם יקריא להם סיפור לפני השינה בשיחת וידאו. היא שלחה לו תמונות של דפים כדי שיוכל להקריא אותם, בזמן שילדיהם הקטנים מחזיקים את הספר ועושים פרצופים למחשב.
"אני מקווה שהילדים שלי יבינו שאבא שלהם כאן, שהוא אוהב אותם אפילו מבלגרד", אומר ליאונוב. רוסיה הודיע בסוף אוקטובר האחרון כי הגיוס הסתיים, אך רבים שברחו מהמדינה חוששים מגל גיוס נוסף. ליאונוב רואה "סיכונים" בחזרה לארצו ותוהה "אם יש למה לחזור", בזמן שהרשויות ברוסיה מטילות פיקוח על המגזר הטכנולוגי "ועל כל היבטי החיים".
אלכסנדרה חזרה לסרוג: "התקציב המשפחתי התפרק"
אנסטסיה ארסניצ'בה, פסיכולוגית ומייסדת שותפה של ארגון צדקה התומך באימהות, מספרת שחלה עלייה בכמות השיחות שהארגון מקבל מאז הגיוס. לדבריה, נשים רבות עודדו את בני הזוג שלהן לעזוב כי ראו בכך "בחירה בין חיים למוות", אך כעת קשה להן מאוד.
"כשאישה נמצאת לגמרי לבד זה מאוד מפחיד", מסבירה ארסניצ'בה. "עובדי IT עדיין יכולים לפרנס את משפחותיהם מרחוק, אבל לא תמיד זה המצב. יש משפחות שבהן הגבר היה המפרנס העיקרי, ולאישה שנותרה לבד לא ברור איך לפרנס את את עצמה עכשיו".
אלכסנדרה, בת 32 ממוסקבה ואם במשרה מלאה, נאלצה למצוא במהירות דרך להסתדר לאחר שבעלה, שעובד בקולנוע ובפרסום, עזב. היא סיפרה כי בהתחלה הוא נסע לעיר הררית קטנה בטג'יקיסטן, מדינה סובייטית לשעבר, ואז המשיך לאוזבקיסטן השכנה, שהפכה גם היא ליעד מרכזי עבור גברים שברחו מהגיוס.
אלכסנדרה הייתה בעבר עצמאית ולקחה על עצמה מעת לעת עבודות סריגה, במטרה לכסות את הוצאות המזון בעודה מטפלת בבתה בת השבע. "כשהוא עזב, הכול נפל עליי. התקציב המשפחתי התפרק", אומרת אלכסנדרה. היא החלה לקחת על עצמה פרויקטים נוספים וקיבלה לאחרונה הזמנה של יותר מ-200 צעצועים לרגל השנה החדשה, מה שמאפשר לה להעסיק עוד כמה נשים. בנוסף, היא שיפצה רהיטים ישנים ומכרה אותם באינטרנט.
"שכחתי איך להיות עצמאית, אבל כשהגברים עזבו פשוט לא הייתה לי ברירה", אומרת אלכסנדרה. היא מוסיפה כי למרות שהיא מבינה את ההחלטה של גברים רבים לעזוב, ולמרות שעתיד המשפחה אינו בטוח, היא נחושה להישאר ברוסיה: "אני מרוסיה. אני רוצה לחיות ברוסיה. מעולם לא רציתי לעזוב".