(צילום: אבי חי)
שני קצינים בכירים, חברים בנפש אחד של השני ביחידה סופר-אולטרה-סודית של משמרות המהפכה, שני מהנדסי אווירונאוטיקה וטילים, העובדים בשני מקומות שונים, ומדען גרעין אחד: כולם מתו באופן מסתורי בתוך שבוע וחצי.
בנוסף לכך הגיעו מאיראן דיווחים על התקפות סייבר חריפות על תשתיות חשובות במדינה, ומתקפת רחפנים על מתקן צבאי סודי. במקביל, פורסמו בתקשורת הבינלאומית מסמכים סודיים מארכיון הגרעין האיראני שעד עכשיו נחשבו לסודיים ביותר, וראש הממשלה בנט פתח תיקייה בגוגל דרייב יומיים מאוחר יותר, הפקיד בה את המסמכים, והזמין את העולם לראות אותם.
המשותף לכל המטרות, אנשים, מתקנים או מסמכים, אם הדיווחים נכונים - הם נגעו ללב מלחמת הצללים שבין איראן לישראל: פרויקט הגרעין, ייצור ושיגור רחפנים, פיתוח טילים מתקדמים ותשתיות מבצעים ברחבי העולם.
מנצור רסולי: "שלחו אותי לחסל ישראלי באיסטנבול - בשביל איראן"
אבל הפעם, בניגוד לעבר, נראה כי בהתלבטות בין שתי סיסמאות שקהילת המודיעין הישראלית מתייגת את עצמה לאורן - "בעורמה תעשה לך מלחמה" ו"מגן ולא ייראה" - החליט מישהו ללכת יותר על הראשון וקצת פחות על השני. בשבועות האחרונים ניכרת העוצמה בפרסומים ברחבי העולם של מה שמתואר כהתרחשויות סודיות באיראן, המביכות את המשטר, פרסומים המשרתים את ישראל ועשויים להשפיע באופן בינלאומי.
ההחלטה לשנות כיוון נובעת מהכרה בכך שהמלחמה במאה ה-21 מתנהלת גם בעולם הפומבי הגלוי. הנשיא ביידן ובכירים אמריקנים נוספים חשפו במשך הימים שקדמו לפלישה הרוסית לאוקראינה את המידע המסווג ביותר שהשיגה קהילת המודיעין האמריקנית, כדי לעשות "אאוטינג" למזימות ולפרובוקציות של פוטין. בעזרת השקיפות הזו הם הצליחו להקים קואליציה בינלאומית מאוחדת ואפקטיבית, ולהבהיר לעולם באופן חד משמעי מי הם "הטובים" ומי הם "הרעים".
המשטר הדיקטטורי באיראן חוטף מכות חריפות ביותר, שמציגות אותו, גם בעיני אנשיו שלו, כחסר אונים. המשטר מנסה להילחם בכך, אבל עושה זאת על פי רוב באופן מגושם וגמלוני. ערוץ הטלוויזיה Iran International, הפועל במימון סעודי, פרסם ידיעה שבה תיעוד וידיאו מחקירה שערכו אנשי מבצעים של המוסד בתוך איראן, לאדם בשם רסולי שטען בה כי גויס לפעולות התנקשות בישראלים. זמן קצר אחרי פרסום הקלטת המביכה, ובוודאי בלחץ השלטונות באיראן, שיחרר האיש קלטת משלו, ובה טען כי הווידוי הוצא ממנו בכוח.
משמרות המהפכה לא יכלו שלא לפרסם את דבר מותו של האיש, שבישראל בטוחים כי גייס את רסולי לבצע פיגועים נגד ישראל - אבל תפרו לו רזומה שונה לחלוטין מזה שגורמים ישראלים תדרכו על אודותיו. לא סגן מפקד יחידה 840 שקשור לתוכניות להרג של ישראלים בטורקיה, אלא איש לוגסטיקה וכטב"מים שפעל בסוריה.
איראן טענה כי הייתה זו תאונה בלבד שפגעה במתקן בפרצ'ין, אבל הכינוי "שהיד" שהוצמד למהנדס שנהרג באותו אירוע רמז כי מדובר על משהו אחר. על מותו של הקולונל איסמעיל זאדה, שנקבר בחשאיות בהלוויה שרק בוגדים מקבלים, איראן לא אמרה דבר: עד שערוץ הטלוויזיה Iran International פרסם ידיעה לא חתומה "ממקורותינו באיראן", כי אחרי שנחשד בריגול, זרקו אותו אנשי המשמרות מגגו של בניין. באיראן פרסמו שלל גירסאות - ממעקה רעוע שהמסכן נשען עליו, ועד התאבדות הקשורה ביחסיו הרעועים עם אישתו.
אם אכן היה איסמעיל זאדה מרגל ישראלי, הדבר הוא מבוכה עצומה למשמרות המהפכה, על שהמוסד הצליח לגייס אדם כה בכיר בשורותיהם. מאידך, זו גם עשוייה להיות מכה קשה למוסד, שאם אכן האיש עבד בשורותיו, הפסקת זרימת המידע ממנו עשוייה לפגוע ביכולת של המוסד לסכל את המבצע הבא של היחידה.
שלשום פרסמו שני אתרים קטנים ידיעה על אודות דבר מותם המסתורי של שני מדענים איראנים. Iran International פרסם ידיעה לא חתומה, מפי "מקורותינו באיראן" המספרת כי לפחות אחד מהם הורעל בידי אדם, שהצליח להימלט מהמדינה.
צירוף כל האירועים האלה, והצהרות תקיפות מצידם של בנט ולפיד, מראה כי אותו דבר מפניו הזהירו ראשי קהילת המודיעין בעבר, ובגללו ובגינו מפעילה הצנזורה הצבאית את סמכותה שנים רבות (גם כעת, גם על פרשנות הזו) - "שלא נתקע להם את האצבע בעין", הפך מהדבר שכולם מפחדים ממנו - לעניין רצוי, אולי אף מוביל בעימות.
מדובר ללא ספק ברצף של מבצעים שמוכיחים כי המוסד בימיו של דוד ברנע ממשיך בתפיסה של מאיר דגן ויוסי כהן, כי מדובר לא רק בארגון מודיעין, אלא גם, אם לא בעיקר, בגוף ביון מסכל, שתפקידו לא רק לאסוף מידע, אלא לתכלל אותו לפעולות שיבלמו תוכניות של היריב. קמפיין כזה לא יכול היה לצאת לפועל בלי אישור של בנט ולפיד. זהו אישור שדורש אומץ והעזה לא מבוטלים.
ועדיין, הקמפיין הזה מעלה כמה תהיות והערות. הראשונה - גורמים באיראן דורשים נקמה ועכשיו. האם יש לישראל יכולת למנוע אותה? האם תגובה איראנית כזו הובאה בחשבון? השנייה - האם צודקים כמה שרים בכירים וחברי כנסת שהיו צריכים לקבל עדכון, שטוענים כי לא ידעו או לפחות לא הבינו את מלוא היקף הקמפיין?
השלישית - מה המטרה? האם לפגוע באלמנטים מסויימים של מערכי הגרעין, או הטילים או הרחפנים, ולפגוע מספיק כדי להאט או לנטרל אותם? או שהוא אמור להחליש את המשטר באופן כללי? נסיונות קודמים לעשות את האחרון - נכשלו. הרביעית - בטוח כי פוליטיקאים בכירים כמו בנט ולפיד, אפילו אם הם עוסקים רק בענייני ביטחון המדינה וטובת המדינה, לא עיוורים וחרשים לחלוטין לסיוע הפוליטי והציבורי המשמעותי שרוחם של איראנים רעים מתים יכולה להרעיף עליהם.
החמישית - הגיע הזמן שמישהו ייזכר שישראל היא המדינה האחרונה בעולם המערבי שמפעילה צנזורה לפני פרסום ושלצד ביטחון המדינה, גם ערכים של שקיפות, חופש מידע ופיקוח ציבורי על הממשלה שווים משהו, בעיקר אם שאר העולם כבר יודע את הדברים. השישית - שלא כל מי שהוא רב-אמן בתחום אחד, תמיד מבין בכל תחום אחר. "מאסטרים" של מבצעים חשאיים לא צריכים לצאת מנקודת הנחה שהם גם יודעים איך לעשות אופרציות ומניפולציות בעולם התקשורת.
גם לא כל פרשן שכותב על מבצעים חשאיים בהכרח יודע איך לבצע אותם, וכיצד ואם לפרסם אותם. עיתונאים רבים נחלקו לפי שאלה אחת: אם היו שותפים למידע ולפרסום - היו כמובן בעדו. אם לא קיבלו - מיד אמרו שמדובר על פרסומים נוראיים המזיקים לביטחון המדינה. וכך יצא שעיתונאים, שדווקא צריכים להיות הראשונים למען הפרסום, הובילו קו תקיף בדיוק בכיוון השני. הגדיל לעשות אחד מהם, פרשן מכובד שפעם היו לו מקורות טובים, שתקף אפילו את הצנזור, שהוא רך מדי, והיה צריך למחוק הרבה הרבה יותר. עם כאלה עיתונאים - מי צריך צנזורים?
