בשוק בכפר עוג'ה שבבקעת הירדן מסתובבות כמה נשים שמלקטות ירקות ורוכל פלסטיני מהלך ביניהן וצועק מחירים. על הריצפה מונח משקל והן שוקלות את מרכולתן. "אנחנו מנצרת, בדרך לירושלים, ואנחנו תמיד עוצרות בעוג'ה כי יש כאן סחורה טובה ומחירים טובים", אומרת לנו אחת מהן. 50 מטר מהן עומדים לוחמי צה"ל שהוצבו במקום בעקבות הפיגוע שביצע בסוף מרץ קצין במנגנוני הביטחון של הרשות, פוקחים עין על העוברים והשבים, עוצרים כלי רכב, בודקים תעודות.
מתוח בבקעה: ביקור בכפר עוג'ה
(צילום: שאול גולן)
מראות כאלה – של חנויות ומסחר בעוג'ה לצד כוחות צבא דרוכים – לא נראו בבקעת הירדן הרבה זמן. "אני לא זוכר מתי היו פה חיילים בכניסות וביציאות", אומר זיאד (48), בעלי הסופרמרקט הסמוך. "זה מקום שקט. כל הקונים כאן ישראלים שבאים לפה מתל אביב. עוג'ה תמיד רגוע. גם המחבל שעשה את הפיגוע לא מפה, הוא בכלל מג'נין".
המציאות הביטחונית בבקעת הירדן מסלימה והולכת בשנה האחרונה, וביתר שאת מתחילת מלחמת חרבות ברזל. היא כוללת פיגועי ירי קטלניים, ניסיונות פיגועים, עימותים עם פעילים מארגוני שמאל שונים, וגם הברחות אמל"ח וניסיונות חדירה מירדן. בשבוע שעבר חצה מחבל מירדן לשטח ישראל, ירה על ג'יפ של צה"ל ונמלט. ביחס לגזרות האחרות ביהודה ושומרון הבקעה עדיין לא נחשבת מוקד טרור, אבל החשש שתיהפך לכזאת מרחף מלמעלה. "אסור לנו להתמגן לדעת", אומרת קבטי"ת הבקעה, הדס צור גולן (35), נשואה ואמא לחמישה. "צריך להשקיע בהתקפה. אנחנו לא נהיה חווארה 2, שם על כל מטר יש חיילים ופיגועים".
חרף המתיחות באזור, השבוע פורסם כאן שאלפי חיילי הגנה מרחבית שגויסו בצו 8 בתחילת המלחמה ישוחררו בתחילת מאי, ורק מספר קטן יישאר בתוך היישובים, גם בעמק המעיינות, וזאת למרות טענות של קצינים המשרתים בגדודים אלו ומתגוררים בעצמם במרחב. "משבוע לשבוע הסכנה רק עולה, צה"ל לא מדווח לציבור על ניסיונות חדירה שהופכים להיות על בסיס יומי - שמיעת ירי, הברחות גבול, פח"ע בכביש 90 בהיקפים שלא נראו פה עשורים", מתאר קצין שמשרת בגזרה, "כדי לבסס ביטחון ותחושת ביטחון לתושבים שחיים בבקעה, חייבים להשאיר את החיילים ביישובים כל עוד המתיחות נמשכת".
בעבר המצב היה שונה. מעיין עין עוג'ה הסמוך היה בועה קטנה של דו-קיום שאליה הגיעו לנפוש במקביל ישראלים ופלסטינים. אבל הימים האלה חלפו ובשנים האחרונות נרשמו במקום לא מעט עימותים. בגלל החשש הביטחוני, לאחרונה העדיפו הישראלים לבוא בעיקר בתקופת הרמדאן, שבמהלכה פלסטינים כמעט לא פוקדים את המעיין. בביקור של צוות ynet שהו שם כמה רועי צאן פלסטינים שנתנו לכבשים לשתות בנחל הזורם. היום מבקשים התושבים הישראלים בבקעה מצה"ל להציב במקום כוח קבוע.
מי שביצע את הפיגוע האחרון בבקעה הוא אבו רידא אל-סעדי, כאמור קצין במנגנוני הביטחון הפלסטיניים. אם הוא מג'נין, מדוע ביצע את המעשה דווקא כאן? התברר שכמה ימים קודם לכן הוא השתתף באימון במכללה לשוטרים פלסטינים ביריחו ומשם דרכו לעוג'ה הייתה קצרה וקלה. הוא הגיע ככל הנראה באופניים חשמליים שאותם נטש בצד הדרך, בחר לו נקודה סמוכה לציר וירה על אוטובוסים ישראליים שהסיעו ילדים לבית הספר - בתחילה מתוך השיח ואז פשוט נעמד על הכביש והמשיך.
"מה שקרה בפיגוע האחרון זה נס", מוסיפה צור גולן. "בקלות היינו יכולים להיות באירוע עם נפגעים רבים שהיה פותח זירה נוספת של לחימה בעצימות גבוהה. החיילים שהוצבו פה בעוג'ה זה לא משהו שבמציאות רגילה אנחנו רוצים לראות. התפיסה צריכה להיות התקפה. התושבים חוששים בצדק, אבל הביטחון יחזור עם התקפה נחושה".
ליד הסופרמרקט של זיאד נעצר רכב פלסטיני ובו שני צעירים. "אנחנו ממחנה פארעה ליד ג'נין, אתה יודע כמה זמן לקח לי להגיע לפה? שעתיים", אומר מוחמד, אחד מהם. "זה מרחק נסיעה קצר אבל בגלל כל המחסומים הדרך ארוכה. אנחנו עובדים בבנייה ביריחו ועצרנו כאן כדי לקנות פח צבע. השעה 10:00 בבוקר ועוד לא התחלנו".
אתה יודע, היה פה פיגוע לפני כמה ימים.
"נכון, זה לא טוב, אבל המצב שלנו קשה. מ-7 באוקטובר אין כמעט עבודה ובקושי כסף. יש הרבה בלגן במחנה. הצבא כל הזמן נכנס. זה לא טוב. המצב לא טוב".
התושבים בבקעת הירדן מרגישים ירידה בתחושת הביטחון ודורשים לעצב מציאות אחרת נוכח האיומים. "יש עלייה בכמות המידע המודיעיני על התרעות לפיגועים בבקעת הירדן וזה מאוד מטריד", אומר ראש המועצה האזורית ערבות הירדן, דוד אלחייני. "יריחו הפכה להיות מרכז הפעילות של חטמ"ר הבקעה ולפני כמה ימים הוטל שם סגר. היא הפכה לעיר מקלט למחבלים והצבא פועל שם. מצד שני אנחנו רואים מה קורה בירדן, את כל ההפגנות שם ואת הרצון להכניס אמל"ח ולבצע פה פיגועים. אנחנו מודעים למאמץ הגדול שעושה המלך כדי לדכא את ההפגנות האלה, גם הוא לא רוצה גורמים איסלאמיסטים קיצוניים אצלו, אבל אנחנו עדיין רואים את ניסיונות החדירה.
"מי שאחראי כאן על הביטחון זה צה"ל. האלוף ומפקד החטיבה מכירים את רמת האיומים טוב ממני, והם צריכים לתת לנו ביטחון ותחושת ביטחון. אני חושב שרמת האיומים מצריכה באופן מיידי בניית גדר ברמה של הגבול עם מצרים לכל אורך בקעת הירדן. אני חושב שהצבא היום התעשת והוא יודע מה צריך לעשות".
מעבר לכך, לאלחייני יש מסר גם לדרג הפוליטי-מדיני, שעליו חזר עוד לפני המלחמה: "אני חושב שהצעד הנכון, במיוחד אחרי טבח 7 באוקטובר, הוא להחיל ריבונות על בקעת הירדן".
התמונה המצטיירת ממבט מלמעלה היא של איום ביטחוני כפול: גם עלייה בניסיונות פיגועים כפי שקורה באזורים רבים ביהודה ושומרון, וגם תסיסה מעברו המזרחי של הגבול, שבאה ידי ביטוי בהפגנות הענק והניסיונות להגיע לבניין שגרירות ישראל בעמאן. למלך עבדאללה כאמור יש אינטרס לעצור זאת ולדכא גורמי טרור בשטחו, אבל תושבי בקעת הירדן סבורים שהסתמכות עליו אינה תוכנית עבודה. החשש הוא מפני פתיחת זירה נוספת שעד לא מזמן ישראל לא לקחה בכלל בחשבון.
