היום (שישי) הוא יום הולדתה ה-20 של אגם ברגר, אחת התצפיתניות שנחטפו לעזה. ברגר נחטפה ממוצב נחל עוז, יומיים בלבד לאחר הגעתה למוצב. ב"אנו – מוזיאון העם היהודי" (לשעבר בית התפוצות) התקיים היום אירוע לציון יום הולדתה.
"אחותה התאומה של אגם חוגגת 20 שנות חירות, ואגם 'חוגגת' עם 470 אלף דקות בשבי", אמרה ל-ynet מירב, אימה של אגם. "אנחנו כאן כדי לעשות את מבוקשה של אגם, שביום הולדתה ה-19 ביקשה אהבת חינם. כאן יש המון אהבת חינם, חסד, מצוות ומעשים טובים".
טקס לציון יום הולדת 20 לאגם
(צילום: עידו ארז)
מירב נשאה דברים בטקס בתל אביב, שבו הופיעה להקת ג'יין בורדו, שאגם אוהבת במיוחד. הזמרת אתי אנקרי נשאה מילים לשבת, ובהמשך עלו יאיר, שני ועלמא דלאל בנגינה ושירה. לאחר מכן התקיימה הופעת מחול של רוני רותם בור ושרון הללי אסא.
הכינור עליו ניגן בטקס יאיר דלאל שופץ על ידי אמנון ויינשטיין ז"ל, במסגרת פרוייקט "כינורות של תקווה", בו כינורות ששרדו את השואה עוברים תיקונים כדי שיהיו שמישים. "הכינור הזה, עליו מוטבע מגן דוד, היה בשואה בפולין, שם אולי קלייזמר יהודי ניגן עליו. אותו כינור שרד את התקופה הזו והגיעה ארצה, לידיו של אמנון ויינשטיין, ששיקם כינורות ששרדו את השואה".
"אמנון התחיל לשפץ אותו ואז קרה אסון ה- 7.10. אחריו, החליט להקדיש את הכינור למאבק להשבת החטופים. הוא כתב בפנים, בכתב ידו על דופן הכינור, לפני שסגר אותו. ב-4 למרץ השנה, אמנון נפטר. מאז אני מנגן איתו בכל מקום - בכפר עזה, מתחם מסיבת הנובה, בכיכר החטופים. אמנון היה בן 85 כשנפטר, לדעתי משברון לב. לא יכול היה לשאת את המצב הזה יותר".
יאיר דלאל ניגן בכינור ששרד את השואה
(צילום: עידו ארז, גל גנות)
10 צפייה בגלריה
בטקס בתל אביב ניגנו בכינור ששרד את השואה, הבעלים של הכינור חרט עליו קריאה להשבת החטופים והבטיח להעניק אותו לאגם כשהיא תחזור
10 צפייה בגלריה
האחות התאומה לי-ים ברגר עם טבעת זהה לזו שענדה אגם, עם הכיתוב "גם זה יעבור". חברותיה של אגם מוכרות את הטבעת באתר למען שחרורה
"נכון לכתיבת מילים אלו את אמנם רחוקה וחסרה, אבל קרובה אליי מתמיד", אמרה האם מירב לבתה החטופה בטקס. "אגם שלי, כשאת שוכנת בארץ אויב, הרחק מבית הוריך וממשפחתך, אני מתפללת לאלוהי הכל יכול, שיאזין לתחינת הלב אם ויפרוש עלייך ילדתי את חסותו".
אבישג בן שושן, חברה של אגם, נאמה גם היא בטקס ואמרה: "הפעם האחרונה שראיתי את אגם הייתה ב-4.10 בטקס סיום הקורס שלה. היא רצה אליי, קפצה עליי וחיבקה אותי, ואני בתמימותי אמרתי לה שזה כמו בסרטונים של החיילים שחוזרים הביתה אחרי הרבה זמן - בלי לדעת שזה הרגע שאני אשתוקק לו עשרה וחצי חודשים. לא נתפס שביום ההולדת שלה אני עומדת כאן מולכם במקום לחגוג לה ולשמח אותה כמו שמגיע לה".
"אני מתחננת לאלוהים שהיא תחזור ושעדיין יישאר לה הניצוץ שהיה לה בעיניים, שהכניס אור לכל מקום שהיא נכנסת אליו – גם שם, בחושך של המנהרות", אמרה בן שושן. "אגם רשמה לי מכתב בסוף השנת מכינה, מכתב שהיא עדיין לא הביאה לי אבל קיבלתי מאחותה. בסוף המכתב רשום: 'וזאת לא פרידה, את עוד שלי לחיים בעזרת השם, אוהבת מלא ומתגעגעת, חצי שלי'. אני יכולה להגיד שהיא קלעה בול. אין משפט שמביא לי כוח יותר מזה בכל רגעי המשבר, הקושי והייאוש, כשמתבטלת עסקה או סתם ברגע של געגוע. זה מה שעוזר לי להמשיך, ולהרים את הראש, ומכניס לי פרופורציות תמיד".
חברה נוספת של אגם, פריאל רובין, אמרה היום: "אגם היא אחת הבחורות הכי בוגרות, מוכשרות וחכמות שאני מכירה. בחורה חזקה ופייטרית שלא מוותרת. אגם, עם הלב הענק והטהור שאני מכירה, אני מתגעגעת וחולמת עלייך הרבה. אני מחזקת אותך ואת אותי. אני מאמינה באמונה שלמה שאת חוזרת בריאה ושלמה - בגוף ובנפש. אני רוצה לאחל לך מזל טוב ילדה יפה שלי. אנחנו עושים הכל כדי שתחזרי. הלוואי ותחזרי בקרוב ותהיי איתנו".
