שלומית גרוס, אמו המאמצת של דניאל מייסון, לוחם שייטת 13 לשעבר וסטודנט לרפואה שהורשע לפני 21 שנים ברצח בארה"ב ונשלח למאסר עולם, הגיעה לבקרו בכלא סמוך לבוסטון. גרוס מנהלת בשבועות האחרונים מאבק ומאמץ ציבורי שמטרתו העברת מייסון לריצוי עונשו בישראל, עקב מצבו הרפואי והתנכלויות מצד סוהרים ואסירים שמייסון סובל מהם בשל היותו ישראלי ויהודי דתי.
בפוסט שהעלתה היום לחשבון הפייסבוק שלה כתבה גרוס: "אמא מול הכלא של הבן שלה, אולי בפעם האחרונה. כמעט 9,000 ק"מ מכאן, ליד בוסטון. מסע מתיש, מתסכל, בלתי נגמר, רק כדי לראות אותו, לעודד, לומר כמה מילים מנחמות״.
"מה את מביאה לו, שאלה אותי חברה לפני הטיסה, במבה? חומוס? משהו עם טעם וריח ישראלי", היא כותבת. "כלום, עניתי, אסור לפי הכללים. זה המקום, מפחיד, קשוח, מסוכן. 23 שנים דני כאן. הילד שאימצנו בקיבוץ בגיל 13 שהפך ללוחם שייטת ומצטיין בלימודי רפואה, מצא עצמו במאסר עולם על רצח שמעולם לא הודה בו".
בפוסט מתארת גרוס את ההתנכלויות לבנה ואת מצבו הרפואי: "לא נכנסת לעניין המשפט, ההרשעה והעונש. רוצה לדבר על דני. על דני שחווה אלימות כמעט כל יום, מאסירים וגם מסוהרים, על האנטישמיות בכלא, על ניתוח המעקפים שעבר ביום כיפור האחרון ומאז הוא חלש ופגיע. זה היה כנראה המסע האחרון שלי לכלא, כבר אחרי גיל 70, גופי ונפשי לא יוכלו לעמוד בעוד אחד כזה".
גרוס הזהירה כי בנה נמצא בסכנת חיים, וטוענת כי כדי להצילו יש להעבירו להמשך לריצוי עונשו לישראל: "דני קיבל מאסר עולם, לא עונש מוות. אם יישאר בכלא בארה"ב חייו בסכנה. המשך ריצוי העונש בישראל זה הסיכוי היחיד שלו לשרוד, זה הסיכוי היחיד שלנו לראות אותו אי פעם. אני יודעת שהבקשה הזאת לא עוברת לכולם חלק בגרון, אבל לפעמים החיים מורכבים ולא הולכים לפי התוכניות והחלומות שלנו. זהו מאבק הומניטרי, של כל ישראל ערבים לזה לזה, עם הרבה חמלה ומידת רחמים".
4 צפייה בגלריה
"לפעמים החיים מורכבים ולא הולכים לפי התוכניות והחלומות שלנו". דניאל מייסון
(מארכיון ידיעות)
ההורים, שלומית ועמנואל (מני) גרוס, חברי קיבוץ בית העמק, אימצו את מייסון כשהיה בן 13 לאחר ילדות מורכבת וכואבת, רובה בארה"ב. "פתחנו לו את הבית ואת הלב ודני התאהב בארץ ובאדמה, ספג ערכים ובחר להתגייס לשירות משמעותי בשייטת 13", סיפרו ל-ynet. לאחר חמש שנות שירות כלוחם, התקבל מייסון ללימודי רפואה באוניברסיטה היוקרתית דרטמות' שבמדינת מיין בארה"ב, והיה קרוב לסיים את לימודיו בהצטיינות. בחודש מרץ 2001 הכול השתנה.
מייסון נעצר אז בחשד לרצח של אדם בשם מייקל לנץ ופציעה אנושה של יוג'ין יזגור, עמו הסתכסך בעבר. הוא הכחיש, אך במהלך משפטו התביעה חידדה את היותו יוצא יחידה מיוחדת, ועל אף שלא נמצאו ראיות פורנזיות, הוא הורשע. חבר המושבעים מצא אותו אשם והשופטת ציינה בגזר הדין כי מייסון הוא "מוציא להורג אכזר ומרושע", ושלחה אותו לשני מאסרי עולם, ללא אפשרות של מתן חנינה.
הוא נשלח לכלא שמור וידוע לשמצה במסצ'וסטס, שבו נכלאים האסירים הבעייתיים ביותר. לדברי בני משפחתו, מתוך 23 שנותיו בכלא, שהה במצטבר 5 שנים בצינוק. מייסון, בן 57 כיום, כתב להוריו המאמצים: "אם אשתחרר יום אחד, הייתי רוצה לחזור להתגורר בישראל. אני אוהב את ישראל ואת העם היהודי ורוצה לחזור ולשרת את המדינה, לחיות ולמות בה".
לפני כשנתיים הגישו עורכי דינו ערעור לבית המשפט העליון, לפיו פיגועי ה-11 בספטמבר גרמו לעונש הכבד שהוטל על דניאל מייסון וכי חבר המושבעים היה בעל נטייה לאנטישמיות, אך בית המשפט דחה את ההאשמות והערעור נדחה.
כעת, הצוות המשפטי המלווה אותו בארה"ב משוכנע כי ניתן להעבירו להמשך ריצוי מאסרו בארץ, אך מדובר בהליך ארוך שיש בו צורך גם במעורבות דיפלומטית. בשל מצבו הקשה, משפחתו יצאה למאבק ציבורי פומבי ופתחה בקמפיין למימון המונים. בשנתיים האחרונות פועלת מאחורי הקלעים גם עמותת העטלף, יוצאי השייטת, במטרה לשכנע את מקבלי ההחלטות בארה"ב להסכים להעברתו לכלא ישראלי.
"חברי ליחידה נסע לאחר השירות הצבאי להגשים את חלומו להיות רופא. חלק מהפרסומים על הפרשה היו מגמתיים ומעוותים. דני הוצג כצלף שאומן לרצוח אנשים. מדובר בשקר גס שנועד למכור עיתונים במקרה הטוב. איננו מתווכחים עם המשפט האמריקני, כל מטרתנו היא להעביר את דני לריצוי מאסר בישראל", תיאר אחד מהם.
