את המכונית שלנו גנבו לפני שבועיים. בערב היא עמדה שקטה ורגועה בכניסה לביתנו ובבוקר כבר לא הייתה. הגיע שוטר, חיפש צילומים ואז הודיע: "היא כבר בחברון". והלך. לא שמענו ממנו יותר. למה להתפלא? בשנים האחרונות פרצו שלוש פעמים למכונית שלנו, פעמיים לביתנו ולאשתי כייסו את הטלפון מתוך התיק. אני הגשתי תלונה במשטרה לפני שנתיים על זיוף באחת הרשתות החברתיות. תשובה לא קיבלתי.
בהנחה שהמשפחה שלנו אינה שונה מאחרות מתקבלת תמונה מפחידה של משטרה שלא מסוגלת לספק את השירות המינימלי הנדרש ממנה: ביטחון אישי. ממילא האמון בה אבד והנתונים הסטטיסטיים, המצביעים לכאורה על שיפור, אינם מדויקים. רבים אינם מתלוננים בידיעה שאין טעם. במקום זאת, אזרחים נוטלים את החוק בידיהם, בכבישים, בהגנה עצמית על יישובים או על שטחים חקלאיים. המשטרה מתייתרת. ללא אמון הציבור אין לה תכלית. האמת העצובה היא שהידרדרותה נמשכת שנים ארוכות. שר אחרי שר, מפכ"ל אחר מפכ"ל, לא הצליחו במשימה. חברי עמר בר-לב, שעשה במשרד הזה זמן קצר מדי, התחיל עם סגנו, הניצב בדימוס יואב סגלוביץ', ליישם תוכניות מרשימות, בעיקר לגבי הפשיעה בחברה הערבית, אבל אז היא פרצה ועלתה מחדש.
לפני פחות מעשור התחוללה במשטרה "פרשת הניצבים". אחד אחר השני פרשו שבעה בתוך 16 חודשים כשאת כולם מלווה עננה כבדה של הטרדות מיניות וקבלת טובות הנאה. המחשבה שכמעט מחצית מן הפיקוד העליון של משטרת ישראל כשל ונאלץ לפרוש מעוררת פלצות. זאת הייתה חייבת להיות נקודת הזינוק של המשטרה לטיהור השורות ולבנייתה מחדש. אבל ממשלות ישראל, אז כמו היום, נמנעו מלעשות את הניתוח העמוק הזה והמשטרה המשיכה לשקוע. אחת התוצאות היא כמובן שאנשים צעירים הבוחנים את עתידם מתרחקים מן המדים הכחולים. היו שנים שבהן המשטרה הציעה לסטודנטים להצטרף לשורותיה ובכך להצמיח עתודה, אבל ארגון שיוקרתו נמוכה ומפקדיו כושלים או עוברים זובור ציבורי לא מושך אנשים צעירים.
היו למשטרה גם הישגים ובהם חקירות אמיצות נגיד אישי ציבור, אם כי יש לציין כי התקדמותם של בכירים אחדים נבלמה כתוצאה מכך. ישראל זקוקה למשטרה חזקה, בכלל ובימים האלה בפרט. המדינה נעשית צפופה יותר, מן הצפופות בעולם, אנשים ומכונית נוגעים זה בזה. הפערים החברתיים והלאומיים מתרחבים, העוני גדל, הסביבה קשה ואלימה. זו המציאות שמצאה הממשלה החדשה. ולכן, מבין כל השרים החדשים, הפקדת תיק "הביטחון הלאומי" בידי איתמר בן גביר הוא המופרך ביותר. לעג לרש. מי שצבר 53 כתבי אישום ושמונה הרשעות הוא מומחה בתחום הסדר והחוק רק בהפוך על הפוך. עיניכם הרואות, הוא יצא למסע של נקמה בארגון החבוט והמטולטל הזה.
המפכ"ל קובי שבתאי על הדחת מפקד מחוז תל אביב
(צילום: משי בן עמי)
המינוי של בן גביר הוא כנראה הטעות הבולטת ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו למעט יריב לוין וההפיכה המשטרית. בן גביר לא אכזב. אין טעות שהחמיץ. הוא מקדם שינוי בפקודת המשטרה כדי להגדיל סמכויותיו, מתנגש עם היועמ"שית על כל צעד ושעל, וחודר לטריטוריה של המפכ"ל, שדווקא גילה בתחילה רצון טוב עד שהפנים שראשו מונח על הגיליוטינה. השר עלול להתסיס את מזרח ירושלים ואת הר הבית, בעיתוי הרגיש לקראת חודש הרמדאן, רק כדי להפגין יד חזקה ללא התחשבות במזרח התיכון ובעולם המוסלמי. נכון, הוא מנופף בהישג של גידול תקציב המשטרה, אך מניסיון, ספק אם יראה הסכום שהובטח לו או יצליח לממש אותו.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגלכאורה, בן גביר משרת את ראש הממשלה. גם לו יש חשבון פתוח עם המשטרה, עם פרקליט המדינה ועם מוסד היועמ"ש, ועדיין, השר החדש הרחיק מעל ומעבר. משטרת ישראל מצויה עתה בין הפטיש לסדן. מול שר הלהוט להפגין הישגים, וברקע מפכ"ל שנחלש והולך, הפיקוד הבכיר מבולבל והשוטרים והשוטרות, הנאמנים לארגון שלהם, חוזים בחולשתו הפומבית.
בן גביר נישא לתפקידו על גבי הבטחת הבחירות שלו - משילות וביטחון אישי – אך בפועל הוא מועל בה. הוא אמנם נראה נחוש, והחשיפה התקשורתית שלו משדרת תדמית של פעלתנות, אבל הלכה למעשה הוא מבלבל בין האמצעים לבין המטרה. אי אפשר גם להחליש את המשטרה וגם לחזק אותה בעת ובעונה אחת. את המחיר ישלם בסופו של דבר הציבור.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות מטעם מפלגת העבודה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:27, 19.03.23
