המציאות בישראל, שלרוב עולה על כל דימיון ובחודשים האחרונים ביתר שאת, דוחקת את השגרה לשוליים. הופכת אותה לבלתי חשובה, בלתי מעניינת, רלוונטית כמו ערוץ נישה שמתעקש לשדר סרטי טבע מנומנמים בזמן שכולם כבר עברו לנטפליקס. הרייטינג מדבר בעד עצמו, הציבור לא מתעניין, השגרה משעממת, בואו נעביר ערוץ.
אבל אסור להעביר ערוץ, בטח לא להתייחס לרעה החולה שממשיכה לשגשג בישראל כנושא שולי. 7 נשים נרצחו בישראל מתחילת 2024. אסמהאן קדורה בת ה-45, שני בכר בת ה-31, אילנה אזגדיאן בת ה-36, גולסונדה שמשילשווילי בת ה-72, ועוד שלוש נשים, עולם ומלואן, שפרטיהן טרם פורסמו, מתוכן שתיים שנרצחו ביממה אחת השבוע.
הן לא נרצחו על ידי מחבלי נוחבה אלא על ידי גברים שהכירו. מחבלים עם מפתח למרחב הכי בטוח, לפעמים גם כאלה שחולקים עם הקורבן שמיכת פוך. מדובר בעלייה באלימות המגדרית בהשוואה לתחילת 2023, אז נרצחו ארבע נשים. סיפתח מטריד לשנה האזרחית החדשה, שמאיימת להפוך לשנה מדממת מזו שקדמה לה, שכן השנה הציבור חמוש יותר, נפיץ יותר, ומתוקצב פחות.
זו מלחמת פנים שכבר נורמלה. אמנם כבר לא משתמשים במושג ״רצח על רקע רומנטי״, אבל המציאות מוכיחה ששום דבר לא באמת השתנה
רק בחודש שעבר התבשרנו שהשר לבטחון לאומי איתמר בן גביר החליט להפסיק את התקצוב לתכנית ההגנה לנשים של פורום מיכל סלה שהושקה לפני שנה וחצי ואיפשרה לכ־276 נשים ו-900 ילדים להרגיש שחייהן אינם הפקר. אותו שר שמסרב להבין את הקשר שבין חלוקת נשקים לציבור הרחב לבין אלימות במשפחה. אלימות שקצה הקרחון שלה הוא רצח, מודעה אילמת בעיתון, ילדים יתומים, אך כוללת גם מעגל אימים יומיומי, שעתי, של נשים וילדים שחיים וחיות בגיהנום. נשים וילדים שקופות ושקופים שעוברים טרור מבית, שכל יום עבורן - גם בלי נסראללה או סינואר - הוא מלחמה מתמשכת. במלחמה הזו הן לבד.
זו מלחמת פנים שכבר נורמלה. אמנם כבר לא משתמשים במושג ״רצח על רקע רומנטי״, אבל המציאות מוכיחה ששום דבר לא באמת השתנה. מדינת ישראל אינה מדינה בטוחה לנשים גם בימי רגיעה, ומלחמות, כמו מלחמות, לא עוצרות מחלות חברתיות ממאירות. נהפוך הוא. פורום מיכל סלה מדווח כי על פי הפניות שמגיעות לפתחו חלה עלייה של 20 אחוז באלימות בבתים. כ-17 פניות ביום של נשים מאויימות מאז תחילת ״חרבות ברזל״ שמבקשות סיוע. את קצה הקרחון של זה נפגוש כמספרים. מספרים שמאחוריהם היו פעם חיים. תשאלו את לילי בן עמי, שהקימה את הפורום לאחר שאחותה מיכל נרצחה על ידי בן זוגה ואב בתה.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןחודש האישה הושק השבוע. קודי קופון ומבצעים יחגגו את היותנו ״המין החזק״. פאנליסטים בטלוויזיה יציינו את הישגיהן הייחודיים של נשים במלחמה. על בימת המליאה יפזרו ציטוטים על נשים, ויזמינו אותנו להמשיך ולהיות היצורות המופלאות שאנחנו ולשבור תקרות זכוכית. אך חוק האיזוק האלקטרוני העומד, לצד הירידה בתקצוב בהגנה על נשים ואי-התייחסות לביטחון נשים בתכניות השיקום של הממשלה ליום שאחרי ה-7 באוקטובר מראה שהכל דיבורים. שיש דברים חשובים יותר. אולי שחיי נשים זו סוגיה פוליטית שלא מתכתבת כרגע עם האג׳נדה. 51 אחוז מהציבור הישראלי מוזמנות להתפנק החודש בבושם בהנחה, בתקווה לטשטש את הניחוח החריף של האטימות, ערלות הלב והמיזוגניה.
