"העברנו ילדה סורית בת 9 עם סכרת נעורים לטיפול בבית חולים ישראלי, אי שם בשנת 2016. באחד הימים פגשתי אותה, דיברתי עם אמא שלה וחיכינו לרופאה. הילדה שאלה אותי 'איך מציירים דגל ישראל?', והסברתי לה. היא ביקשה טוש ודף, והתחילה לצייר מגן דוד. זה לא הסתדר לה, היא התחילה להתעצבן ולהתאכזב. תשעה ניסיונות עד שהיא הצליחה. היא רשמה למעלה 'וויאם ❤️ אבו יעקוב', שזה השם שבו הסורים הכירו אותי. וזה מסכם את הסיפור של 'שכנות טובה' - ילדה ממדינת אויב הקדישה ציור לקצין ישראלי שהציל את החיים שלה".
הציטוט הזה שייך לסגן-אלוף במילואים אייל דרור, מי שעמד בראש מינהלת "שכנות טובה" בימי מלחמת האזרחים בסוריה. הפלתו של משטר אסד ב-8 בדצמבר 2024 הייתה אמנם סיום מדהים ובלתי-צפוי ל-13 שנות מלחמת האזרחים בסוריה, אך שנים לפני כן כבר התכוננו בישראל לרגע שייפול הרודן - וכבר חשבו שהתבדו.
ההתקוממות העממית נגד אסד החלה במרץ 2011, במסגרת מהפכות "האביב הערבי" ששטפו את הדיקטטורות במזרח התיכון. עד 2015 איבד הרודן את השליטה ברוב שטחי ארצו, וכשהיה נראה שזמנו קצוב - בישראל נערכו בהתאם. ואולם, בסיוע רוסיה, איראן וחיזבאללה, הצליח אסד להשיב לעצמו את מרבית השטחים שאיבד, ודחק את המורדים לאזור אידליב שבצפון-מערב סוריה - משם בסופו של דבר הוציאו את המתקפה הגדולה שהחלה בסוף החודש שעבר.
יותר מחצי מיליון איש נהרגו במלחמה הזו, ומיליוני סורים הפכו לפליטים בארצם או מחוצה לה. ישראל, מצידה, הייתה צריכה להתרגל במהירות למצב חדש שנוצר במלחמה הזו - גבול שמעברו השני כ-250 אלף בני אדם, שחיי היומיום שלהם שולבו לפתע בכאוס, סכנה, מצוקה ואי-ודאות. אבל, יחד עם האיומים צצו גם הזדמנויות חדשות, ושיתופי פעולה נדירים נרקמו עם האזרחים שמעבר לגדר. "מבצע השפעה", כפי שמכנה זאת סא"ל במיל' דרור, שמטרתו מצד אחד הייתה להעניק לתושבי הגבול סיוע הומניטרי בשעתם הקשה ביותר - ומצד שני גם לנסות ולגרום להם להבין עד כמה שגו בתפיסתם את ישראל.
"הציניקנים יגידו שהשתמשנו בסבל שלהם", מתאר דרור, "אבל בחרנו להשקיע בזה משאבים ולסכן חיים למען סיוע הומניטרי - כשבכל רגע ידעתי שעלולים גם לירות עליי".
"נפגשתי עם מנהיגי המורדים באופן קבוע. הרבה אמרו לי 'חשבנו שאתם השטן'. התרומה לביטחון ישראל הייתה עצומה"
מבצע "שכנות טובה", קראו לזה, אלא שאז מלחמת האזרחים דעכה, ואסד הצליח להשתלט על סוריה מחדש ונראה כמנצח הגדול שלה. כעת, עם נפילתו, זהותה של השכנה הסורית משתנה לנגד עינינו שוב. אמנם לא מתנהלת בסוריה כעת מלחמה, אך עדיין לא ברור מהו המשטר שיצמח בה ועד כמה באמת השתנה מנהיגם הבולט של המורדים אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני). עד שזה יתברר, ישראל השתלטה על החרמון הסורי ועל אזור החיץ - ולצד חיכוכים נקודתיים, עד כה נראה שהזרעים שנשתלו אי-אז במבצע "שכנות טובה" עדיין ניכרים בשטח. התושבים נמנעים לרוב מלהתעמת עם הכוחות הישראליים, ולא פעם הם גם תועדו משתפים איתם פעולה ואף מבקשים להסתפח אליה.
שש אלונקות על הגדר
הקשר עם הסורים אחרי פרוץ מלחמת האזרחים התנהל לפי פרסומים זרים בשני צירים מרכזיים, אזרחי ומודיעיני. "נכנסתי לתפקיד אלוף פיקוד הצפון כארבעה חודשים אחרי שהמרד הסורי פרץ", מספר אלוף במיל' יאיר גולן, כיום יו"ר מפלגת הדמוקרטים. "מה שהוביל אותנו אז היה החשש שמא המורדים יפלשו לתוך ישראל".
10 צפייה בגלריה
"מוסלמי ישב בבית כנסת והקשיב להרצאה שלי". דרור בערב פרידה ממינהלת "שכנות טובה", 2018
(צילום: דובר צה"ל)
רק חודש לפני כן, במאי 2011, דווח על עשרות סורים שפרצו לגולן ושעטו לעבר מג'דל שמס. לפחות ארבעה סורים נהרגו בתקרית ועשרות נפצעו. "הגישה הייתה של חשש ופחד מפני פריצות נוספות", אומר אלוף במיל' גולן. "לאור זאת גם חיזקנו מאוד את המכשול, אבל הבנתי שמה שיגן עלינו הרבה יותר טוב הוא שיתוף פעולה מצד המורדים. במצב הזה של כאוס הולך וגדל, הדבר החשוב ביותר היה להיות בקשר טוב עם מיליציות מורדים ממזרח לגבול שבעדנו. מיליציות שמשתפות איתנו פעולה, שאנחנו יכולים לסמוך על הפעילות המבצעית שלהן, כדי שנהיה נוכחים בשטח. הן בעצם פעלו למען ביטחון ישראל".
כמובן שהמיליציות הללו לא פעלו מטעמי ציונות. "בסדרת מפגשים שיזמתי לאורך הגדר, הבנו שמה שחסר להם יותר מכל זה טיפול רפואי", אומר גולן. "היו עוד כמה צרכים, בעיקר של דלק בחורף, ביגוד חם ומוצרי מזון, אבל טיפול רפואי היה הדחוף ביותר. ניסיתי לקדם את זה מול הרמטכ"ל דאז בני גנץ, ונעניתי בשלילה. בסופו של דבר הם העמידו אותנו בפני ברירה חד-משמעית - הם פשוט באו באחד הלילות ושמו שש אלונקות על הגדר. מפקד אוגדה 36 דאז תמיר היימן התקשר אליי ושאל אותי 'מה לעשות?'. לקחתי החלטה, לא ממש עם אישור הרמטכ"ל, להכניס אותם ולשלוח אותם לבית החולים זיו - וכך עשינו".
בסביבת גנץ אומרים כי בניגוד לדבריו של גולן, גנץ כרמטכ"ל אישר את הוצאת הפצועים המדוברת. "בתחילה, לאור התנגדות הדרג המדיני, אישר גנץ באופן אישי את הכנסת הפצועים - להוציא מקרים בודדים - תוך הפעלת שיקול דעת, עד שהצליח לשכנע את הדרג המדיני בצורך בנושא", נמסר. "בהמשך, בהתייעצויות שנערכו ובהובלה של קצין רפואה ראשי דאז תא"ל איציק קרייס, אישר גנץ כרמטכ"ל את הקמת בית חולים שדה. לאחר מכן הוקמה גם מינהלת 'שכנות טובה'".
בכל מקרה, מה שהחל כפיילוט - לדברי גולן - הביא לכך שבחמש השנים הבאות טיפלו הכוחות ביותר מ-4,000 פצועים סורים. רובם המוחלט של אותם פצועים נפגעו במלחמת האזרחים, וחלקם סבלו מפציעות קשות ביותר. מיעוטם הגיעו עם בעיות אחרות, כמו לידות שהסתבכו. וכך,למעשה, התפתחה הפעילות מול הסורים, כשלצד הסיוע ההומניטרי החל לפי פרסומי עבר גם איסוף מודיעיני אינטנסיבי, בעיקר של יחידה 504 - יחידת היומינט באמ"ן, שעוסקת בהשגת מודיעין אנושי.
לדברי גולן, שיתוף הפעולה שנולד עם המורדים היה מאוד פורה. "זה עזר לנו להבין שלא כולם זה ג'באת א-נוסרה ואל-קאעידה. לא כולם הם מוסלמים קיצוניים שצריך לפחד מהם אלא להיפך", הוא אומר. "רוב הקבוצות לאורך הגבול היו קבוצות של סורים סונים שרצו פשוט להיפטר מהשלטון העלאווי האלים והכופה ולכן נלחמו במשטר. בשנים האלה הם ניקו את הגבול מכל האלמנטים הקיצוניים, בין אם חיזבאללה שניסה להסתנן ובין אם גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים סונים. הם שמרו על הגבול בנוסף אלינו, לא במקומנו, ועשו את עבודתם בצורה מרשימה".
קופת חולים בסוריה
בזמן שמשטר אסד ספג מכה אחר מכה, ישראל נדרשה לשיתוף פעולה עם הכוחות החדשים בסוריה להמשך העשייה המודיעינית; המורדים, כאמור, סיפקו מצידם לישראל מודיעין רב על מה שמתרחש בתוך סוריה, שהייתה אז במצב כאוטי. היחסים הטובים הללו הובילו לכך שהסיוע ההומניטרי מישראל הלך והתרחב, עד שהפך ממוסד ממש - עם הקמת מינהלת "שכנות טובה" בשנת 2016.
10 צפייה בגלריה
"בחיים האמיתיים שום דבר לא ודאי". ילדה סורית מציירת דגל ישראל לצד דגל סוריה הישן
(צילום: דובר צה"ל)
סא"ל במיל' דרור מונה למפקד המינהלת עם הקמתה, וכך נוצרה למעשה את ההפרדה בין ציר הסיוע ההומניטרי לבין מה שדווח כציר מודיעיני. דרור "הושאל" לתפקיד החדש מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), שאחראית על הפעילות מול הפלסטינים ביהודה ושומרון ורצועת עזה. הסיבה הייתה אופי התפקיד ביחידת מתפ"ש, שכוללת קשרים עם אזרחים, ארגונים בינלאומיים, משרדי ממשלה ועוד.
"בסוף, להתעסק בעולם האזרחי זה מקצוע", אומר דרור. "צריך לדעת למפות צרכים, ולהתאים כל ארגון בינלאומי לצורך בשטח לפי יכולותיו. לכן בחרו בנציג ממתפ"ש להוביל את המינהלת הזו, והתפקיד היה למפות בצורה מדויקת מה הצד הסורי, מה האילוצים שלו ומה הלחצים שהופעלו עליו".
"בני זוג מסוריה עלו על מוקש, והגיעו אחרי שהגבר הכין לעצמו קיבוע לרגל מעץ וברגים. אשתו הייתה בהיריון מתקדם וקטועת רגליים. היא ילדה כאן תינוק"
כשחושבים על זה, צה"ל הקים מעין קופת חולים עבור התושבים שמעבר לגבול. דרור מתאר כי רופא ישראלי שישב עם מקביליו הסוריים סייע לפרוט לרבדים בצורה מקצועית את מה שנקרא "טיפול רפואי"; וכך, ילדים שחולים במחלות כרוניות נלקחו לבית חולים, ועבור רפואת מומחים נוצר מעין 'ביקור רופא'. כשהתברר שיש צורך גם בקרב יולדות - חיברו אליהן ארגונים בינלאומיים, שסייעו להקים באזור בית חולים מיוחד ללידות. כשהתגלה פער ברפואת משפחה, צה"ל רתם ארגון בינלאומי לטובת הקמת מרפאת שדה, ודרור מתאר כי לפחות 7,000 סורים טופלו שם באופן שוטף - ונוצר עימם מגע מרחוק. "זה לא מגע ישראלי-סורי ישיר", הוא מסביר, "אבל ברור לסורים שמגיעים לטיפול מי הביא להם אותו".
הפרויקט הכי גדול היה מול הילדים שסבלו ממחלות כרוניות. מדובר על כ-1,400 ילדים מגיל חודש ועד גיל 15, שלוו לרוב בבן משפחה. "בסוף אלה אנשים פשוטים", אומר דרור, "חלקם לא יודעים קרוא וכתוב, שיש להם חיים קשים גם בלי המלחמה. באזור הכפרים בקוניטרה רמת החיים מאוד נמוכה". לדבריו, טיפולים מצילי חיים הוענקו לכ-4,500 גברים, נשים וילדים, כשלצידם טופלו עוד כ-7,000 במרפאת השדה, ועוד כ-1,000 תינוקות נולדות בבית החולים שדה שהוקם.
20 סורים יוצאים לעשן בבית חולים ישראלי
אלון (שם בדוי) היה חייל צעיר במשטרה הצבאית כשהוצב למשך כחודש ב-2017 במרכז הרפואי לגליל בנהריה כדי לשמור על הפצועים שהגיעו לישראל מסוריה. "הייתי עדיין בקורס, בערך שלושה חודשים בצבא", הוא אומר. "הציבו אותנו במחלקה התת-קרקעית של בית החולים. היינו על אזרחי, עם נשק, והתפקיד שלנו לא היה בהכרח להגן על הסביבה מפניהם, אלא בעיקר להגן עליהם. קיבלנו הנחיה לשמור עליהם מפני דרוזים, כי חלקם לחמו בדרוזים בסוריה והיה חשש מנקמה. יום אחד ליוויתי פצוע על כיסא גלגלים לניתוח ופתאום ניגש אליו בחור דרוזי ענק והתחיל לדבר איתו בערבית. לפני שהבנו מה קורה הוא התנפל עליו, הפיל אותו מהכיסא גלגלים לרצפה והכה אותו באגרופים. הצלחנו להפריד ביניהם".
לדבריו, רוב הפצועים היו גברים. "הסבירו לנו שחלקם פשוט היו מגיעים לגבול עם ישראל ונשכבים, ואז חיילים מצה"ל היו מכניסים אותם", הוא אומר. "רבים מהם פצועים קשה, קטועי גפיים, כאלה שהתעוורו. כולם הצהירו שהם לחמו נגד משטר אסד, אבל לא הייתה לנו דרך לדעת כמה זה נכון. לעיתים רחוקות הגיעו גם לחקור אותם".
הוא מתאר כי רוב הפצועים היו נחמדים וניסו לדבר עם החיילים, אך פערי השפה הקשו על התקשורת. "היו כאלה שהצליחו ללמוד קצת עברית והם בעיקר אמרו תודה והביעו הערכה על זה שהצילו אותם", הוא מסביר. "הם הרי קיבלו טיפול רפואי שהיו יכולים רק לחלום עליו. היו כאלה שכשאמרו להם שהם הבריאו והם ישוחררו – היו פורצים בבכי. הם לא רצו לחזור. הם התחננו להישאר".
"התפקיד שלי היה במשמרות של 12 שעות", הוא מוסיף. "ישבתי בעמדת אחיות ריקה במחלקה והייתי צריך ללוות אותם לכל מקום. אם זה טיפול, בדיקה, ניתוח או אפילו לעשן סיגריה. ותחשוב, מדובר לפעמים ב-20 איש בבת אחת. אז 20 סורים יוצאים לעשן בבית חולים, ואני אחריהם".
משהו נצרב לך בזיכרון מהחודש הזה?
"פעם אחת קראו לי לקליטה של פצועים. חיכינו לאמבולנס בחניה והגיעו בני זוג מסוריה שעלו על מוקש. הגבר היה עם משטח מאולתר לקיבוע הרגל שהוא הכין בעצמו מעץ וברגים. אשתו, שהייתה בהיריון מתקדם, הייתה קטועת רגליים. אבל היא ילדה בארץ תינוק בריא. תמיד עניין אותי מה קרה איתה ומה עשו עם התינוק. מעניין אם הם קיבלו אזרחות ישראלית".
ואולם, עם השתלטותו המחודשת של אסד על האזור בשנת 2018, תמה הפעילות של מינהלת "שכנות טובה" - הגם שהמצב ביישובי הגבול לא השתפר במיוחד. "משטר אסד לא שיקם אותם בשש השנים האחרונות", אומר סא"ל במיל' דרור. "נכון, כפרי שגר בא-רפיד למשל יכול היה לנסוע לדמשק, מה שהוא לא יכול היה לעשות בזמן המלחמה, אבל זה לא אומר שהוא קיבל שם שירותים. זה אזור עני וחלש, שזוכר את 'שכנות טובה' וזוכר שהוא קיבל סיוע מישראל. יש גם אינדיקציות לזה, רואים את זה גם היום. שאלת השאלות היא מה לגבי ההמשך - המצב היום שונה מהיסוד כי אין שם מלחמה".
"הם זוכרים"
גולן בטוח כי הפעילות מאז נותנת לישראל נקודות זכות בסוריה גם היום. "באופן קבוע, אחת לשבועיים-שלושה, הייתי נפגש עם מנהיגי המורדים ומבקר פצועים סורים בבתי החולים", מסביר גולן. "הרבה מהם אמרו לי 'חשבנו שאתם השטן, והנה אתם מצילים חיים'. בסך הכול, כשמחברים את כלל הפעילויות - התרומה לביטחון ישראל הייתה עצומה".
לטענת גולן, "דבר חשוב נוסף, שקצת נשחק בעיקר במלחמה הנוכחית, הוא שעשינו גם את המעשה המוסרי והאנושי הנכון. הצלנו חיים, סיפקנו סיוע הומניטרי, וכשאתה עובד נכון בסופו של דבר זה מחזק גם את ביטחון מדינת ישראל - ובוודאי את מעמדה בזירה הבינלאומית והאזורית".
10 צפייה בגלריה
"שום דבר לא ודאי". גולן ומפקדת אוגדת הגולן תא"ל איציק תורג'מן עם מפקד אונדו"ף, 2013
(צילום: יואב זיתון)
דרור אומר כי על אף שיש "1,001 תרחישים" לעתיד היחסים, "אין לי ספק שניטעו שם זרעים שייתנו פרי, וטענתי זאת גם לפני ההפיכה שהייתה. אני שומע את זה מסורים שנמצאים בחו"ל. השיח בהקשר של ישראל הוא אופטימי, והם זוכרים".
הסא"ל במיל' מתאר כיצד פעם אחת, כשהרצה בבית כנסת יהודי בקנדה, שמע לפתע צעקות בערבית - וכשהסתובב ראה אדם שהגיע אליו בריצה, שבהמשך התברר כי היה סורי. "הוא אמר שהיה חייב לבוא", מסביר דרור, "הוא ברח מסוריה ב-2015, ואמר שקרא מה עשינו באזור הגבול - ופשוט לא יכול היה שלא לבוא ולתת לי חיבוק. הוא היה מוסלמי, בתוך בית כנסת יהודי, שפשוט ישב ושמע אותי מרצה. זה הרגע שאמרתי לעצמי - 'עשינו פה משהו'".
במקרה אחר, כשסוריה הצליחה ליירט מטוס F-16 ישראלי בשנת 2018, אזרח סורי התקשר לדרור ושאל אותו מה שלום החייל שנפגע. "שכנות טובה עדיין משפיעה גם על הילד בן ה-17, שלפני שבע שנים השתלנו לו פרוטזה", אומר הקצין במיל'. "זה לא משהו ששוכחים כל-כך מהר".
ובכל זאת, נדרשת לדבריו עוד סבלנות: "אני לא יודע למשל אם זה מנע ירי על כוחותינו, ויש עוד הרבה שאלות נוספות. שני הצדדים צריכים להחליט, אנחנו והם. התשתית קיימת, גם הידע המקצועי, וכרגע זה לא גבול של מלחמה. בעבר עשינו פעילויות בלילה תחת אבטחה מאוד כבדה, מתוך הבנה שדאעש יכולים להתנפל עלינו. זה היה תרחיש הייחוס. היום המצב שונה. אין לי ספק שאם אנחנו וגם הם נחליט שהולכים למהלך, אפשר לעשות אותו בשכר לימוד הרבה יותר נמוך - ולהתניע אותו בהרבה פחות זמן".
אבל סוריה לא הייתה הגזרה היחידה שבה פעלה ישראל אזרחית. ב-7 באוקטובר התנפצה לרסיסים אשליית ההצלחה באחת הזירות הללו, רצועת עזה. ניפוץ התפיסה שם מעלה חששות בלתי-נמנעים מפני המצב בזירות אחרות, כולל סוריה, וסקפטיות רבה יותר בנוגע לאפשרות שהושטת היד אכן תביא ליציבות ולביטחון. "עובדתית, המאמץ ההומניטרי שמשרת גם תפיסת הגנה נחל הצלחה בזמן 'שכנות טובה'", אומר דרור. "להגיד מה הלאה אני לא יודע, כולנו למדנו צניעות וענווה ב-7/10".
עם זאת, דרור אומר כי עזה ואיו"ש בכל זאת שונים מהותית מסוריה, ועל אף שאסור להתקבע למוסכמות - מדובר בכלי שנכון לעשות בו שימוש. "בכל פעם שירדתי לגדר ב'שכנות טובה', ובכל ממשק עם אוכלוסייה, לקחתי בחשבון שעלול להגיע היום שבו יהיה בחור שינצל את זה ויתהפך עליי", הוא אומר. "אין סתירה בין הדברים, וצריך לנהל את הסיכונים בהתאם להערכת מצב, שיקולים וחשיבה ביקורתית שבוחנת את עצמנו כל הזמן".
לדברי גולן, "בחיים האמיתיים שום דבר לא ודאי. זה לא שאם הרווחה הכלכלית עולה, אז מיד אתה מקבל יותר ביטחון. בסופו של דבר הכול תלוי במארג של יחסים, אינטרסים, אמונות ותפיסות עולם. רובם המוחלט של הסורים שבאנו איתם במגע לא היו איסלאמיסטים קיצוניים, ולכן גם השיח היה יותר ברמה האנושית והביטחונית ופחות ברמה האידיאולוגית. קיבלנו רווחים ביטחוניים עצומים, ובסופו של דבר עשינו גם את המעשה המוסרי הנכון, ועל רקע מה שקורה כרגע - גם בעזה ובכלל - חשוב לזכור את זה".
"גם ברצועת עזה לא כל העזתים הם חמאסניקים קיצוניים וגם ביהודה ושומרון לא כל הפלסטינים הם חמאס קיצוני", מוסיף גולן, כיום כאמור יו"ר מפלגת הדמוקרטים. "אני חושב שאנחנו צריכים מאוד להיזהר מהמחוזות האפלים האלה. כדאי שנלמד מההיסטוריה שלנו עצמנו, ולא ניישם כלפי סורים או פלסטינים או כל גורם זר אחר שנמצא על גבולותינו גישה מכלילה מידי. הגישות האלה בסופו של דבר לא מביאות ביטחון לישראל".
רועי רובינשטיין סייע בהכנת הכתבה
