משפחתו של ניר דקל (55), שנעדר לפני כחודש מאז קריסת העגורן בתחנת הכוח רוטנברג שבאשקלון, עדיין מחכה לשמוע מה עלה בגורלו. רעייתו חופית דקל סיפרה הבוקר (שני) בריאיון ל-ynet radio על הציפייה לאיתורו של בעלה, מפעיל העגורן, ועל מאמצי החיפושים שעדיין נמשכים: "עצרנו את החיים שלנו. אנחנו לא מאמינים שאנחנו בתוך הסיוט הזה. לילה אחד הוא יוצא לעבודה ונעלם לנו מהחיים".
האסון אירע ב-13 במרץ. קצת אחרי השעה 23:00, העגורן המוצב על מסוע הפחם קרס אל הים, ומשך מטה אל המצולות גם את מסוע הפחם שעליו עמדו ניר ונפתלי אדרי (66) מאשדוד. גופתו של אדרי, גמלאי של חברת החשמל שהגיע למקום כדי לדוג, אותרה ימים אחדים לאחר מכן בחוף באר שבע. כאמור, החיפושים אחר ניר, אב לשלושה מקיבוץ אור הנר שבצפון הנגב, נמשכים. לפי ההערכות, גופתו כלואה תחת 2,500 טון קורות מתכת שקרסו לים. נסיבות התקרית עדיין נחקרות.
חופית סיפרה על הרגע שבו גילתה על האסון: "זה טרגי. לפני שהלכתי לישון הסתכלתי באפליקציה של חמ"ל, וראיתי שהיה אסון ברוטנברג בקריסת עגורן. זה מאוד ספציפי, יש במשמרת כזאת בסך הכול ארבעה אנשים וניר היה אחד מהם. ניסיתי להתקשר אליו, הוא לא ענה, ופשוט נסעתי לשם".
לדבריה, "אנחנו גרים בקיבוץ, הקהילה מאוד עוטפת אותנו ודואגת לנו - היא לא משאירה אותנו לבד אף פעם. אמרתי לילדים שעד שאנחנו לא מוצאים את אבא אנחנו ממשיכים בכל הכוח, אבל זה אומר שאנחנו לא מצליחים להתאבל ולהמשיך הלאה. אנחנו כל כך רוצים למצוא אותו שעדיין לא הצלחנו לעכל את זה שהוא בעצם לא יחזור יותר".
קריסת העגורן בתחנת הכוח רוטנברג
היא הוסיפה: "מההתחלה, אחרי שבוע שלא מצאו את ניר בים, הבנו שהוא כנראה מתחת לעגורן והתחלנו ללחוץ שיפרקו אותו. זה לקח די הרבה זמן עד שעשו את זה".
אתמול עדכנה חברת החשמל: "שכרנו את שירותי חברת 'מגנוס', המתמחה באיתור וחילוץ נעדרים באתרים ימיים תחת אילוצים ותנאים מורכבים, שתלווה את כלל הפעילות לפינוי ההריסות, בדגש על תרחישים שונים שיסייעו במאמצים לאיתור הנעדר. במקביל, מאז התרחשות האסון, עובדי חברת החשמל יוזמים סריקות רגליות ואוויריות לאורך החופים לאיתור הנעדר, וכך יהיה בהתאם לצורך עד למציאתו. לטובת הסריקות, הקימה חברת החשמל חפ"ק ייעודי בחופי אשקלון. חברת החשמל מקצה את מלא האמצעים ולא חוסכת במאמצים לאיתור הנעדר מוקדם ככל שניתן".
לדברי חופית, "הילדים במצב של הישרדות. יש לי ילד קצין שעדיין לא חזר לצבא, ילדה שהיא בשנת שירות ולא חזרה גם כן, ובת קטנה שעדיין בבית ספר. אנחנו מנסים להתמודד כל יום. יש לנו ימים מאוד קשים שאנחנו נעים בהם בין תקווה להבנה שעוד יום עבר ועדיין לא מצאו את ניר. אנחנו רוצים שהוא יחזור לקיבוץ שלו שהוא כל כך אהב, לאמא שלו, לאחים שלו".
היא סיכמה: "יש לנו חפ"ק בחוף גלילה, ושם תמיד יש מישהו שיכול לכוון את האנשים לאן ללכת ואיפה לסרוק. אנחנו מאוד נשמח שאנשים יגיעו. בהתחלה, בשבועות הראשונים, אנשים פשוט באו בהמוניהם לעזור לנו וזה פשוט חימם את הלב, גם לי וגם לילדים. זה נותן לנו הרבה כוח".
