חברי הכנסת איתמר בן גביר מהציונות הדתית ומאי גולן מהליכוד העלו בשבוע שעבר בכנסת הצעת חוק לקביעת עונש מוות למחבלים. הליכוד הודיע על חופש הצבעה ומרבית הח"כים מהעשירייה הראשונה, ובכללם בנימין נתניהו, נעדרו. חברי המפלגה שכן הצביעו בעד היו שלושה בלבד: ניר ברקת, יריב לוין וגלית דיסטל אטבריאן. החוק נפל ברוב של 52 נגד ו-33 בעד.
מה הביא את ברקת, שנחשב פעם לפוליטיקאי רציני ומיושב, לתמוך בהצעה פופוליסטית שאינה ניתנת ליישום בפועל? מדי פעם היא מועלית לסדר היום לצרכים פוליטיים כדי לגייס קולות בציבור הימני הקיצוני. לקראת בחירות 2015 העלה אביגדור ליברמן את הדרישה להטלת עונש מוות למחבלים בקמפיין של "ישראל ביתנו". אדם המקורב אליו שניסה להבין מה קרה, נענה: "תבוא לכנסים שלי. כשאני מדבר על פתרון אזורי, אף אחד לא קם. כשאני אומר עונש מוות למחבלים, כל האולם מוחא כפיים".
ליברמן התמנה לשר הביטחון ב-2016 וכמובן לא פעל למימוש היוזמה. הוא גם לא דרש לממש את הסמכות שניתנת לבתי דין צבאיים הפועלים בשטחים המוחזקים להטיל עונש מוות על מחבלים. בשבוע שעבר הוא גם הצביע נגד הצעת החוק של בן גביר וגולן ואמר: "מדובר בספין נטו. זה כלי שנועד להרתיע, אתה חייב להחזיק אותו בארסנל למקרה קיצוני".
ניר ברקת: "יש נהג תורן? אני רוצה לוחם תורן"
(מתוך "אופירה וברקוביץ'", קשת)
יש ויכוח אם עונש מוות ירתיע מחבלים, שהרי רובם ממילא יוצאים לפיגועים בהנחה שלא יצאו מהם בחיים. מה שבטוח הוא שניסיון להוציא להורג מחבל יתקל בהתנגדות בינלאומית חריפה, גם של מדינות ידידותיות לישראל כמו ארה"ב ובאירופה. ומה יהיה על הסכמי השלום עם מצרים, ירדן, מרוקו ומדינות המפרץ - האם יחזיקו מעמד?
יש להניח גם כי הגדה ועזה יבערו וארגוני הטרור יקדישו את כל מאמציהם לחטוף חיילים וגם אזרחים, כדי שישמשו כבני ערובה לשחרור הנידון למוות. זה גם יכול להיות הסבר מדוע שני הביטחוניסטים בצמרת הליכוד, יואב גלנט ואבי דיכטר, החליטו להיעדר מן ההצבעה. את בן גביר, שלא גויס לצבא, לטענתו בשל השתייכותו לתנועה הנוער של "כך", לא ישכנעו נימוקים ביטחוניים. הוא ישמח לקיים הוצאות להורג בכיכר העיר, לקול קריאות "מוות לערבים" של לה-פמיליה, ויעלה למדינה כמה שיעלה.
לברקת יש דווקא רקע צבאי כקצין צנחנים ושירות במלחמת לבנון. הוא בוודאי מבין את המשמעות של הפעלת עונש מוות למחבלים על ביטחונם של חיילים המשרתים ליד יישובים פלסטינים. למרות זאת הוא בחר למתג את עצמו כמי שמשתייך לימין הקיצוני ביותר בישראל. כמה ימים אחר כך הוא חיזק זאת בהתבטאות מעוררת ההשתוממות ב"אופירה וברקוביץ'", על חימוש מיליון ישראלים ומינוי "לוחם תורן" לכל קבוצת צעירים שיוצאת לבלות.
ברקת החל את דרכו הפוליטית כראש הסניף הירושלמי של "קדימה", מפלגה בראשות אריאל שרון שיישמה את ההתנתקות מרצועת עזה, ותמך בהקמת מדינה פלסטינית. לאחר שנבחר לראשות עיריית ירושלים הוא ראה בנושא דו-קיום בין יהודים לערבים מרכיב מרכזי במדיניותו. כראש העיר הוא ביקש לפני כעשור לוותר על השליטה המוניציפלית בחלק משכונות מזרח העיר והעברת האחריות למינהל האזרחי, רעיון שספג גינויים במחנה הימין.
ד"ר ברוך לשםאלא שלאחר מכן הוא הצטרף לליכוד ומאז הוא מקפיד להביע נאמנות ללא סייג לנתניהו, אף שזה לא מינה אותו לתפקיד שר. במאי 2020 הוא הצטרף לקבוצת הפוליטיקאים שהקיפו את מנהיגם שהתייצב בבית המשפט ותקף את מערכת אכיפת החוק. הנאמנות הזו משתלמת וברקת נתפש בסקרים הפנימיים בליכוד כמיועד להחליף את נתניהו, אם וכאשר.
מה יש בו שקוסם למתפקדים? הוא ניחן במה שהאמריקנים מכנים "המראה הנשיאותי", כלומר הקרנת מכובדות ויוקרה שאליהן מתלוות ההצלחה בהייטק והאנגלית הטובה. זה בהחלט יכול להזכיר את נתניהו, מינוס הכריזמה. אבל כשמשילים מעליו את האדרת התרבותית מתגלה פוליטיקאי אופורטוניסטי שלא מהסס לאמץ גם את העמדות הקיצוניות ביותר. הוא כנראה זיהה את עלייתו של הימין הקיצוני בכלל, ואת הפופולריות של בן גביר בפרט, ואין לו בעיה להצטרף למי שמייצג את השוליים הסהרורים של החברה הישראלית. במילים אחרות, זיקית פוליטית שלא מעוררת תקווה מיוחדת לגבי הדור הבא של מנהיגי הליכוד.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
