צה"ל התיר לפרסום הבוקר (יום שישי) שהכטב"ם שהתפוצץ אתמול באילת הגיע למעשה מסוריה, ולא מתימן כפי שחשבו תחילה. כעת ניתן לספר על השיטה שהמציאו האיראנים, ובה עשו שימוש אתמול המיליציות השיעיות בסוריה - ובאמצעותה הצליחו לפוצץ את כלי הטיס בעיר הדרומית, מבלי שהופעלה כל התרעה.
תיעוד ממצלמות האבטחה: פיצוץ בחצר בית ספר באילת
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א )
ראשית, נאמר כי ישראל מתמודדת עם שלושה איומים מלבד הרקטות והפצמ"רים של חמאס וחיזבאללה: טילים בליסטיים, כט"במים וטילי שיוט. בזמן שמסלול הטילים הבליסטיים ניתן לחיזוי ולכן הם גם קלים יותר יחסית ליירוט - הכטב"מים וטילי השיוט הם כבר סיפור מורכב יותר.
מהרגע שנורה הטיל הבליסטי, יש לו מסלול מוגדר וישר, וניתן ליירט אותו באמצעות הכיוון, הגובה והזווית שלו - וגם לדעת היכן ייפול. אותו דבר קורה בפצצות מרגמה, רק לטווחים קצרים יותר. הכטב"מים וטילי השיוט מנגד לא טסים מהיר כמו הטילים הבליסטיים, אלא להפך: הם טסים לאט יחסית, במהירות של 600 קמ"ש ואפילו פחות.
כך, כטב"ם שמשוגר מסוריה יגיע לאילת אחרי שעה לפחות. אבל, הכלים האלה לא רק טסים לאט - הם גם טסים נמוך, והם קטנים. גם טילי השיוט וגם הכטב"מים הם עצמים קטנים שלא כל מכ"ם קולט אותם, במיוחד לא אלה שמגיעים לטילים בליסטיים שמגיעים מרחוק. לכן, כדי לזהות את הכטב"מים האלו צריך מכ"מים קטנים ורגישים יותר, שנותנים הרבה יותר התרעות שווא כמו אלה שאנו רואים בצפון.
זירת הפיצוץ באילת
(צילום: תיעוד מבצעי מד"א )
לכטב"מים ולטילי השיוט יש יתרון אחד אדיר: ניתן לתכנת או לנהג אותם כך שלא יטוסו במסלול ישר, וזו הבעיה הגדולה. מיליציה שבוחרת לשגר כלי כזה מדיר א-זור למשל בסוריה, לעבר אילת, לא צריכה לעבור דרך שטח ישראל. ניתן להטיס את הכטב"ם משטח ירדן, לעשות פנייה של 45 מעלות, לטוס לעבר עמאן - ומשם לפנות דרומה ולפגוע באילת.
הקשב של מדינת ישראל, נציין, מופנה בימים אלה לאזורים שמהם צפויים איומים. מצרים וירדן לא נחשבו עד כה לכאלה. לכן, הכטב"מים של החות'ים שעברו מעל שטח מצרים הופלו מעל נואיבה, והשני מעל טאבה. הם כמעט הצליחו להגיע לאילת מכיוון שטסו מעל שטח מצרים, והקשב לא היה מופנה לשם. הקשב, נדגיש, מופנה אל מעל ים סוף. המשמעות היא שהסנסורים, המכ"מים, מטוסי הפטרול של ישראל - כולם מביטים דרומה לים סוף ומזרח לכיוון סוריה, והרבה פחות לכיוון ירדן.
למיליציות השיעיות שנמצאות במזרח סוריה, באזור דיר א-זור ומעבר אל-בוכמאל, יש בסיס גדוד בשם אימאם עלי. הוא הוקם ביוזמת ובסיוע משמרות המהפכה האיראניים, ומשם שוגר הכטב"ם שהגיע לישראל מכיוון ירדן. אותו דבר יכול לקרות גם עם טילי השיוט.
לישראל, נדגיש, יש מטוסים שמסוגלים לראות את הכטב"מים האלה וגם את טילי השיוט באמצעות המכ"ם. אלה מטוסי האדיר, ה-F35, שיכולים גם להבחין בכלים הללו וגם ליירט אותם. אבל, צריך שהמטוס יפטרל במקום הנכון.
אתגר נוסף הוא מבנה השטח בערבה: הרי אדום והרי מואב מסתירים את הכטב"מים שמתקרבים מרחוק, כי הם טסים נמוך. כשהם מגיעים לאזור אילת, הכטב"מים מנמיכים גובה עוד יותר - ואז קשה להבחין בהם. וכך קורה מצב שכטב"ם מתפוצץ בבית ספר עמוס בתלמידים. המזל הוא שבעוד טיל שיוט מסוגל לשאת כמות גדולה יותר של חומר נפץ, כטב"ם יכול לשאת בדרך כלל 70 קילו לכל היותר - וככל הנראה, זה שהתפוצץ באילת היה עם כ-40 קילו.
משגרי הכטב"ם יכלו לשגר אותו לטבריה, למשל, אך הם ידעו ששם יירטו אותו בקלות. לכן בחרו ללכת לאזור הגבולות בין סוריה לעיראק, ומשם לשגר את הכטב"ם ולהעבירו דרך ירדן. המיליציות הללו, נציין, כבר טענו בעבר לשיגורים לעבר ישראל, שפגעו בים המלח. הסיבה שישראל תקפה בדמשק ולא בצפון-מזרח סוריה, משם שוגר הכטב"ם, היא הרצון להעביר מסר למשטר הסורי - אל תארחו אותם בשטחכם.
כאן המקום להזכיר שהאיראנים - שהם גם משלמי השכר לאותן מיליציות שיעיות - הם שהמציאו את השיטה. בספטמבר 2019 הושבתו מתקני חברת הנפט הסעודית ארמקו, והשביתו 50% מזיקוק הנפט במדינה. התקיפה הזו בוצעה באמצעות כטב"מים וטילי שיוט ששוגרו מאיראן, דרך עיראק, לתוך סעודיה. גם החות'ים וגם המיליציות השיעיות בסוריה חוזרות מאז על השיטה הזו.
